הממשלה ביתנו

בסיכום מושב החורף יכול רה"מ לסמן וי - קדימה לא הצליחה לנעוץ מסמרים בגלגלי הקואליציה

באמצע הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, פנה אריאל שרון למקורבו יו"ר הסיעה דאז, רובי ריבלין, ותהה באוזניו כיצד אפשר להגן על קואליציה שבראשה מפלגת שלטון מצומקת בת 19 חברי כנסת: "אמור לי, עכשיו כשאני ראש ממשלה, מה עושים?", שאל שרון.

ממשלות, הרגיע ריבלין, לא נופלות בימי שני, בהצבעות אי-אמון. הסכנה, טמונה בימי רביעי, המשיך ריבלין, אז מנסים הח"כים להעביר בקריאה טרומית הצעות חוק פרי יצירתם, במטרה להתבלט ולהגיע להישגים אישיים, לא פעם מתוך פופוליזם צרוף, וחוסר אחריות להשלכות התקציביות.

"הסברתי לו", מספר השבוע ריבלין, "שממשלה שרוצה להאריך ימים צריכה לשמור בעיקר על משמעת קואליציוניות. אסור לה להביא למצב שבו נוצרים בקיעים בקואליציה שלה, אפילו פעוטים וזניחים. נכון שהעברת חוק אחד בניגוד לעמדת הממשלה לא מהווה מכה אנושה לקואליציה, אולם הצטברות של הפסדים קטנים כאלו מסמנת את תחילת ההתפוררות של הקואליציה, ולמעשה, את תחילת הסוף של הממשלה, ויכולה להיתרגם להשלכות פוליטיות רחבות עד כדי התפזרות כנסת".

בתחילת הקדנציה הנוכחית, חששו בלשכת נתניהו, שהקואליציה תספוג מכות קשות מצד האופוזיציה, כשבראשה עומדת סיעה גדולה יותר מסיעת השלטון. הרי 28 מנדטים זה יותר מ-27. שנה אחרי, גם אנשי רה"מ משפשפים את עיניהם בתדהמה. האופוזיציה בראשות הסיעה הגדולה בכנסת לא הצליחה להעביר אף לא הצעת חוק אחת בניגוד לעמדת הממשלה והקואליציה, ולא הצליחה לטרפד ולו הצעת חוק אחת שהממשלה תמכה בה.

"ציפינו שהם יתעשתו במהלך המושב", אומרים בסביבתו של רה"מ, "אבל עכשיו כבר אפשר לסכם: במקום שהם יביכו אותנו ויטרפדו לנו הצעות חוק, אנחנו הבכנו אותם, ובגדול". מביך. מה שהליכוד עשה עם 12 מנדטים באופוזיציה, קדימה לא הצליחה לעשות עם 28 מנדטים, אפילו לא פרומיל מזה. במלאת שנה לישיבתה באופוזיציה, אפשר לספור את הישגיה על יד אחת. עיון בנתוני הפעילות הפרלמנטרית של הסיעה הגדולה באופוזיציה מגלה שאי אפשר לרשום לזכותה שום נזק, ולו הקטן ביותר, לקואליציה של נתניהו.

יותר משהדבר מצביע על חוסנה של הקואליציה, הוא מלמד על חולשתה של קדימה. לא רק שהיא נכשלת בניסיונות לסדוק את ממשלת נתניהו, היא אפילו תומכת בה. אתמול הסתובב ח"כ עתניאל שנלר אפוף עננת מיסתורין בין חברי הכנסת של קדימה. הוא ביקש להחתים אותם על הבעת תמיכה במדיניות הממשלה על הבנייה בירושלים. עד לסגירת הגיליון הוא אסף כבר 12 חתימות )אחת מהן של צחי הנגבי) ואחרי הסגירה? מי יודע. עם אופוזיציה כזו מי צריך קואליציה.

הבעת התמיכה בנתניהו לא הסתיימה כאן: בישיבת סיעת קדימה השבוע סיכלו החברים הצעה להגיש הצעת אי-אמון בממשלה על רקע הבנייה בירושלים. גם הצעת החוק לפיזור הכנסת, שהגישה השבוע ח"כ רוחמה אברהם, אין בה כדי להציל את כבודה הרמוס של האופוזיציה.

האולטימטום שהתפוגג

את העידוד שואבים עכשיו בקדימה דווקא מהמשבר עם האמריקאים. ''קדימה בשלה להיכנס לקואליציה של נתניהו'', אומרים ח"כים מהסיעה. עד עכשיו התמקדו התקוות בפרישה אפשרית של ישראל ביתנו מהקואליציה, אבל גם אם ליברמן יישאר - זה לא ימנע מהם להיכנס. ההסכמים הקואליציוניים מעידים שבליכוד נערכו לתרחיש כזה מראש וכללו סעיף השולח שרים הביתה וגורר רישאפל בתיקים הקיימים.

