השנה של משה כחלון

אחרי שצלח את השנה הראשונה בהצלחה יחסית, הוא משרך דרך להקמת רשות התקשורת

שר התקשורת, משה כחלון, מקבל קרדיט רב מהתקשורת מאז נכנס לתפקידו. כחלון, מצויד בתודעה חברתית רחבה, לא התפתה להמשיך את הקו האסטרטגי של קודמו בתפקיד, אריאל אטיאס, והחליט על שינוי. מטרתו היתה לעסוק בנושאי מאקרו-רגולציה, ולהעדיפם על נושאים שעוסקים יותר במיקרו-רגולציה.

כחלון קרא היטב את המפה. בתפקיד הראשון שלו כשר הוא חייב להשאיר חותם רציני, ולכן הוא מנסה לצמצם עד למינימום את התחומים שבהם הוא מתערב, ולעסוק רק בתחומים החשובים באמת - לציבור, אבל גם לו.

כך למשל נושא הסלולר מעסיק אותו מאוד, אבל נושא כמו העברת הייעוץ המשפטי במועצת הכבלים והלוויין למשרד התקשורת - בזה הוא לא נוגע בכלל, כאילו שהנושא לא קיים, זאת למרות הפניות שנעשות אליו בעניין. גם בנושא הרכב ועדת התעריפים לבחינת תעריפי בזק כחלון לא התערב. למרות שידע שנעשים שם מעשים חמורים, הוא העדיף להתרחק - ולהשאיר לאחרים להתעסק ברפש.

בסך-הכל, כחלון עבר את השנה הראשונה לכהונתו עם ציון בסדר גמור. אבל נותרה השאלה האם תהיה לו את האנרגיה להשלים מספר מהלכים אסטרטגיים גדולים שבהם בחר להתמקד. בשפת הכדורגל קוראים לזה רגל מסיימת.

חוסר שקיפות

מעבר למטרות האסטרטגיות שכחלון הציב לעצמו ושבהן הוא מתמקד (הכנסת מפעיל סלולרי נוסף, הכנסת חברת החשמל לשוק תשתיות התקשורת והסדרת תעריפי בזק והסלולר), לקח על עצמו שר התקשורת משימה נוספת, והיא הקמתה של רשות תקשורת.

כחלון קיבל הרבה נקודות זכות על היוזמה להקים רשות תקשורת, אך כאן נדמה שחוסר השקיפות הוא בעוכריו. מדוע הוא מתעקש שלא לרדת לעומקן של הבעיות הכרוכות בסוגיה חשובה זו?

במשרד התקשורת אומרים שהשר עובד על תזכיר חוק שיופץ לציבור, שאחריו יתקיים דיון ציבורי. בינתיים הפקיד כחלון את הטיפול בנושא אצל היועצת המשפטית של משרד התקשורת, נגה רובינשטיין. היא זו שמכינה את תזכיר החוק, על בסיס הצעת החוק שעברה בממשלה בנושא זה, בשינויים נוספים שיוכנסו.

הבעיה עם הצעת החוק, שאושרה בממשלה ב-2004 בתקופתו של מנכ"ל משרד התקשורת אורי אולניק, היא שהיו בה הרבה חורים. אולניק קיים תהליך רחב של עבודת הכנה על מבנה הרשות - מה שאומר שעבודת הצוות לא היתה חסינה משגיאות, אבל בכל זאת התקיים תהליך רחב שבו עלו לדיון סוגיות רבות חשובות. גם נציגי התעשייה הגיבו, וניסו להשפיע על התהליך.

הבעיה היא שהיום לא מתקיים תהליך כזה, ומשרד התקשורת מקווה שבעקבות תזכיר החוק החדש שיופץ לציבור יתעורר דיון ציבורי בסוגיה. ייתכן שזה מה שיקרה, אבל ייתכן גם שלא. מה שבטוח הוא שאם נושא כמו הקמתה של רשות תקשורת היה עולה לדיון ציבורי רחב כבר עכשיו - כל מי שרוצה להשפיע על הכנת התזכיר יכול היה לעשות זאת. לאחר שהוא מופץ בתפוצה רחבה - זה כבר יותר מסובך.

מדוע? כי סביר להניח שמי שמכין את התזכיר (לאו דווקא רובינשטיין בלבד) מביע את עמדתו ומשקף אותה דרכו. האם אנשי משרד התקשורת מצוידים בפתיחות הראויה כדי להודות בשגיאות, אם תברר שאפשר וצריך לעשות את הדברים אחרת? ואולי נכון היה להפקיד את הכנת העבודה בידי צוות רחב יותר, שלאו דווקא יהיה מורכב כולו מאנשי משרד התקשורת? ואיך קורה שבנושא כל-כך חשוב לתעשייה ולמשק כולו, מנכ"ל משרד התקשורת לא שותף לדיון ולא מעורב בו עד הסנטימטר האחרון?

מעדיף שקט

כחלון כנראה לא רוצה את הדיון המקדים הזה. הוא מעדיף שקט. שלא יבלבלו לו את המוח. לכן הוא מעדיף לשבת עם בכירים בשוק ולשמוע את דעתם אחד על אחד, בלי שזה ייצא החוצה. כך, למשל, כחלון תכנן לערוך יום עיון ולהזמין קשת רחבה של מרצים מכל התחומים: תעשייה, משפטים, אקדמיה, נציגים מחו"ל וכו', אך זמן קצר לאחר שהחליט על כך חזר בו והורה לעכבו. למה ביטל? לו הפתרונים. אך ייתכן שהוא שוב ישנה את דעתו.

ולא חסרים נושאים לדיון שמוטב שיעלו כבר עכשיו, אפילו עוד לפני שמכינים את התזכיר. למשל, האם כחלון שאל את עצמו למה בכלל מקימים רשות תקשורת? אם המטרה היא להקים רשות שתהווה העתק כזה או אחר של פני המשרד היום על כל מגבלותיו - יכול להיות שעדיף שלא תקום הרשות, ושמשרד התקשורת ימשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית.

קודמו של כחלון, אטיאס, אמר שאין תחליף לשר שמסוגל לקבל החלטות ושמסוגל להניע תהליכים בממשלה בניגוד לפקידות המקצועית. רשות תקשורת, הוא אמר, היא כמו המשרד היום, רק בלי שר. לנוכח ביצועי המשרד בשנים האחרונות, קשה שלא להסכים איתו.

רק שרים הצליחו להניע תהליכי שינוי גדולים בשוק. קחו, למשל, נושא מהותי כמו הפיקוח על התדרים, שכתוצאה משגיאה קריטית של אטיאס הופקעה האחריות העליונה בנושא ממשרד התקשורת לטובת משרד הביטחון. האם ניתן בכלל להקים רשות תקשורת שחומר הגלם המרכזי של התעשייה - תדרים - אינו מנוהל על-ידה? אולי צריך להחזיר את התדרים לפיקוח ולשליטה מלאה של המשרד, לפני שמקימים רשות תקשורת?

ושלא נדבר על מעורבות משרד האוצר בנעשה ברשות, וההשפעה שלו על קבלת ההחלטות ועצמאותה. מכיוון שידוע ופורסם שכחלון עובד בשיתוף-פעולה עם האוצר על הקמת הרשות, ולאור היחסים הטעונים בין המשרדים, בעיקר בדרגים המקצועיים, האם לא היה כדאי לעשות זאת אחרת?

כחלון כנראה עומד לבחור ביוסי קוצ'יק, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כפרויקטור ייעודי לטיפול בבעיות כוח-האדם הכרוכות במעבר של עובדי המשרד לרשות המיועדת. קוצ'יק הוא איש רציני ללא ספק, ומומחה גדול בדיני עבודה. אבל למה להגביל אותו לסוגיות של יחסי עבודה? אולי כדאי לנצל את ההזדמנות ולהקים צוות שיעשה עבודה יותר רצינית בנושא כל-כך חשוב.

צרו איתנו קשר *5988