חגיגת ההצטרפות לארגון ה-OECD השלימה שבועיים של זחיחות ישראלית, שבמהלכם פוליטיקאים ואנשי תקשורת חלקו אין-ספור סופרלטיבים לכלכלה המקומית, לצד קיתונות של ביקורת על הכלכלה האירופית. אבל אם בוחנים את ההישגים שלנו בתחום הבריאות, בשורה ארוכה מדי של קריטריונים אנחנו נמצאים במקום מאוד לא מחמיא, בטח לא כזה שאפשר להתגאות בו ולפתוח לכבודו בקבוקי שמפניה.
כך למשל, שיעור מיטות האשפוז בישראל הוא הנמוך ביותר במדינות ה-OECD, מלבד מקסיקו. בעוד שהממוצע בארגון עומד על 3.8 מיטות לאלף נפש, בישראל הוא עומד על 2 בלבד. בגרמניה, לצורך השוואה, ישנן 5.7 מיטות לכל אלף נפש, ואילו ביפן המספר מזנק ל-8.2. אם חשתם פעם שמגרשים את אמכם החולה מאשפוז באמתלה שבבית היא תחלים מהר יותר, זה לא מקרי: כדי לחסוך בכסף ובמקום, מספר ימי האשפוז הממוצע בישראל עומד על 4 בלבד, לעומת 6.7 בממוצע של מדינות הארגון. ישראל נמצאת במקום האחרון למעט מדינה אחת, בטח ניחשתם - מקסיקו.
נאלצתם לעבור פעם בדיקת MRI ולא הבנתם מדוע ההפניה היא לעוד חודש, בשעה 23:00? זה כנראה משום שבישראל ישנם עשרה מכשירים כאלה בלבד, רובם ככולם באזור תל אביב. ישראל ממוקמת במקום האחרון מקרב מדינות ה-OECD בתחום הזה, והפעם אפילו מקסיקו לפנינו. מתברר כי ישנם רק 1.4 מכשירי MRI לכל מיליון נפש בישראל, לעומת 11 מכשירים בממוצע של מדינות הארגון. ביפן, אגב, יש 40 כאלה לכל מיליון איש.
במשרד הבריאות הודיעו בחגיגיות כי בקרוב יאושרו שמונה מכשירים נוספים בישראל, מה שיעלה את שיעור המכשירים לכדי 2 למיליון נפש. כלומר, נעבור רק את מקסיקו.
מחסור במומחים
שיעור הרופאים בישראל גבוה ביחס לממוצע ב-OECD, אולם במשרד הבריאות צופים כי כבר בשנת 2020 ישראל תצנח אל התחתית. הסיבה: העלייה ממדינות ברית המועצות שהביאה עימה אלפי רופאים נבלמה, ואילו הרופאים הישראלים מתקרבים יותר ויותר לגיל הפרישה. בהסתדרות הרפואית כבר מתריעים היום על מחסור חמור ברופאים המתמחים בפגיות, זאת לצד מחסור ותיק ברופאים מרדימים. בכלל, כשבוחנים את הגרפים שמשווים את ישראל למדינות הארגון, מגלים כי שיעור הרופאים המומחים בישראל נמוך מהממוצע בארגון.
ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה בכל אחת ממדינות ה-OECD באחוז אחד בממוצע בעשור האחרון, ואילו בישראל נותרה ההוצאה כפי שהייתה בשנת 1995. יש מי שמתגאה בריסון התקציבי הזה, שאחד התוצרים שלו הוא אותו מספר אומלל של מכשירי MRI, אולם על נתון אחד לא ניתן להתווכח: כשמפרקים את מרכיבי ההוצאה הלאומית, מגלים כי חלקו של הציבור במימון ההוצאה לבריאות נסק בעשור האחרון, ואילו חלקה של המדינה פחת בהתאם. 43% מההוצאה לבריאות בישראל מגיע ממימון פרטי, לעומת 27.1% בממוצע ה-OECD, ובהשוואה ל-18.3% בבריטניה ו-9.1% בלוקסמבורג. אבל אל דאגה: במקסיקו גרוע יותר.
22
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
