פרוקצ'יה כיהנה בוועדה לבחירת שופטים מעבר לזמן הקבוע בחוק

שופטת העליון אילה פרוקצ'יה כיהנה בוועדה לבחירת שופטים 5 חודשים מעבר לזמן הקבוע בחוק ■ בתקופה זו מונו עשרות שופטים חדשים ■ האם המינויים עומדים במבחן התקינות? בהנהלת בתי המשפט סבורים שכן

שופטים, כך נהוג לחשוב, יותר מכולם, מקפידים על הוראות החוק קלה כחמורה. אחרת מתפוגג ונעלם הבסיס המוסרי שעל-פיו הם שופטים את כל מי שמובא בפניהם. במציאות, מתברר, יש הרבה תחומים אפורים. למשל, בוועדה לבחירת שופטים, הבוחרת את אותם השופטים היושבים על הכס הרם מכולם.

בין 9 חברי הוועדה מכהנים גם 3 שופטים מבית המשפט העליון, האחד הוא הנשיא המכהן - כיום זו הנשיאה, דורית ביניש, ושני שופטים נוספים. חוק בתי המשפט קובע כי השופטים הללו יכהנו בוועדה קדנציה שאורכה 3 שנים. החוק איננו מפרט מי הגוף הבוחר את שופטי העליון המכהנים בוועדה, ואולם בפועל מדובר בגוף בלתי פורמלי, שבו חברים כלל השופטים המכהנים בעליון, והקרוי "חבר שופטי העליון".

לפני כחודשיים סיימה השופטת אילה פרוקצ'יה את הקדנציה שלה בוועדה. אלא שפרוקצ'יה לא כיהנה בוועדה לבחירת שופטים את פרק הזמן הקבוע בחוק, אלא ישבה כחברה בוועדה במשך 3 שנים ו-5 חודשים. היא מונתה לתפקידה בספטמבר 2006, והמשיכה לכהן בוועדה ברציפות עד 21 בפברואר השנה.

פרוקצ'יה נכסה לכהן בוועדה עם פרישתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, מכהונתו. ביניש, שישבה אז בוועדה כשופטת "רגילה", הפכה לחברה מתוקף תפקידה כנשיאה, ופרוקצ'יה נכנסה למלא את הכיסא הפנוי. בפברואר השנה, עם סיום הקדנציה וקצת שלה, נכנס לכהן בוועדה השופט אשר גרוניס.

הבעיות לא נגמרות כאן. מתברר כי במהלך 5 החודשים שבהם כיהנה פרוקצ'יה מעבר למה שקובע החוק, התקיימו שתי ישיבות של הוועדה לבחירת שופטים, האחת ב-30 בספטמבר 2009 והאחרת ב-19 בפברואר 2010, יום לפני סיום כהונתה.

באותן ישיבות מונו עשרות שופטים חדשים, ושופטים רבים אחרים קודמו מבית משפט השלום לדרגת שופטי מחוזי. כך, למשל, מונו לשופטים מחוזיים שמואל ברוך, זהבה בוסתן, צבי דותן, דני צרפתי, אריה רומנוב, אמיר טובי, תמר בזק-רפפורט, ולשופטי שלום נבחרו דנה כהן-לקח, טל אוסטפלד-נאוי, רמי חיימוביץ, ישגב נקדימון, מיכאל קרשן ועוד רבים אחרים.

חריגה מ-3 שנים

האם זה תקין? אם ישיבתה של השופטת פרוקצ'יה בוועדה לבחירת שופטים היתה לא תקינה, עולה סימן שאלה האם המינויים שעשתה הוועדה בחודשים הללו גם הם עומדים במבחן התקינות. לכאורה, עשויה להישמע הטענה כי פורום לא נאות בחר בשופטים הללו, ולפיכך עניינם צריך להיות מובא מחדש להחלטת הוועדה לבחירת שופטים, כדי שתבחר בהם פעם נוספת - הפעם תוך שכל חברי הוועדה המשתתפים בישיבה אכן רשאים לשבת בה.

בהנהלת בתי המשפט סוברים כי לא נפל שום פגם בעבודת הוועדה לבחירת שופטים, וכי פרוקצ'יה כיהנה בוועדה 5 חודשים מעבר לקדנציה של 3 שנים, מתוקף החלטה של חבר שופטי העליון, שהעניק לה "אורכה" מסיבות שונות. בתמצית, הטענה היא כי חוק בתי המשפט איננו אוסר על חבר שופטי העליון לשוב ולמנות חבר בוועדה לתקופת כהונה נוספת.

