מיוחד גם בספרד

‎‎איזה משחק הכתרה היסטורי! איזו עליונות, איזו שליטה, איזו עמידה נכונה ויציבה. לא של אינטר - אני מדבר על ז'וזה מוריניו. הלוזרית האיטלקית זכתה לראשונה מזה 45 שנה בתואר האירופי, ועוד כשהיא קוטפת בדרך טרבל ראשון בהיסטוריה לקבוצה מאיטליה. זה לקח בסך הכל שנתיים למוריניו להשלים את המטרות, ולהפוך למספר אחד בתחום. עכשיו ברור מעל כל צל של ספק, שהפורטוגלי הוא האיש שיש לנצח. וגם שהוא ספק תארים חסר תקדים לקבוצות שלו. בשמונה השנים האחרונות הוא זכה ב-17 תארים: יותר משניים לעונה בממוצע.

לקח אחד של המשחק הוא הצורך בסבלנות ועבודה רצינית. זה היה מפגש של "הדחויים". דחויי ריאל, כמו סניידר ורובן שהיו מצוינים אתמול. ואן בומל, שנדחה מברצלונה, וגם ואן חאל ומוריניו, ששניהם סולקו מהמועדון הקטאלוני. אפילו לוסיו, עליו ויתרה באיירן בתחילת השנה, ואחרי המשחק שלו אתמול אוכלת את הלב. קבוצות שממהרות לחתוך שחקנים שיצאו מכושר, או טרם השתלבו, או סתם הגיעו לגיל שבו מקובל להתנהג אליהם כאילו היו בשר שתוקפו עומד לפוג, צריכות לעשות חושבים. באמצעות השקעה באינטגרציה ועבודה אישית עם שחקנים, הן יכולות לחסוך הרבה כסף. ושברון לב.

לקח אחר הוא בעמדת המאמן. למי שעוד היה צריך הוכחה מה חשיבותו של מאמן על בכדורגל האולטרה-מודרני, נתנו לו אותה מוריניו ו-ואן חאל. קודם כל, בדרך העבודה המקצוענית וההשקעה האינסופית של זמן ותשומת לב בקבוצה, דרך עבודה המאפיינת מנכ"לים מוצלחים. למאמן יש היום כלים למדידת יעילות ותפוקה, הצלחה וכישלון של הקבוצה, של מחלקות מסוימות או של שחקנים בודדים. ועם הידע הזה ואן חאל או מוריניו עושים ימים כלילות כדי למצוא אפשרויות לשיפור, למצבי ווין-ווין, לסינרגיות. מעבר לזה, המאמן צריך היום להיות מעל לשחקניו, כוכבים עד כמה שאלה לא יהיו. הוא דמות הקבוצה, הוא הבוס עם מעמד מתאים. איש לא מפקפק בהחלטותיו ובלגיטימיות שלו. ויש לכך ביטוי מופשט. כסף.

בשנה האחרונה הרוויח מוריניו לפי הערכות לפחות 15 מיליון אירו. שכר בסיס של 12 מיליון אירו, ופרמיות על הצלחה - ואת כולן הוא לקח. כלומר, "המיוחד" הרוויח לראשונה סכום גדול מזה שהרוויח כדורגלן כלשהו אי פעם כשכר מכדורגל. ואיש לא יאמר שהסכום אינו מוצדק. ללא ספק תרומתו של מוריניו לאינטר גדולה מזו שלאיזשהו שחקן תוכל להיות. המאבק האמיתי בין מועדוני הצמרת צריך להיות על הסופר-מאמנים. וזה תהליך שמתרחש כרגע באירופה. מאמנים עוברים ליגות, מועדונים עשירים מתמודדים גם בתחום השכר ביניהם על שירותיהם של מאמנים מצליחים. הגלגל מסתובב יותר ויותר מהר, ויפלוט לבסוף מספר מוגבל של מאמנים מנוסים ומצליחים, שיוכלו לנקוב בכל מספר כשכר עבור שירותיהם. מוריניו, שבדרך לכסף גדול עוד יותר בריאל מדריד, הוא הדוגמא המובהקת לכך.

‏העניינים הכי מרתקים בכדורגל האירופי בעונה הבאה יקרו במדריד. איך יעבוד חיבור של מוריניו, הגדול בעולם בעיני עצמו לפחות, עם המועדון הגדול בעולם, בעיני עצמו לפחות? אילו שחקנים יבואו, אילו שחקנים יועפו כי יסרבו לקבל מרות ולנגן כינור שני, אילו דרכים ימצא מוריניו כדי לחבר אותם לקבוצה הומוגנית וסולידרית? מי יהיה האויב הגדול, זה שרודף את ריאל לכאורה, כדי ליצור את תחושת "העולם נגדנו" החיונית לעבודה שלו? איך יגיב הקהל לאופן המשחק הפרגמטי, למתן השליטה בכדור ליריבה? האם ישרוד מוריניו יותר מאשר, נניח, קאפלו בתפקיד? אם כן, צפויות לנו שנים של מאבקים דרמטיים נגד ריאל שחוזרת לצמרת, בחסות המאמן עם האחריות לתארים.