מצב הבריאות: הישראלים הכי מרוצים מקופת חולים מכבי

‎‎‏על פי סקר מכון ברוקדייל, קופות החולים לאומית וכללית מדביקות את הפער ■‏‎‎‏ בין הממצאים המדאיגים: אחד מכל 3.5 תושבים ויתר על טיפולי שיניים בגלל המחיר‏

‎‎הישראלים אמנם מרבים להתלונן, אבל על פי סקר מקיף על שביעות רצונם מקופות החולים, מתברר שהם דווקא מרוצים, ואפילו מרוצים מאוד. על פי הסקר הדו-שנתי שעורך מכון ברוקדייל עבור משרד הבריאות, 90% מהישראלים היו מרוצים בשנת 2009 מקופת החולים שלהם, לעומת 88% בשנת 2007.

‏כמו בשנים קודמות, מכבי שירותי בריאות הגיעה למקום הראשון - שיעור המבוטחים המרוצים והמרוצים מאוד הוא 93%. אחריה נמצאות בהתאמה קופות החולים מאוחדת (92%); לאומית (91%) ושירותי בריאות כללית (88%), המבטחת כ-53% מהאוכלוסייה. באופן כללי הצטמצם הפער בין קופות החולים, אך לאומית רשמה את השיפור המשמעותי ביותר - בשנת 2007, "רק" 86% ממבוטחיה העידו כי הם מרוצים או מרוצים ממנה מאוד. גם בכללית נרשם שיפור, במיוחד בקרב המבוטחים שהעידו כי הם מרוצים מאוד (32% לעומת 20% בלבד ב-2007).

‏‎‎עד שבועיים המתנה לרופא

‏‎‎הישראלים, עולה מהסקר, אינם אוהבים להמתין, אף שמערכת הבריאות בישראל מספקת זמני המתנה סבירים למדי: משך ההמתנה לרופא מומחה נותר ללא שינוי מאז 2007 - 42% מהנשאלים ציינו כי הם המתינו עד שבוע אחד בלבד. 17% המתינו בין שבוע לשבועיים, ואילו 41% המתינו יותר משבועיים. עם זאת, 55% מהנשאלים ציינו כי זמני ההמתנה "אינם סבירים". חשוב לציין כי הסקר לא פילח את הנשאלים לפי אזורים גיאוגרפיים, אולם במחקרים שכן עשו זאת, התברר כי זמני ההמתנה באזורי פריפריה ארוכים בהרבה מאשר במרכז הארץ. עם זאת, זמני ההמתנה היו יכולים להיות קצרים יותר, גם במרכז, אם יותר מבוטחים היו מסכימים לראות מומחה במרפאה המרוחקת מאזור המגורים שלהם.

‏זמני ההמתנה לרופא ראשוני (רופא משפחה, רופא ילדים, רופא נשים) התקצרו על פי הסקר האחרון: 67% מהנשאלים המתינו עד 15 דקות בלבד, לעומת 63% בשנת 2007; רק 14% מהמבוטחים המתינו יותר מחצי שעה, לעומת 17% בשנת 2007; 14% בלבד מהנשאלים ציינו כי היה להם קשה או קשה מאוד לקבל טיפול רפואי בעת שנזקקו לכך. מניתוח לפי קבוצות אוכלוסייה, עולה כי יותר קשישים, ערבים ובעלי הכנסה נמוכה העידו בשנת 2009 על קושי בקבלת טיפול בזמן.

‏‎‎הכבדה בתשלומים

‏הסקר של מכון ברוקדייל מאשש שתי מגמות המאפיינות את מערכת הבריאות בשנים האחרונות: גידול בהוצאה הפרטית של הציבור לעומת ירידה בהוצאה הממשלתית, ועלייה מתמדת במספר הישראלים הפונים לרופאים פרטיים. כך, בעוד שבשנת 2007 שיעור הנשאלים שדיווחו כי ההוצאות על בריאות מכבידות עליהם במידה רבה עמד על 22%, בשנת 2009 הוא עמד על 24%. עלייה משמעותית בשיעור המדווחים על הכבדה בתשלומים נרשמה בעיקר במגזר הערבי - 24% לעומת 12% בלבד בשנת 2007.

‏שיעור הישראלים מעל גיל 22 המחזיקים ביטוח משלים נותר ללא שינוי - 81%, אולם בשנתיים האחרונות נרשם זינוק במספר הערבים המחזיקים בביטוח כזה (63% לעומת 53% בשנת 2007). כמו כן, לראשונה שיעור הקשישים המחזיקים בביטוח משלים זהה לשיעור בכלל האוכלוסייה. שיעור הישראלים מעל גיל 22 המחזיקים ביטוח בריאות פרטי נותר ללא שינוי (35%), אולם שיעור המחזיקים בביטוח סיעודי גדל, והוא עומד על 38% לעומת 33% בשנת 2007.

‏‎‎קושי לקבל טופס 17

‏‏‎‎על פי הסקר, 10% מהישראלים ויתרו בשנת 2009 על תרופת מרשם בגלל המחיר, לעומת 11% בשנת 2007. 7% מהישראלים דיווחו כי ויתרו על טיפול רפואי, ואילו 28% מהישראלים דיווחו כי בגלל המחיר הם ויתרו על טיפול שיניים. במילים אחרות, אחד מכל 3.5 אנשים ויתר בשנה האחרונה על טיפול שיניים, פשוט כי הוא יקר מדי. הנתון הזה מחזק את עמדתו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שלפיה יש לכלול את רפואת השיניים בסל הבריאות הממלכתי, גם אם הדבר יבוא על חשבון תרופות כאלה או אחרות.

‏‏הסקר של מכון ברוקדייל מוכיח כי מבחינת ישראלים רבים, הליך הקבלה של "טופס 17" (הפניה מקופת החולים לבית חולים או למרפאה חיצונית) עשוי להיות הליך מייאש. 18% מקרב הנשאלים שדיווחו כי נזקקו בשנה החולפת לטופס, ציינו כי קיבלו אותו רק לאחר קושי ומאמץ. בכללית השיעור נוסק ל-22%, במכבי 21%, בלאומית 16%. מאוחדת היא המצטיינת במקרה הזה - 10% בלבד דיווחו על קושי.

‏עלייה במודעות לרפואה מונעת

‏‎‎מהסקר של מכון ברוקדייל עולה מגמה אחת חיובית המצביעה בין היתר על רמתה של מערכת הבריאות בישראל, והיא שיפור מתמשך במודעות הישראלים למחלות שונות ובעיקר לטיפולים מונעים. כך, למשל, 70% מהנשים בגיל 50 ומעלה עברו בשנתיים האחרונות בדיקת ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן השד, לעומת 66% בשנת 2007. מדובר בעלייה עקבית מאז 1999. בקרב נשים שעלו ממדינות ברית המועצות חל שיפור ניכר (72% לעומת 59% בשנת 2007), אולם בקרב נשים בעלות הכנסה נמוכה חלה דווקא הידרדרות: 60% לעומת 77% ב-2007. נתון זה עשוי להצביע על כך שההידרדרות במצב הכלכלי של בעלי ההכנסות הנמוכות דחקה נשים רבות להעמיד את בריאותן בעדיפות נמוכה.