"על דעת חבר השופטים", מסרה דוברת בתי המשפט בשם השופטת פרוקצ'יה, "ועל-פי הפרשנות שלפיה תקופת 3 השנים ניתנת להארכה, בין אם למלוא התקופה או לחלקה, כך הוארכה תקופת הכהונה של השופטת פרוקצ'יה. השופטת פרוקצ'יה ישבה בראש ועדות המשנה שדנו בעניינים של רבים מהמועמדים שמועמדותם נדונה בישיבות ועדת הבחירה הרלוונטיות, ומשכך, ולאור החשיבות הרבה שיש לעבודת ההכנה, למיון המועמדים ולהתרשמות חברי ועדת המשנה מן המועמד, ראוי היה להאריך את כהונתה לתקופה נוספת כפי שנקבע".

בדיקה נוספת מעלה את הממצאים הבאים: חבר שופטי העליון התכנס כדי להאריך את כהונתה של פרוקצ'יה ב-5 חודשים, עוד לפני שתמה תקופת 3 שנות כהונתה. כבר ב-3 בספטמבר שיגרה נשיאת העליון, ביניש, מכתב לשר המשפטים יעקב נאמן, המשמש יו"ר הוועדה לבחירת שופטים, ובו הודיעה לו כי חבר השופטים החליט להאריך את כהונתה עד ל-20 בפברואר 2010.

מתברר גם כי אין זו הפעם הראשונה שבה מכהן שופט בבית המשפט העליון, שאיננו הנשיא, תקופה הארוכה מ-3 שנים כחבר הוועדה. כך, למשל, השופט אליעזר ריבלין כיהן בוועדה לבחירת שופטים מ-24 במארס 2005 ועד 31 במארס 2008. אלא שבמקרה שלו מדובר בסך-הכל על חריגה של שבוע ימים, שבמהלכה לא התקיימה ישיבה של הוועדה ולא מונו שופטים, ובמקרה של פרוקצ'יה מונו עשרות שופטים במהלך התקופה שחרגה מ-3 השנים הקבועות בחוק.

עוד מתברר כי שופטי בית המשפט העליון לא טרחו לבקש חוות-דעת מהיועצת המשפטית של הנהלת בתי המשפט, או מהיועץ המשפטי לממשלה, בשאלה האם הם רשאים להאריך את כהונתו של שופט החבר בוועדה בכלל, ובפרט בפרק זמן מסוים שאיננו 3 שנים.

מקרה דומה היה בעבר, בנוגע לקדנציות שנקבעו לכהונת נשיאי בתי המשפט, בתקופה שלפני "חוק הקדנציות" של דניאל פרידמן. באותה תקופה הותר לנשיאי בתי המשפט השונים לכהן 4 שנים, וניתן היה לבחור אותם שוב. אלא שהנהלת בתי המשפט הצטיידה בחוות-דעת הקובעת כי החוק אינו אוסר למנות שופט שוב ושוב, בכל פעם ל-4 שנים, ועל בסיס חוות-דעת זו מונו נשיאים שוב ושוב, עד לפרישתם.

לא טרחו לבקש חוות-דעת

הפעם לא נכתבה חוות-דעת שכזו. בפרט לא הוברר האם שופטי העליון רשאים להאריך את כהונתו של חבר הוועדה לבחירת שופטים בפרק זמן רנדומלי, שאיננו 3 שנים. גם אם מקבלים את ההנחה שניתן לבחור בחבר הוועדה לקדנציה נוספת - כלל לא ברור שחבר השופטים רשאי לקבוע שכהונה מסויימת תוארך בפרק זמן חלקי, כדי להתאים את אורך הכהונה לנסיבות.

"לשון החוק אינה מטילה איסור לעניין הארכת כהונת חבר ועדה", מסבירה דוברת בתי המשפט, ומוסיפה: "אין זו הפעם הראשונה בה הוארכה כהונת חבר בוועדה לבחירת שופטים".

לדבריה, לרצון שהשופטת פרוקצ'יה, שראיינה את המועמדים במסגרת ועדות המשנה, תהיה גם זו המשתתפת בישיבות הוועדה, הצטרפו גם "נסיבות אישיות שבגינן נבצר מהשופט גרוניס להיכנס בנעליה במועד הרלוונטי".

צרו איתנו קשר *5988