הלהט של קדימה להיכנס לממשלה מאותת לליברמן שהיום יותר מתמיד יש לו תחליף. כשניהל יו"ר ישראל ביתנו מו"מ קואליציוני הוא היה קשוח. הוא ידע שבלעדיו לנתניהו אין קואליציה: קדימה היתה בחוץ, העבודה לא עמדה בשלב ההוא על הפרק, וכך זכתה המפלגה בת 15 המנדטים באחד משלושת התיקים הבכירים. היום המציאות שונה. היום הוא יודע היטב שאם הוא יוצא - קדימה מיד נכנסת.

לכן דואג ליברמן לעשות את כל הצעדים הנדרשים כדי להישאר בפנים ורלוונטי. הוא מנסה להיות ילד טוב, לא להערים קשיים. כבר חודשיים שהוא מודיע נחרצות כי ישראל ביתנו לא פורשת מהקואליציה.

השיא הגיע בשבוע שעבר באולטימטום בן 24 השעות שנתן לקואליציה למצוא פתרון למחלוקות בסוגיית חוק הגיור. 24 השעות עברו, גם 48, ואפילו 72. אתמול יצאה הכנסת לפגרת הפסח, והדיון בחוק יתחדש רק בעוד כמה שבועות. מה שרק לפני שבוע הוגדר במונחים של משבר קואליציוני, התפוגג בחלל הפוליטי והפך לאבק. אולי זה ההסבר לאובך ששרר פה בתחילת השבוע.

מקום העבודה שלהם

בפתח ישיבת סיעת העבודה השבוע, אמר אהוד ברק כי המו"מ המדיני הוא שנותן למפלגה את זכות קיומה. היה מי שפירש את ההתבטאות כאילו מדובר באיום פרישה: ללא תהליך מדיני תפרוש העבודה מהממשלה. האמירה הזו של יו"ר העבודה מצטרפת לדברים שאמרו השבוע השרים אבישי ברוורמן ושלום שמחון כי על הסיעה לבחון את המשך דרכה בממשלה. אז אמרו.

גם אם זה נראה כי העבודה רק מחפשת תירוץ לפרישה, שרי העבודה לא הולכים לשום מקום. אתמול למשל, בהצבעה על התקציב הדו-שנתי בקריאה ראשונה, הצביעו שרי העבודה בעד, ואילו כמה מהח"כים של הסיעה בחרו להתנגד. זה לא שבעבודה לא ידעו שלפי תקנון הכנסת ח"כ שמצביע על התקציב נגד עמדת סיעתו נחשב לפורש. הם פשוט מצאו דרך יצירתית לפתור את הבעיה ולא קבעו עמדה ברורה לסיעה. ללכת עם ולהרגיש בלי.

ירושלים על ראש שמחתם

"מאבק השרידות מחייב את ש"ס, ליברמן והעבודה לנהל פוליטיקה שתאפשר להם לחיות יחד", מתאר ריבלין את הסיכויים של הקואליציה להתפורר בקרוב. "למרות שיש ניגוד חריף בין קהל הבוחרים של ליברמן לקהל הבוחרים של ש"ס במידה בלתי מתפשרת, ולמרות שההבטחות של ש"ס וישראל ביתנו לבוחריהם מגיעות לעימות עד כדי ניגוד מוחלט, הם הוכיחו בשנה האחרונה שהקואליציה חשובה להם יותר מכל הבטחה", הוא מסביר. וזה תופס כל עוד אין התקדמות בתחום המדיני. גם נתניהו יודע שברגע שיילך לכרעה מדינית שתביא לפתרון המשבר עם האמריקאים, הכל יתהפך. הצרות הפוליטיות יפלו עליו בזו אחר זו.

תוספת זמן להקפאת הבנייה בגדה או כל נגיעה בירושלים יעמידו את רה"מ בבעיה. בליכוד, עם ש"ס, עם ליברמן וגם עם האגפים הקטנים יותר. אפילו זבולון אורלב, יו"ר סיעת הבית היהודי, אמר השבוע כי ישקול פרישה אם סוגיית ירושלים תעלה על הפרק. כל החלטה הנוגעת לירושלים עלולה לפרק את הממשלה. לא מעט שרים, ביניהם חברי השביעייה, מביעים חשש כי נושא הבנייה בירושלים, כמו גם הארכת ההקפאה ביו"ש נמצאים על השולחן. לפתחו של נתניהו מונחת הבחירה, שוב, האם להעדיף את ברק אובמה או את הקואליציה. ואולי זה בדיוק מה שאובמה רצה שיקרה.

צרו איתנו קשר *5988