איחוד הולך ונעלם

האירו החזיק מעמד והתחזק כל כך עד שעלות פירוקו צמחה אף היא לממדים מפלצתיים

לפני כשתים עשרה שנה, כשהוחלט על יצירת מטבע האירו, חזיתי - כמו כמה כלכלנים אחרים מחוץ לאירופה - שהוא יתפרק מתישהו. אלא שהאירו החזיק מעמד ואף התחזק שנים רבות. כתוצאה מכך, העלות של פירוק האירו - אם יתרחש - תפחה לממדים מפלצתיים.

הפירוק עדיין איננו תוצאה בלתי נמנעת. פעולה מהירה ונכונה של כל חברות גוש האירו, וחשוב מכך - של הבנק המרכזי שלו (ה-ECB), יכולה אולי עדיין לשקם את האירו. ואולם, לנוכח הפעילות האיטית והמגומגמת של גופים אלו, ובעיקר של גרמניה, יוון והבנק המרכזי, סביר שזוהי אך תקוות שווא.

על מסלול ההתדרדרות

כדי להבין כיצד הגיע גוש האירו למצבו הנוכחי, הנה מעט עובדות: לפני כמה שבועות הסתבר שמצבה הפיננסי הרעוע של יוון חמור בהרבה ממה שהיה ידוע. את האמת הסתירה יוון בעזרת תרגילים פיננסיים וחשבונאיים. הגוש, בהנהגת גרמניה וצרפת, פתח בדיונים עם יוון. הדיונים התנהלו בעצלתיים, ונראה היה שגרמניה דוחה את סיום הדיונים עד לאחר הבחירות האזוריות בסוף השבוע הזה.

בתחילה סירבו גרמניה וצרפת לקבל סיוע כספי מקרן המטבע הבינלאומית ויוון סירבה להגיש בקשה רשמית לסיוע. לבסוף צורפה קרן המטבע לתמונה, ויוון נאלצה להסכים לקיצוץ אכזרי בתקציב של כ-5% תוצר.

בתמורה הובטח לה סיוע של 110 מיליארד אירו על פני שלוש שנים. בשלב הזה נראה היה כי יוון תזדקק לכ-150 מיליארד אירו וכי העלות של עזיבת הגוש ושמיטת חובות על ידי יוון תסתכם בסכום דומה. ההחלטה, אם כן, הייתה קלה. אם אפשר לעזור ובאותו מחיר וגם לייצב את האירו מדוע לא? לכאורה מדובר בהחלטה פשוטה, אלא שכאן התעוררו כמה סיבוכים לא בלתי צפויים.

מי הבא בתור?

אתמול החלה מתגלגלת חרושת שמועות על בקשות עזרה שהפנו הכלכלות החלשות של אירופה (פורטוגל, אירלנד וספרד). לגבי ספרד, למשל, אמרה השמועה כי היא תזדקק לכ-400 מיליארד דולר. הייתכן? הרי סך כל החוב של ממשלת ספרד למלווים חיצוניים הוא בערך כסכום הזה (ראו תרשים).

למרות זאת, ממשלת ספרד עלולה להזדקק לסכום כזה אם המפקידים בבנקים המקומיים ימשכו את כספם כדי להפקידו בבנקים טובים יותר, כמו בנקים גרמניים, שוויצריים או אמריקניים. במקרה כזה תצטרך הממשלה להזרים נזילות והון לבנקים הספרדיים בסכומי ענק. בנוסף ייתכן שהמלווים הספרדיים שהלוו כסף לממשלתם באמצעות קניית אג"ח ספרדיות יחליטו שלא לגלגל את החוב, וזה יגדיל עוד את צורכי המימון של הממשלה.

כמובן שהבנק המרכזי האירופי יכול לממן סכומים כאלה שכנגדם יש ודאי בטוחות מתאימות... ואולי לא? ונגיד הבנק האירופי המרכזי ז'אן-קלוד טרישה, שעד לפני חודשיים נלחם נגד האינפלציה שלא היתה, האם יסכים להזרמת הכסף הזו שפירושה הדפסת כסף חדש? ולבסוף, מהו באמת היקף הסכום הנדרש? אין לדעת.

אם ראש ממשלת ספרד, חוזה לואיס רודריגז ספטרו, שהכחיש כל צורך בסיוע כספי, יצליח לפעול בתיאום מלא עם טרישה, וכך יקרה גם ביוון, פורטוגל ובאירלנד, ייתכן אולי פתרון שאיננו כולל את פירוק האירו. ייתכן כמובן גם שהמפקידים והמלווים לספרד לא ייבהלו ולא ינסו למשוך את כספם, וישנם גם תרחישים חיוביים נוספים לאירו, אבל הסיכוי של כל אלה אינו גדול.

