ועכשיו: החוב ההיסטורי!

ובכן, הכל נסיבתי? כל בני האדם נולדו שווים? כל קבוצות הכדורגל? האם באמת הכל עניין של כסף, של אמצעים, או שגם לקבוצת כדורגל יש ד.נ.א? צופן גנטי שטבוע בדמה של קבוצה, בנשמת אוהדיה - וברגע האמת יגבר תמיד על החזות שהיא מבקשת לאמץ לעצמה? לא מול מכבי חיפה ניצבה הפועל ת"א ביום שני, אלא מול עצמה, מול המורשת שלה, מול דורות של אוהדים שגדלו על הסתפקות במועט. הסתפקות אמרנו? התפננות רבתי על המועט, שהרי לתפוס מרובה הוא יסוד המכביזם.

***

הפועל תעשה טעות איומה אם תחשוב שהאליפות כבר מונחת לה בכיס. אם אני אחד מאוהדי מכבי ת"א או בית"ר ירושלים, אין כרגע דבר ביקום שמעניין אותי יותר מלקלקל להפועל את האליפות הראשונה שלה מזה עשור. שמחה לאיד שאין כמותה, שמחה שגדולה משמחת זכייה בתואר: אוהדי הפועל ת"א הרי מתבוננים עד היום בהנאה ברגע ההוא מעונת 1983/84 שבו נופצו בזעם בקבוקי השמפניה על היציעים הרעועים של ימק"א. המראות ההם ילוו אותם בכל שלושת המחזורים שנותרו עד לסוף העונה.

מצד שני, אי אפשר לומר שהאליפות של הפועל השנה, אם אכן תושג, לא היתה כתובה מראש באיזה מקום. אלישע לוי לא היה יכול לבקש יותר מהמשחק הזה: הפועל ת"א, כהרגלה יש לומר, לא הגיעה לקרית אליעזר: ורמוט לא ראה כדור במשך רוב דקות המשחק, לשכטר התבלבלו הרגליים, את חצי ההזדמנות שקיבל לאלה במחצית הראשונה הוא בעט לשמיים, אפילו אניימה עשה טעות ששווה שער חובה (והסתיימה רק בבעיטה למשקוף של בוקולי), ובכל זאת הפועל ירדה ממשחק העונה מנצחת, בעמדת זינוק מצוינת לאליפות.

בסיום דיברו כולם על הטקטיקה של גוטמן, אבל עם כל ההערכה לאיש ופועלו, הרי שהניצחון הזה בא ישר מבית המדרש של מורו ורבו, שלמה שרף, איש אסכולת ה"שפיץ של הנעל". מי שמדבר בתום משחק שכזה על טקטיקה, עולב באינטליגנציה של שומעיו.

***

ביום חמישי כתבתי כאן שכדי לזכות במשחק, או לפחות בתיקו שכולו אליפות, מכבי חיפה תצטרך לשחק לא רק נגד הפועל ת"א, אלא גם נגד האופי שלה, האישיות שעיצבו לה אלמני ואמר, ברקוביץ' ועטר, רביבו ובניון.

שימו לב לרגע שבו הובקע השער, זה היה בדיוק הרגע שבו משחק טקטי מצוין של מכבי חיפה, נזנח להרף עין לטובת האשליה שהנה היא מנצחת את המשחק הזה, לא כמי שמבקשת להשיג בו תוצאה, אלא כמי שמבקשת לזכות גם בברכת אבותיה הקדמונים. ההגנה החזקה שלה (הטובה ביותר בליגה בהפרש ניכר מהשנייה, זאת של הפועל ת"א) עלתה עשרה מטרים מיותרים קדימה ונפלה קורבן למסירת אומן של ורמוט. היא נפלה קורבן גם לאופייה: אולי במשך העונה כולה התחפשו מכבי חיפה לצ'לסי והפועל ת"א לברצלונה, אבל ברגע האמת הן היו רק הפועל ת"א ומכבי חיפה.

‏‏***

גילי ורמוט הוא קוסם מהסוג שיש טובים ממנו, אבל אין טוב כמוהו: חמישים ותשע דקות של חוסר מעורבות, של ראש בקיר, של תהיות האם הוא מסוג השחקנים שנעלמים ברגע האמת, באו אל קיצן במסירה אחת שצריכה להופיע בסרטוני פרסומת לכדורגל. שח-מט שבו הוכיח ורמוט שהוא שייך לליגה של הכוכבים שאי אפשר לנטרל רק 99% מהזמן. תנו לו פתח מילוט אחד, והוא ישתחל דרכו כל הדרך אל האושר.

***

ביציע נראה יעקב שחר כמי שלא יודע את נפשו מרוב תסכול: לפני כ-15 שנה, התבטא שחר נגד מעורבותו של רובי שפירא המנוח בהפועל חיפה באומרו שבחיפה אין מקום לשתי קבוצות כדורגל. אפשר שצדק, אבל מעל קרית אליעזר היה תלוי אמש חיוכו של רובי: גילי ורמוט, איתי שכטר ומהרן לאלה גדלו כולם בבתי הספר לכדורגל שטיפח בשעתו רובי שפירא.