משפחתי ודאחקות אחרות

הנה הזדמנות נאותה להודות במחדל מקצועי: בין החודשים ספטמבר ליוני, אני מתקשה מאוד לראות תוכניות שמשודרות בשעות שבהן מועברים משחקי כדורגל בשידור ישיר. לפיכך, פגרת הקיץ היא עבורי הזדמנות לצמצם פערים עם חלק מהתוכניות שמשודרות בחודשי הסתיו, החורף והאביב מול משחקי כדורגל.

כך אירע ש"גיליתי" את "קצר משפחתי" רק בשבוע שעבר, באיחור אופנתי קטן של שבוע אחרי שהחלה. יצא לי לקרוא כמה ביקורות לא מפרגנות של קולגות שחשבו שמדובר במוצר נחות. זה לא שאני סבור שמדובר ביצירה טלוויזיונית מדהימה, אבל במסגרת ז'אנר תוכניות הקיץ שהוא נחות במודע, היא דווקא עושה מאמצים ראויים להערכה להישאר עם הראש מעל לזרם העכור. בדרך-כלל זה לא מצליח.

אני מודה שחיבבתי מאוד אמנים כמו שלום אסייג, למשל, כל עוד נחשפתי למשנתו הבידורית בתדירות של פעם בחודש. מאז שהכריחו אותי לקחת ממנו מנת יתר של דאחקות, אני מגלה תופעות לוואי קשות. זה לא אישי חלילה נגד אסייג. מלאי הבדיחות של כל סטנד-אפיסט הוא מוגבל ממילא, ותדירות החשיפה המוגברת לא עושה לו (ולנו) טוב.

משתתפים אחרים בפאנל, כמו רותם אבוהב ועופר שכטר, מצליחים להצחיק פעם ב-5 ניסיונות. אורי גוטליב בעמדת המנחה מנסה לספק את הסחורה, אבל כשישב לסכם את העונה של "קצר משפחתי" הוא יגלה כנראה שהיא, ממש כמו תוכנית החדשות היומית-אלטרנטיבית שבה כיכב לפני שנתיים, שוחקת עוד את יתרת הקרדיט שנותרה לו מימי "שוטטות" העליזים.

אבל עם כל הכבוד לפאנליסטים, העיקר ב"קצר משפחתי" הוא המשפחה שעולה מרצון על המוקד. כבר מזמן הפסקתי לתהות על קנקנם של אנשים שמוכנים לעשות כמעט הכל כדי לזכות ב-15 דקות התהילה שלהם, לכן אנסה לא להתמקד במי שמוכנים להתבזות מול המצלמה - ובלבד שיהפכו לסלבריטיז במכולת השכונתית למשך הרבעון הקרוב. השאלה היא מה זה עושה לנו, הצופים.

אם הצלחתי להבין נכון משיחות עם מספר אנשים שצפו בתוכנית, החוויה דומה מעט לקורס נהיגה מונעת: בדקות הראשונות אתה תוהה האם באמת כמה עבירות תנועה מינוריות שלחו אותך אל הבקו"ם למבוגרים הזה, מקום שבו כופים עליך להתרועע עם "העם", זה שחלק ניכר מחייך הבוגרים הוקדש, אפילו שלא מדעת, להתבדלות ממנו.

אבל מקץ כמה שעות של סבל, אתה נשאר עם חוויות למשך עשור, כמו ההיא שסיפרה לי פעם שהבחור שישב לצדה בקורס, לפני כמה שנים, גילה לה שהוא מתווך הנדל"ן הכי גדול בעיר שלו, חוץ מבחור חדש שהוא לא מכיר אישית אבל יודע שקוראים לו אנגלו (כך במקור), ויש לו שם משפחה מוזר: סכסון.

זה סוג ההנאה ששואבים מתוכניות כמו "קצר משפחתי", שהקטעים המצולמים בהן נראים לפעמים כמו סדרת המערכונים מאחת העונות הקודמות של "ארץ נהדרת" על "משפחת בתחת".

ועוד דבר: שימו לב כמה מהאנשים ש"מתנדבים" לתוכניות האלה ("קצר משפחתי", "אמא מחליפה", "סופר נני" וכיו"ב) הם בעלי עסקים קטנים שסבורים כי החשיפה תלווה גם בערך מוסף כלכלי.

מיתולוגיה הוליוודית

"הארי המזוהם", א' 22:00, יס 4

את הסיפור הזה כמדומני סיפרתי כאן פעם, אבל הוא כה מוצלח בעיניי, עד שהוא ראוי לאזכור חוזר. בקיבוצים היה נהוג פעם לקיים "יום סרט" באמצע השבוע, שבו החבר-המקרין היה מציב מסך בפינת חדר האוכל, והחברים היו מגיעים לצפות בסרטים ולנצל את ההפסקות שבין החלפת גליל אחד למשנהו במקרנה כדי לרכל מעט.

באחד הקיבוצים נהג מישהו מוועדת התרבות לתלות שלט, למען המתנדבים, עם שם הסרט באנגלית. יום אחד נכתב בשלט שהערב יוקרן בחדר האוכל הסרט "הארי המזוהם", ובצד, בסוגריים, נכתב: "DIRTY LION".

ואחרי שצחקנו, אתם מוזמנים לצפות (שוב) בסרט המצוין הזה שקיבע, יותר מכל סרט אחר, את המיתוס של קלינט איסטווד.