כולם שונאים את דלק

בכירים בקבוצת דלק מתלוננים לעתים קרובות על יחס כפוי טובה מצד המדינה. "אנחנו מקימים את פרויקט התשתית הגדול ביותר בתולדות ישראל ללא שום סיוע מהמדינה", הם אומרים, "ובמקום לחבק אותנו, מנסים לשנות את כללי המשחק לרעתנו. לא קיבלנו מענקים, לא ערבויות ולא סיוע ממשלתי אחר. רק פעם אחת ביקשנו סיוע בצורת רשת ביטחון לרכישת גז טבעי - ואפילו את הבקשה הזאת דחו".

בדלק אוהבים להסביר שהיחס הזה נובע מ"טינת טייקונים". החשש שכל שיתוף פעולה עם הקבוצה של יצחק תשובה יוכתר מיד בתואר "קשרי הון-שלטון", משתק לטענתם את הרשויות בישראל. אבל נדמה שההסבר לעוינות כלפי קבוצת דלק טריוויאלי יותר.

הצלחותיה העסקיות של הקבוצה בתחום חיפושי הגז, ייצור החשמל והתפלת המים הצליחו לאחד נגדה קואליציה רחבה של מתחרים עסקיים. אלה רואים לנגד עיניהם - בצדק או שלא - ענק רב-עוצמה העלול לנצל את יתרונותיו היחסיים כדי לגבור עליהם ללא תחרות של ממש.

1. בעיני מחפשי הגז והנפט דלק היא הגוף השולט יחד עם שותפותיה בקרוב למחצית משטחי החיפושים בישראל.
2. בעיני מתפילי המים דלק היא החברה-האם של הנדסת התפלה, המפעילה את מרבית מתקני ההתפלה בישראל.
3. בעיני יצרני החשמל הפרטיים דלק תשתיות - כמו הנדסת התפלה בתחום המים - היא מתחרה היכולה להציע מחירים נמוכים יותר בזכות גישה מועדפת למקורות האנרגיה של הקבוצה.
4. בעיני חברת החשמל דלק היא ספק האנרגיה העיקרי של 45% מתחנות הכוח של החברה - ספק שיוכל להוריד את החברה על ברכיה, אם חלילה, תופסק אספקת הגז ממצרים ולא יוקמו מתקנים לייבוא גז או תחנה פחמית.

בקבוצת דלק טוענים כי אפילו ירצו בכך הרגולציה הקיימת, החזקות המיעוט בתמר והמבנה של הקבוצה אינו מאפשר להם לנצל לרעה את כוחם כדי לפגוע בתחרות.

מבלי להכריע בוויכוח הזה לגופו, התוצאה היא שקואליציית המתחרים של דלק ממהרת להרים קול זעקה בכל פעם שנדמה לה שדלק עומדת לזכות ביתרון כלשהו מהמדינה. טינת הטייקונים גם היא קיימת, והיא מספקת למתחריה של דלק רוח גבית.