גרינספן: אין חלופה לשיטה הקפיטליסטית בחברה דמוקרטית

אומר בראיון: השגיאה הגדולה היתה אי הבנה לגבי אופי הסיכונים ■ אבל המשקיע האוטיסט, שזיהה בראשונה את בועת הנדל"ן ב-2003 וגרף מאות מיליונים, שואל את גרינספן: אתה אומר שאיש לא היה יכול לזהות את המשבר בעוד מועד; איך זה שאני יכולתי?

מי כשל במשבר הסאב-פריים, שכופף את כל כלכלות תבל: השיטה הקפיטליסטית או האנשים שניסו ליישם את עקרונותיה? אלן גרינספן, יו"ר 'פדרל ריזרב' לשעבר, שרבים תולים על צווארו את האחריות למשבר, בגלל המדיניות המוניטרית המרחיבה שנקט בתקופת כהונתו, מוסיף לטעון בעקשנות, שהשיטה היתה ועודה מעל כל רבב ושאין לה תחליף. לדבריו, האופי התקדימי של המשבר הוא שהוליך שולל רגולטורים ושחקנים אחרים בזירה הפיננסית.

בראיון בתכנית "השבוע" ברשת אי.בי.סי., נשאל גרינספן האם המשבר הגלובלי לא היה למעשה כתב אישום נגד כלכלת השוק החופשי, נגד הקפיטליזם הצרוף מבית מדרשה של הסופרת איין ראנד? האם לא היתה זו הוכחה שאי אפשר לסמוך על השווקים שיפקחו על עצמם?

גרינספן, שנראה כמי שלא איבד אפילו גרם אחד מהביטחון העצמי המסיבי שלו, השיב: "בהחלט לא. אני חושב שאין שום חלופה (לשיטה הקפיטליסטית) אם רוצים להבטיח צמיחה כלכלית ורמת מחיה גבוהה יותר. בחברה דמוקרטית חייבים להיות שווקים תחרותיים. ואכן, אם בוחנים את פרק הזמן שחלף מאז תקופת ההשכלה במאה ה-18, כאשר כל הרעיונות האלה החלו להבשיל ונעשו גורמים שתרמו לעיצוב המדיניות הציבורית, ניווכח שהיתה צמיחה כלכלית אדירה, במיוחד במדינות המתפתחות, שבהן נחלצו מאות מיליוני אנשים ממלתעות עוני מחפיר ורעב. הסיבה היתה השווקים התחרותיים".

"לכן, לא מדובר בכשל של עיקרון השווקים התחרותים, עיקרון שאין לו שום חלופה בת ביצוע", הדגיש גרינספן. "מדובר ביישום קפדני של העיקרון... השגיאה הגדולה היתה שהיו לנו הנחות (שגויות) לגבי טיב הסיכונים. הסיבה ששגינו בהערכת הסיכונים היתה שלא צברנו שום ניסיון בסוג כזה של סיכונים, סיכונים שצמחו בעקבות קריסת ליהמן בראדרס בספטמבר 2008".

"זה היה משגה קריטי", מודה גרינספן. "זה היה משגה שלי. אך כל מי שאני מכיר בעסק הזה כשל באותו משגה. המשמעות היתה, שנאלצנו למעשה לשחזר את פעולותינו אחורנית, כדי להבין מה קרה. כפי שאני טוען (עכשיו), היינו צריכים (לאכוף) הלימות הון הרבה יותר גבוהה על מוסדות פיננסיים מכפי שהיה לפני המשבר".

בעיתוי לא כל כך נוח מבחינת גרינספן, כמה שעות לפני הראיון באי.בי.סי., פירסם ניו יורק טיימס מאמר אופ אד מאת מייקל ברי, אותו רופא לשעבר, עם עין מזכוכית ועם תסמונת אספרגר, צורה קלה של אוטיזם, שהיה האדם שחשף את בועת המשכנתאות שנים לפני פקיעתה וגרף מאות מיליוני דולר מהימורים נגד אג"ח מבוססות סאב-פריים.

תחת הכותרת, "אני ראיתי את המשבר המתקרב; איך זה שה'פד' לא ראה", כותב ברי: "... גרינספן טען לפני חודש, שאיש לא היה יכול לחזות את בועת הנדל"ן. 'כל אחד החמיץ זאת', הוא טען. 'אקדמאים, פדרל ריזרב, כל הרגולטורים'. אבל זה לא מה שאני זוכר. כבר ב-2005 וב-2006 טענתי במלוא הכוח... ששוק המשכנתאות יקרוס תחתיו במחצית השניה של 2007 ויחולל נזק משמעותי לכלכלה. התחזית שלי היתה מבוססת על מחקר של שוק המשכנתאות למגורים ושל אג"ח מבוססות משכנתאות...

"מאז, תמהתי לעיתים קרובות מדוע איש בוושינגטון לא גילה כל עניין לשמוע כיצד בדיוק הגעתי ללמסקנה שבועת המשכנתאות עומדת לפקוע ולפגוע במוסדות פיננסיים. לפני שבוע נודע לי... שגרינספן הגדיר את התובנות שלי לגבי המשבר כ'תעתוע סטטיסטי'. ייתכן, כך הוא אמר, שהיה לי מזל יוצא מהכלל.

"גרינספן אומר, כי הוא קיים אין ספור ישיבות ב'פד' עם כלכלני מחץ, ואף אחד מהם לא חזה את המשבר הממשמש ובא. לפי ההיגיון של גרינספן, כל מי שהיה עשוי לחזות את בועת המדל"ן היה מוזמן מאליו למגדל השן, כך שאם כל אלה שהיו במגדל השן לא חזו את המשבר, איש לא היה יכול לחזות אותו.

"כאומה, אנחנו לא יכולים לחיות לפי ההיגיון של גרינספן. האמת היא שהוא היה חייב לדעת מה עומד להתרחש ולפרסם אזהרה מפוכחת ובלתי פוליטית..."

גרינספן התבקש, כמובן להגיב על הדברים. לא התכוונתי לברי, ספציפית, כאשר דיברתי על "תעתוע סטטיסטי", אמר הנגיד לשעבר. ייתכן שברי נמנה עם קבוצה קטנה מאוד, ארבעה או חמישה אנשים, שידעו מה עומד להתרחש. אני לא מכיר אותו, ייתכן שהוא מבריק מאוד בעניינים האלה.