החזירות מעוורת

אחד שיחק פוקר כשהעסק התמוטט, שני שיפץ ברהבתנות את לשכתו, זה לא רק שם, זה גם פה

בדיחה ישנה קובעת ש-99% מעורכי הדין מוציאים שם רע ליתר. היום אפשר להגיד אותו דבר על בנקאי השקעות. המשבר שחשף את שבריריותם של בתי השקעות האמריקנים הגדולים, חשף גם את הנורמות המעוותות לפיהן פעלו מנהליהם ועובדיהם.

בוול סטריט נוצרה תרבות ארגונית שלמה שקידשה את הבונוס ואת הרווח. מנורמה של לשרת את טובת הלקוח, עברו בתי השקעות לנורמה של 'להרוויח בכל מחיר', גם על חשבון הלקוח. לצד זה התפתחה תת תרבות רקובה של נהנתנות ופזרנות שנתנה לאנשים צעירים בחליפות שלושה חלקים, תחושה שהכל מותר להם ושאין שום גבול מוסרי או אתי שאסור לחצות כדי להרוויח כסף.

מנכ"ל בר סטרנס היה עסוק בטורניר פוקר בזמן שקרנות הגידור שלו התמוטטו, מנכ"ל מריל לינץ' שיפץ את המשרד שלו במיליוני דולר תוך המשבר. בליהמן ברדרס עשו תרגילים חשבונאיים שנועדו לייפות את המאזן, כשאף משרד עורכי דין אמריקני לא הסכים לחתום על חוקיות העסקאות נמצא משרד עו"ד בריטי ששמח לאשר שזה חוקי. ומה עשתה רשות ניירות ערך האמריקנית? כלום. עובדיה היו עסוקים בצפייה בפורנו באינטרנט.

עכשיו הגיע תור היהלום בכתר, גולדמן זאקס. בגולדמן כך מתברר עשו מהלך פשוט. מר גולדמן שיווק ללקוחות מוצר פיננסי שבנה בזמן שאדון זאקס הימר שערך המוצר ירד. זה לא ממש אתי אבל נמצא בתחום האפור. החשד הוא שגולדמן בנה מוצר פגום ומכר אותו ללקוחות בידיעה שהוא פגום ובידיעה שזרוע אחרת של הפירמה תרוויח כשהמוצר יתרסק, כפי שאכן קרה. בעברית פשוטה - דפקו את הלקוחות. אחר כך גם שלחו מייל כדי לספר לחבר'ה.

ואל תטעו. שוק ההון הישראלי לא נקי מאותם חוליים. השאלה אינה האם נורמות כאלו מתפתחות בישראל. הן בפירוש כבר כאן. נותר רק לתהות מתי נגלה אותן.