אופנת התובענות הנגזרות

תביעה נגזרת היא ברייה משונה בנוף משפט התאגידים: דיני החברות מנסים לקדש את התיחום שבין רובד בעלי המניות לבין רובד החברה (כשרובד החברה מורכב בעיקרו משני אורגנים: הדירקטוריון וההנהלה). הפרדת הרשויות, שבין הרבדים השונים ובין האורגנים השונים בחברה היא חלק אינטגרלי של ממשל תאגידי תקין. כפועל יוצא מן האמור, אך מובן הוא, שדירקטוריון והנהלה של חברה, המה אלה אשר קובעים את פעילותה ועסקיה ומטבע הדברים הם גם אלה שמחליטים אם, אימתי ואת מי לתבוע או להימנע מלתבוע. על-פי הדירקטוריון או ההנהלה יישק דבר תביעה. לבעלי המניות של חברה אין דריסת-רגל בהחלטות אלה שעניינן תביעה או הימנעות מתביעה על-ידי החברה. זהו הכלל הידוע כ"כלל אי-ההתערבות" (של בעלי המניות).

אך כרגיל, גם לכלל יש את היוצא מן הכלל נדיר, שהוא התביעה הנגזרת. ובמה דברים אמורים? טלו למשל מקרה קיצוני ומבהיר בו מעוול הדירקטוריון כלפי החברה, מתרשל כלפיה או חלילה, אפילו, בוזזה. זוהי סיטואציה בולטת בה הדעת נותנת, שהחברה תקום על דירקטוריה ותתבע אותם על שמעלו בה ובכספיה. ברם, איזה הוא האורגן בחברה אשר יחליט לתבוע את עצמו? כלום יעלה על הדעת שהדירקטוריון יתכנס ויחליט, שמחמת שהוא עצמו בזז את החברה שומה על החברה לתובעו ולכן הוא ממנה עורך דין מטעמה של החברה ומורה לו לתבוע את הדירקטורים (את עצמם)? השולח ימנה את שלוחו כדי לתובעו? הדעת נותנת, שבסיטואציה קונפליקטורית שכזו, הדירקטוריון לא יחליט לתבוע את עצמו אלא יחליט באופן שרירותי, טבול ניגוד עניינים, לוותר על אפשרות התביעה ולהימנע ממנה. המשפט איננו יכול להסכין עם סיטואציה שבה נמנע ה"דירקטוריון הנגוע" מלהחליט בשם החברה לתבוע את המעוול מחמת ניגוד עניינים או שרירות וקפריזה קיצוניים ומוכחים. במקרים נדירים שכאלה לא תעמוד לחברה ולדירקטוריונה מעין "חזקת תקינות ההחלטות" ובית המשפט, במקרים חריגים מתאימים, ייאות לבחון את שיקול-דעתו של הדירקטוריון ולתהות אודותיו.

התובע הנגזר

מי יניע את גלגלי בית המשפט להרהר אחרי שיקולי הדירקטוריון ואולי גם לערער עליהם ולהופכם? יכול שיהיה זה בעל מניות בחברה, שהוא "התובע הנגזר" ובכך נפרץ, כחריג, "כלל אי-ההתערבות". בסיטואציה קיצונית שכזו קורא בעל המניות תיגר על הדירקטוריון ועל טהירות החלטותיו ומבקש מבית המשפט ליטול מהדירקטוריון את שרביט ההחלטה אם לתבוע אם לאו ולמוסרו לידי אחרים.

בעניין זה, ובמקרים חריגים דומים או אחרים, רשאי בית המשפט להחליף את שיקול-דעתו של הדירקטוריון בשיקול-דעתו של בית המשפט ולמנות לחברה עורך דין כדי לתבוע את הנתבעים הראויים, על אפו ועל חמתו של הדירקטוריון, אשר החליט אחרת. בית המשפט יעשה כן, רק אם ישתכנע שהדבר הוא לטובת החברה. תביעה בת עילה, שאיננה לטובת החברה, לא תבוא בשערי התובענה הנגזרת. גולת הכותרת של "שיקול-הדעת התביעתי" הוא "טובת החברה".

כיצד מתבצע הליך ייחודי ובלתי שיגרתי שכזה, החותר תחת הכלל של אי-ההתערבות? ובכן, בעל מניות או דירקטור בחברה, שקצרה ידו מלהושיע את החברה להחליט ולהגיש תובענה נגד דירקטוריה או נגד צדדים אחרים, מחמת ניגוד עניינים או שרירות הדירקטוריון, רשאי לפנות בכתב ליושב ראש הדירקטוריון בדרישה פורמאלית להחליט לתבוע כמבוקש באותה דרישה.

עם קבלת דרישה שכזו, כשהיא מפרטת את עילות התביעה המבוקשת והעובדות הסובבות אותה, שומה על יושב ראש הדירקטוריון להביא את הדרישה להכרעת התאגיד. יכול התאגיד, בתוך 45 יום לסרב לבקשה, אם היא למשל נטולת עילה או איננה לטובת התאגיד; יכול התאגיד לאמץ את הדרישה ולהחליט להגיש את התביעה בעצמו; ויכול התאגיד להחריש, שאז, ברירת המחדל בחלוף 45 יום היא, כאילו סירב התאגיד לדרישה.

אם השיבה החברה ריקם את הדרישה (ואת "הדורש הנגזר"), רשאי זה האחרון לפנות לבית המשפט בבקשה לאשר לו להגיש את התביעה בשם החברה, חרף התנגדות אורגני החברה. תנאי להחלטה חריגה שכזו על-ידי בית המשפט הוא, שהדרישה הסטטוטורית הנ"ל אכן נמסרה לחברה ולא נענתה בחיוב בתוך 45 יום וכי ההחלטה לכפות את החברה להגיש את התובענה המבוקשת הינה, כאמור, לטובת החברה, למרות שאורגניה החליטו אחרת.

"הדירקטורים הבוזזים"

או אז, אם מאושרת התובענה הנגזרת על-ידי בית המשפט, היא קוטפת הלכה למעשה את ריבונותו וסוברניותו של הדירקטוריון להחליט מה טוב עבור החברה ואת מי, אם בכלל, למנות כעורך הדין של החברה לצורך תביעה בלתי רצויה אליבא דדריקטוריון החברה. בית המשפט הוא זה שמעביר את החלטת הדירקטוריון תחת שבט ביקורתו. נוצר איפוא מצב משפטי מיוחד, שבו ממנה בית המשפט לחברה שלוח ועורך דין, שבהם לא חפץ התאגיד. זוהי שליחות כפויה ובלתי רצויה לתאגיד ומכאן גם ייחודיותו וחריגותו של ההליך, שבו פולש בית המשפט לתחום שיקול-דעתו של הדירקטוריון ומורה אחרת. כבר היו דברים מעולם, אם כי אין להניח שבית המשפט ימהר או יאות להתערב בשיקול-דעתו של הדירקטוריון, אם החלטתו להימנע מהגשת תביעה התקבלה על-ידי מעגל הדירקטורים הבלתי נגועים או ברב דירקטורים בלתי נגועים ("בלתי נגועים" בענייננו, על-פי הדוגמה דלעיל, היא ה"דירקטורים הבוזזים").

* הכותב עוסק בהיבטי התובענות הנגזרות ומייצג בין השאר את בנק הפועלים ואת החברה לישראל בתביעות נגזרות שהוגשו נגדן.