קבלו את המיוחד החדש

את אליפות הפרמיירליג שבה זכתה צ'לסי אפשר לייחס בעיקר לקרלו אנצ'לוטי. המאמן היחיד מאז ז'וזה מוריניו שבאמת האמין בשחקנים של הקבוצה הזאת והבין איך צריך להתנהל איתם

‎צ'לסי אמנם זכתה אתמול באליפות הרביעית שלה עם פער של נקודה אחת בלבד מסגניתה, מנצ'סטר יונייטד. אבל האמת היא שלפי כל יתר הפרמטרים, מדובר באחד מהתארים המוחצים אי-פעם בתולדות הליגה האנגלית.

למסקנה הזאת אפשר להגיע קודם כל מהעובדה שהכחולים ניצחו את כל ששת המפגשים שלהם העונה מול "הגדולות" האחרות - יונייטד, ארסנל וליברפול; מכמות הכיבושים הבלתי נתפסת (103 - הכי הרבה לאלופה מאז ייסוד הפרמיירליג ב-1992); וגם מהעובדה שהוציאה מתוכה את דידייה דרוגבה - שזכה בתואר מלך השערים עם 29 גולים, והשכיח את כל ההייפ שנוצר העונה סביב וויין רוני.

אחד מהעניינים הכי מדוברים בהקשר של האליפות הזאת, הראשונה של הקבוצה מאז ‏‎2005/06‎‏, הוא חלקו של המאמן. כיצד קרלו אנצ'לוטי, אחרי 33 שנים כשחקן ומאמן באיטליה, בנה בין-לילה באנגליה קבוצה כל כך דורסנית ואפקטיבית?

דלת לגרנט וסקולארי

אז הנה חלק עיקרי מהתשובה לשאלה הזאת. אנצ'לוטי הצליח במשימה שבה קודמיו כשלו - להשתלט על חדר ההלבשה הפוחז. "הבעיה של צ'לסי בשלוש העונות חסרות האליפות לא היתה מחסור בשחקנים טובים, אלא שאותם שחקנים פיתחו אהבה בעיקר למודל שלהם עצמם", כתב דנקן ווייט ב"טלגרף". ואכן, במהלך השנים שעברו מאז ז'וזה מוריניו, אבן היסוד של "המודל" הזה שעליו מדובר - היו אלו בעיקר השחקנים, שרבים מהם נשארו עוד מתקופתו של הפורטוגלי, שהראו לאברם גרנט ופיליפה סקולארי את הדלת. זכורות במיוחד האסיפות שקיימו השחקנים בינם לבין עצמם, בהן מנעו מגרנט להיכנס לחדר. והציטוטים בכלי התקשורת של שחקנים מובילים, ביניהם למפארד ודרוגבה, נגד סקולארי. השחקנים לא הותירו לבעלים רומן אברמוביץ' ברירה - אלא להיפטר מהמנג'ר.

השחקנים עשו את כל זה כי הם לא יכלו שלא לבצע את ההשוואה הבלתי נמנעת עם מוריניו. הם לא אהבו את שיטות האימונים של גרנט וסקולארי, את הכריזמה הלוקה בחסר. אבל מוריניו, כידוע, יש רק אחד. חוס הידינק, שעבר בקבוצה לחצי שנה, היה היחיד שלא איבד את חדר ההלבשה בסטמפורד ברידג'. ואז בא אנצ'לוטי והשתלט עליו במשך שנה שלמה.

אז איך אנצ'לוטי בעצם עשה את זה? בניגוד לקודמיו בתפקיד, אנצ'לוטי קודם כל הראה לשחקנים שהוא מאמין בהם. הוא לא פזל לעבר הארנק של אברמוביץ'. הוא לא התייחס לעובדה שמדובר בעיקרו בסגל שחקנים מזדקן (גיל ממוצע 28.3 - הכי מבוגר מבין הגדולות בפרמיירליג), והנחית בקיץ רק שני שחקנים חדשים במועדון, שגם ככה לא היו אמורים להתחרות על תמונת ההרכב - יורי ז'ירקוב ודניאל סטארידג'. זאת בניגוד לסקולארי, שהנחית היישר להרכב את דקו ובוסינגווה, או גרנט שהביא את אנלקה. "יש כאן סגל מספיק חזק להתמודד על כל התארים", אמר אנצ'לוטי בפתיחת העונה. בשבוע שעבר, כשנשאל על סוגיית פרננדו טורס, המועמד להצטרף לקבוצה, המשיך אנצ'לוטי את הקו שלו: "אני לא חושב שאני רוצה להחתים אותו. אני לא רואה איך הוא משתלב בקבוצה שכבר יש בה שחקנים כמו דרוגבה ואנלקה. יש לנו סגל עם יכולות, עם מיומנויות ועם ניסיון. לא חושב שהמועדון צריך חיזוק בעונה הבאה. לא צריך לבזבז כסף רק לשם הבזבוז".

האמונה של אנצ'לוטי בשחקניו באה לידי ביטוי גם גם כ"שסלח" במהלך העונה לאשלי קול וג'ון טרי, שכיכבו בכותרות של הצהובונים בהקשר של פרשיות מין.

בדיוק כמו מוריניו, אנצ'לוטי שמר על "הטים-ספיריט" של צ'לסי. ובקבוצה ששחקניה הם היקרים בעולם - הרוויחו ביחד בעונה הקודמת 142.5 מיליון ליש"ט, סך השכר השנתי הגבוה בתולדות הכדורגל הבריטי - זה אמור בדרך כלל להספיק לאליפות.