השכר הסודי של מנכ"ל אלביט

תודו, אינכם יכולים להוריד את העיניים מטבלאות השכר שמופיעות במדור "שוק ההון" של "גלובס" בשבועות האחרונים. יצר המציצנות - וגם חוסר פרגון ישראלי שגרתי - גורם לכם לעיין באותן טבלאות במשך דקות ארוכות.

מופיעים בהן שמות כמו שלמה רודב, אברהם ביגר, אפי רוזנהויז, גיל שרון, עמוס שפירא. אבל השמות המעניינים הם אלה שאינם מופיעים בה, ולא משום ששכרם אינו גבוה מספיק. קחו, למשל, את מנכ"ל אלביט מערכות יוסי אקרמן. אלביט היא חברה דואלית, כזו שנסחרת הן בארץ והן בבורסה אחרת בעולם, ארצות הברית במקרה הזה.

לכן, אלביט אינה מחויבת לכללי הדיווח הנוקשים של רשות ניירות ערך בישראל כי אם לאלה של מקבילתה האמריקאית, שאינה מחייבת חברות זרות לתת פירוט שמי של משכורות בכיריהן.

אלביט מערכות אינה הדואלית היחידה - את התואר הזה חולקות איתה חברות כמו טבע, נייס, פרטנר, בלופניקס, גילת, אלווריון ואחרות - אך המקרה שלה שונה מזה של עמיתותיה הישראליות. ראשית, עד לפני שלוש שנים הקפידה החברה לפרט בדוחותיה השנתיים את שכרו של אקרמן (אף על פי שלא הייתה מחויבת לכך), אך כשגלובס גילה כמה מפקידה החברה מדי חודש בחשבון העובר ושב של המנכ"ל, שינתה אלביט את מדיניותה והפסיקה לחשוף את שכר מנכ"לה.

לזכותו של אקרמן ייאמר כי הוא חתום על הצלחתה של אלביט ועל הפיכתה למובילה עולמית בתחומה. ובכל זאת, בתקופה הנוכחית, כשהמושג שקיפות הופך מעוד מילה במילון לדרך חיים עבור החברות הציבוריות, מן הראוי היה שאלביט מערכות תמשיך לחשוף את שכר המנכ"ל. שנית, ולא פחות חשוב, אלביט מערכות אינה עוד חברה קטנה מתוך מאות חברות ציבוריות; היא שווה 2.7 מיליארד דולרים, החברה ה-11 בגודלה במדד המעו"ף.

ככזו, מרכזת החברה מחזורי מסחר לא מבוטלים ונמנית עם תיקי ההשקעות של לא מעט מהגופים המוסדיים בארץ. בימים שבהם עלויות שכר של בכירי המשק ברמתו של אקרמן מרקיעות לשחקים, מן הראוי הוא שגם אותם גופים מוסדיים שמושקעים באלביט ידעו באילו הוצאות נושאת החברה כדי להעסיק את אקרמן.

אגב, גם מחברות דואליות אחרות במדד המעו"ף, כמו נייס ופרטנר, היינו מצפים לשקיפות יתר; שייקחו דוגמה מסלקום, שכן חושפת את שכר המנכ"ל עמוס שפירא.

ומה אומרים באלביט מערכות? שם טוענים כי "החברה מדווחת על שכר בכיריה כפי שנוהגות לדווח החברות הדואליות בישראל". עכשיו אנחנו רגועים.