ביוון כוללת תוכנית החילוץ גם הקצבה גדולה לסיוע לבנקים בנזילות ובהון. עיקר התוכנית הוא קיצוץ מסיבי של הגירעון באמצעות הורדת שכר במגזר הציבורי, העלאת מיסים ופיטורי עובדים גם בסקטור הפרטי. גרמניה וקרן המטבע סחטו מראש ממשלת יוון קיצוץ של 5% תמ"ג בגירעון והתחייבות לקצץ עוד ככל שיידרש. ברור שקיצוץ זה בגירעון הממשלתי יקטין את ההכנסות הפרטיות באותו שיעור, ולכן יגרום לירידה חדה בצריכה ובהשקעות. זה כמובן יקטין את תשלומי המיסים לממשלה, מה שידרוש קיצוץ נוסף בגירעון, וחוזר חלילה.

תוכנית החילוץ ליוון מניחה שהכלכלה תתכווץ השנה בקצב של 4%, כלומר רק קצת יותר מהקצב הנוכחי. התוכנית גם מניחה שיפור בשנה הבאה וצמיחה שתתחיל ב-2012. אלו הנחות אופטימיות ביותר, שספק אם יתגשמו. לכן צודקים היוונים ואיגודי העובדים המפגינים ושובתים כנגד התוכנית.

נראה כי מוטב אולי ליוון לפרוש (או להיות מוצאת) מגוש האירו, להכריז על שמיטת חובות זמנית או חלקית, ליצור שוב מטבע מקומי ששוויו יהיה כמובן נמוך מהשווי המקביל של האירו כך שההתחייבויות של ממשלת יוון ייפלו באחת, ובקיצור - לבצע פיחות והורדת ריבית וליצור אינפלציה (כלומר, מדיניות מוניטרית מרחיבה). כל אלה צעדים שהיא כמובן אינה יכולה לנקוט כל עוד היא חברה בגוש האירו.

גרמניה עדיין לא אישרה את תוכנית החילוץ. ייתכן שמוטב גם לה שיוון תפרוש מגוש האירו, אולם לאור הבעיות הנוספות במדינות החלשות שבגוש ייתכן מאוד שעדיף לה לפרוש בעצמה (או עם צרפת) מגוש האירו ובכך להביא לפירוקו הסופי.

אופציית הפרישה

כיצד יתבצע צעד כזה לא ברור מאחר שבוני גוש האירו לא טרחו לפרט כיצד יכולה מדינה לעזוב את הגוש. ליוון זו אולי לא תהיה בעיה חמורה אם היא תחליט להכריז על פשיטת רגל ושמיטת חובות. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, כנראה גילתה לאחרונה את הבעיה ולכן הכריזה השבוע כי ההסכמים בעניין זה יתוקנו בעניין. עבור האירוע הנוכחי זה כמובן מאוחר מדי, אבל העובדה שמרקל חושבת על כך מעידה כנראה שהרעיון של פרישה מהגוש כבר נשקל על ידה.

לסיכומו של דבר, כמה הערות:

ראשית, כמו יוון וגרמניה גם מדינות אחרות בגוש האירו צריכות לשקול פרישה כדי שיוכלו לנהל מדיניות מוניטרית משל עצמן; שנית, הנזק לכלכלות אירופה גדול כבר עכשיו. מה יהיה הנזק אם גוש האירו יתפרק - קשה אפילו לדמיין; שלישית, אם יתפרק גוש האירו, הנזק לא יהיה מוגבל לאירופה בלבד - המערכת הפיננסית העולמית וכלכלת העולם יינזקו גם הן.

רביעית, ב-20 בדצמבר 2009 כתבתי כאן כי הדולר צפוי לעלות והאירו עתיד לרדת. הנחת העבודה אז הייתה שהאירו יכול ליפול לערכו האמיתי אז, כלומר כ-1.10 דולר לאירו. צריך להדגיש כי גם הדולר יתקשה להתחזק מאחר שלארה"ב גירעונות אדירים בתקציב ובמאזן המסחרי וחוב ענקי ותופח לשאר העולם. מאז נפל האירו בכמה אחוזים. במצב הנוכחי קשה אפילו לנחש עד כמה שער החליפין של האירו יכול ליפול, אם בכלל יהיה שער כזה.

הכותב הוא כלכלן