ארוחה עסקית עם טייקון

מעטים זוכרים שהם מעסיקים מרכזיים, תומכים בקהילה ושהרחיבו את עסקיהם בעידוד הממשלה

ד"ר דפנה פפר, מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

להיות טייקון בישראל זה לא כייף. אם אתה נוחי דנקנר וקנית בכספך את קבוצת אי.די.בי. -האוצר ובנק ישראל - מכור את כלל ביטוח וכלל פיננסים. אם אתה יצחק תשובה, תתפטר מהפניקס ואקסלנס. אם את שרי אריסון ורוצה להחזיק את בנק הפועלים, תאלצי למכור את ההחזקות הריאליות שלך בשיכון ובינוי. צדיק בינו יצטרך להתלבט בין פז לבנק הבינלאומי. למוזי ורטהיים יש החלטה קשה - להמשיך לשתות קוקה קולה או למכור את חלקו בבנק המזרחי.

הכל במסגרת ההסכמה הכללית בקשת הרחבה שבין ביבי, פישר ושטייניץ ועד לברק הקפיטליסט לפייה - דרוש טיפול מקיף ופתרון לבעיית הריכוזיות במשק. למי שעדיין לא הפנים, בקרוב המדבקה: "טרפתי טייקון בארוחה עסקית". פה ושם נשמע את קולם המייבב של רני רהב ורמי כספי "כשומרי הטייקונים".

זכות הקניין והחוק

דנקנר קנה את אי.די.בי. עם כלל ביטוח בטוחה. בינו צדיק קיבל אישור מבנק ישראל לקנות את הבנק הבינלאומי. תשובה קנה את הפניקס באישור המפקח על הביטוח. מוזי ורטהיים קיבל אף הוא אישור מבנק ישראל למזרחי. הטייקונים קיבלו כחוק אישורים רגולאטורים בעת הרכישות.

הם התמודדו עם מתחרים, השקיעו מיליארדים, עברו סינונים וקנו. עכשיו, לאחר תהליך הפרטה כשכל שר אוצר הצטלם עם צ'ק ענק במסגרת יחסי הציבור כמפריט הלאומי, משתנים כללי השפיל שמתאים להרשל'ה מודל 2010.

עכשיו הזמן לטרוף טייקונים ולהפר בגסות את הכללים. מכרנו לך חלק מבנק המזרחי במכרז כחוק אז תמכור עכשיו את קוקה קולה אותה הקמת עשרות שנים לפני שחלמת על הבנק יספרו לורטהיים. אפילו הרשל'ה היה מחוויר.

הוגו צ'אבס והקונים

היכן בעולמנו, חוץ מליבריה או ונצואלה ובדיחות שלטוניות דומות, באים לבנאדם ואומרים לו: נכון שקנית כחוק אבל בגלל שיש במשק 16 או 18 טייקונים עלייך למכור חלק מעסקייך כדי למנוע ריכוזיות. גם הוגו צ'אבס אולי היה מנסה פיתרון הגיוני יותר.

בואו נצא מנקודת הנחה שהנחתנו על דנקנר הוראה למכור את כלל ביטוח. ספק אם בג"ץ יאשר וספק אם ימצאו קונים במחיר הולם. כשדנקנר ימכור את כלל ביטוח, תשובה יצטרך למכור את הפניקס. סמוך לכך צדיק בינו יצטרך למכור את הבינלאומי ואוצר החייל ובמקביל משפחות עופר וורטהיים ימכרו את המזרחי. האם אתם רואים קונים שיביאו מיליארדי דולרים למבול המכירות שבדרך? חלם.

בנק ישראל טוען ובצדק שהחזקות הצולבות בתאגידים ריאליים ופיננסים גם יחד מעניקות לשולטים בהן עוצמה גדולה. מן הראוי שחכמי בנק ישראל יצעו גם בטובם איך למכור חברות גדולות תוך השגת מיטב התמורה לטייקונים. לא יעלה על הדעת שמי שקנה את הבינלאומי ימכור אותו בנזיד עדשים. גם מי שהמילה טייקון עושה לו פריחה מבין שהטייקונים זכאים לתמורה מלאה.

טורפי הטייקונים העלו רעיון סביר להטיל מס על דיבידנד בין חברות השייכות לאותה קבוצה עסקית. עלה גם רעיון אפשרי לפיו חברות האחזקות יוגבלו בהחזקתן במניות חברות הבת. ראוי ללכת בדרך המלך אם מחליטים ללכת.

גל עכור שוטף וקוצף נגד הטייקונים. מעטים זוכרים שהטייקונים מעסיקים מרכזיים, תומכים בחינוך ובקהילה, קנו עסקים כחוק ותחת רגולציות קפדניות. חלקם לא ממש הצליחו. סמי עופר למשל היה מחזיר בשמחה את צים לעם ישראל וחוסך הפסדים. גם אל-על אפעס לא בדיוק אוצר.

התענוג המוזר לנסות לקחת ממך את מה שקנית בכספך, לבזות, להטיל חוקים רטרואקטיביים בלי לדאוג לקונים, מתאים להוגו צ'אבס והוא פופוליסטי וזול.

מאת ד"ר דפנה פפר, מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה