השגריר בארה"ב: "אובמה לא שונא ישראל; הושיט יד לאיסלאם"

בסוף החודש יגיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לסיבוב שיחות נוסף בוושינגטון. כרגיל, הוא יתייצב בלשכה הסגלגלה ללחיצת היד המסורתית עם הנשיא תחת הבזקי המצלמות; באיזה חדר ספון עץ על גבעת הקפיטול לשיחות עם מחוקקים נבחרים; ובחדר ישיבות במלון מפואר בדאונטון וושינגטון לתדרוכים לעיתונאים.

מה ישתנה? גבו יהיה שחוח יותר תחת כובד המשא הווירטואלי של פיאסקו המשט לעזה, שמאיים לפרום את מארג ההסברים שתפרה ישראל להצדקת המצור הימי והיבשתי על הרצועה, ולמוטט את חומת הבידוד האוניברסלית כמעט סביב חמאס, אולי בלי לגבות מארגון הטרור את מלוא המס שנדרש לשחרור כזה: הכרה בזכות הקיום של ישראל, התנערות מאלימות וקבלת הסכמים קודמים עם ישראל. מבחינת חמאס, ההתנהלות המגושמת של ישראל כמה עשרות ק"מ מחופי עזה עשויה להיות דאוס אקס מכינה.

בעל כורחו, ייאלץ נתניהו לראות כיצד נושא ההתחמשות הגרעינית של איראן, ה- Cause celebre שלו, מוסט הצדה בביקור הקרוב כדי לנקות את הכתמים הפוליטיים וההסברתיים שהותיר אחריו מחדל המשט. לא שמישהו בוושינגטון באמת מצר על מות "פעילי השלום" הטורקיים, ואף לב לא נחמץ מצער בגלל מצוקת העזתים, אבל הפעולה הישראלית שחררה בבת אחת כל-כך הרבה אנרגיות פוליטיות, מכל-כך הרבה כיוונים, עד שהתעלמות מהן שוב אינה אופציונלית.

כמו צינור הנפט הפרוץ מול חופי לואיזיאנה, את פרץ האהדה הסוחף ל"קרבנות המצור הישראלי" אי-אפשר לפקוק במהירות. על שגיאות משלמים. בריטיש פטרוליום לכלכה את מפרץ מקסיקו. ישראל לכלכה את הים התיכון. לשתיהן זה יעלה ביוקר. ההבדל הוא, שטוני הייוורד, מנכ"ל BP, ישלם כנראה בראשו. ביבי, קרוב לוודאי שלא.

אבל נשיא ארה"ב, ברק אובמה, יגבה מנתניהו מחיר בסוף החודש, לא כעונש אלא כתשלום עבור שירותי חילוץ והצלה. ועם העובדה שהשירותים הללו ניתנו ביד רחבה אי-אפשר להתווכח. הנה התבטאות של פקיד ממשל לאתר "פוליטיקו", יום לאחר הפעולה הכושלת ובעיצומה של מקהלת גינויים גלובלית: "המצב הוא שהישראלים כה מבודדים עתה, עד שלא זו בלבד שאנו היחידים שניצבים לצדם, אלא שאנו גם היחידים שמאמינים להם, והם אכן אומרים את האמת".

ומי עקר את כל השיניים מנוסח החלטת מועצת הביטחון בגנות הפעולה? מי שכנע את נאט"ו להימנע מגינוי המחדל? מי משמיע הצהרות מאוזנות, שעוקפות בזהירות כל מילה שעלולה להישמע כהוקעה? מי אמר שכל הסיפור אינו ביג דיל? האמריקנים. ורק הם.

אנחנו כבר יכולים לנחש באיזה מטבע יתבצע התשלום: הרפיית המצור על עזה, שתוצאתה הבלתי נמנעת כמעט תהיה מתן תנופה מחודשת לחמאס. לא שממשל אובמה נעדר תחכום פוליטי. אנשי הסטייט דיפרטמנט והמועצה לביטחון לאומי אינם רוצים לראות את חמאס יוצא מהבקבוק שאליו שוב לא יהיה אפשר להחזירו. הם בוודאי אינם רוצים לחולל שחיקה במעמדו של מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, שהגיע היום לוושינגטון לפגישה עם אובמה. אבל אחרי שהשייטים הטורקיים הציגו את המצור ככלי ריק, וושינגטון מבינה ששוב אי-אפשר למלאו. בז'רגון הדיפלומטי האמריקני זה נשמע כך: המצור אינו בר-קיימא. המילים הללו הן כבר מנטרה שלדיפלומטים ישראליים נמאס לשמוע.

"האמריקנים מבינים את הצורך לחזק את ההסגר"

אנליסטים אמריקניים מסוימים אומרים, שהלימונים של נתניהו עשויים להיות הלימונדה של אובמה. בחינה מפוכחת של יעדי המצור על עזה תראה שהוא כישלון כמעט מוחלט. מארבע מטרותיו - הפסקת ירי מטחי הרקטות; החלשת משטר החמאס במטרה למוטטו; בלימת הברחות הנשק; ושחרורו של גלעד שליט - רק המטרה הראשונה הושגה. אובמה עשוי, וצריך, לנצל את חלון ההזדמנויות שפתחה תקרית המשט ולנקוט טקטיקה חדשה, אומרים האנליסטים: לא עוד בידוד החמאס, אלא מאמץ להוביל לפיוס היסטורי בינו לבין הפתח. זה צריך להיות המסר של הנשיא לנתניהו.

עדיין מוקדם לומר אם ממשל אובמה יסחט את לימוני נתניהו ללימונדה כזו, אך שגריר ישראל בוושינגטון, מייקל אורן, שנשלף מאחורי הקתדרה האקדמית אל לב הסערה הדיפלומטית, מסכים שהמצור הימי אינו מושלם ושישראל פתוחה להצעות.

בראיון ל"גלובס" הוא אומר: "האמריקנים מבינים את הצורך לחזק את ההסגר הימי. אבל הם גם מציעים פתרונות וצעדים שעשויים אולי לעזור לנו להימנע ממצבים כמו התקרית לפני שבוע. אנו פתוחים לרעיונות חדשים. נברך על כל הצעה קונסטרוקטיבית. אבל לפני שמעלים רעיונות כמו הסתייעות במשקיפי או"ם (כדי לבדוק משלוחים ולמנוע הברחות נשק, ר"ד), צריך לזכור מה קרה בלבנון. שם, תחת עינם הפקוחה של משקיפי או"ם, חיזבאללה הכפיל ושילש את כוחו. וכששואלים אותי, 'ומה עם כוח של האיחוד האירופי'? אני עונה: 'ומה עם האירופים בכוח האו"ם בלבנון'?.

"יש דיונים עם האמריקנים בנושא זה. אינני אומר שיש פתרון קסמים. זו בעיה קשה. אבל דבר אחד צריך להיות ברור: אנו נוסיף להגן על עצמנו. הממשל לא מערער על כך. יש הרבה הצהרות בשטח. הרבה רטוריקה. אנחנו שומעים על משט חדש מפה ומשט חדש משם. האיראנים מדברים על משלוח משט. צריך לזכור שגם מצרים בתמונה. האם אנחנו בטוחים שהמצרים יאפשרו מעבר אוניות איראניות (בתעלת סואץ, ר"ד)? לא".

"הממשל מבין שההסגר חיוני גם לביטחון מצרים"

כל שגריר ישראלי בארה"ב (ואני זוכר שישה מהם) השתמש במשקפיים ורודים כדי לתאר את היחסים בין וושינגטון לירושלים, אבל נדמה שמשקפיו של אורן ורודים יותר. לו רק היה אפשר לצייד בהם את תושבי ישראל, מצב הרוח הלאומי היה מווריד מיד ושיעור התמיכה באובמה היה נוסק לשחקים. כנראה שמה שרואים מבניין הקשתות של השגרירות לא רואים מרחובות גדרה.

- איך היית מאפיין את תגובת ארה"ב לתקרית המשט בהשוואה לאירופה?

"כמו ההבדל בין יום ללילה. חלק ניכר מהקהילה האירופית קפץ לגנות מיד. אבל מהממשל בארה"ב לא שמעתי אף גינוי. התחלנו לחשוב יחד איך לפתור את בעיית ההסגר, אבל לא שמעתי אף מילה אחת של ביקורת, אף הוקעה, ואני אומר זאת באחריות, און דה רקורד. איך להסביר זאת? הממשל מבין שההסגר הימי חיוני לא רק לביטחון ישראל אלא גם לביטחון מצרים. אם חמאס יצטייד בטילים, זה סופו של אבו מאזן, ואיש לא רוצה זאת.

"זה לא אומר שאין לנו חילוקי דעות מדיניים עם ממשל אובמה. יש ירושלים. ישנן ההתנחלויות. אבל אנשים שוכחים שהמדיניות האמריקנית בסוגיות אלה קיימת כבר מאז 1967. זה נכון שהממשל הנוכחי מבליט את קווי המדיניות האלה יותר מהממשל הקודם. זה גורם למחלוקת בעניין ההתנחלויות, אבל הצלחנו לפתור אותה על-ידי ההקפאה. בכל מקרה צריך להבין, שהמחלוקות המדיניות רחוקות מלהיות העיקר ביחסי ישראל ארה"ב".

- נאט"ו לא מתחה ביקורת על פעולת צה"ל, למרות שחברות ספציפיות בברית הצטרפו לגינויים. האם הדבר נובע מלחץ אמריקני?

"ייתכן שבגלל השפעה אמריקנית וייתכן שבגלל העובדה שהברית עצמה רואה במצור ימי התנהלות לגיטימית במצב מלחמה. גנרלים יחשבו פעמיים לפני שיטיחו ביקורת על הסגר ימי, מפני שביום מן הימים הם בעצמם עשויים להשתמש בטקטיקה כזו. הם לא רוצים ליצור תקדים של אי-לגיטימציה להסגר. הסגר ימי הוא צעד לגיטימי שעולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי. האמריקנים הטילו הסגר ימי על קובה. נדמה לי שהטורקים בעצמם השתמשו בהסגר ימי נגד הכורדים".

- ברחוב הישראלי יש תפישה שאובמה "שונא ישראל". זה מוצדק?

"הנשיא הושיט יד לעולם המוסלמי בתחילת נשיאותו. הוא טרם הספיק להגיע לישראל. העם שלנו רגיש מאוד. הוא חי באי-ודאות מתמדת. הישראלים רוצים לדעת, להרגיש, שנשיא ארה"ב עומד לצדם. אין לי ספק, שכשהוא יגיע לביקור בישראל, היחס אליו ישתנה מקצה אל קצה. הישראלים יאהבו אותו. מתי זה יקרה? במועד המתאים (על-פי ההערכות בוושינגטון, אובמה יגיע לביקור בישראל בסוף הקיץ ולפני החגים, ר"ד).

"אני רוצה להדגיש, שבהרבה תחומים היחסים בין ממשל אובמה לישראל טובים מכפי שהיו היחסים בממשלים קודמים, אם לא טובים יותר; וזאת למרות ההתקפות כאילו אובמה הוא אנטי-ישראלי. בוודאי שיש חילוקי דעות, אבל שורשי היחסים בינינו אדירים. איפה להתחיל, המישור הצבאי-ביטחוני? חילופי מידע מודיעיני, סיוע בפיתוח טילים ליירוט טילים, ביקורי ספינות מלחמה, סיוע צבאי שנתי, מאגרי הנשק של צבא ארה"ב בישראל. והכלכלה? אנשים לא מודעים לכך שישראל הפכה לאינטרס כלכלי אמריקני. אנחנו נמצאים במקום ה-20 במדרג הסחר הגלובלי עם ארה"ב, אנחנו מושקעים באמריקה (טבע), אמריקה מושקעת בישראל (וורן באפט).

"ו-OECD? צריך לזכור שהתמיכה של ארה"ב בהצטרפותנו לארגון הייתה קריטית. לא בטוח אם בלעדי התמיכה שלהם היינו בכלל מצליחים להתקבל. לא אשכח, שאישיות בכירה בממשל התקשרה אליי לאחר שהוחלט לצרף אותנו לארגון ואמרה לי בעברית: 'מזל טוב'. האמריקנים לא קיבלו מספיק קרדיט על כך".

"שחרור שליט הוא חלק משינוי הסטטוס-קוו"

עובדה היא שמחוקקים בקונגרס פרסמו הודעות תמיכה רבות מאוד בישראל, יותר מאשר מחוקקים בכל פרלמנט אחר בעולם. באיזו מידה התגובה המתונה של הממשל כלפי תקרית המשט נובעת ממקבילית הכוחות עם הקונגרס? האם לעובדה שהרפובליקנים מגנים את הממשל על היעדר יחס חם לישראל יש השפעה?

"ארה"ב, כדמוקרטיה, בנויה על איזונים ובלמים בין זרועות הממשל ויש כמובן השפעה הדדית. אם למחוקקים רפבוליקניים יש ביקורת על ממשל של נשיא דמוקרטי בוודאי שתהיה השפעה, ולהיפך. אותי מדאיגה האפשרות שתמיכה בישראל תהפוך לנושא של מפלגה אחת. באופן היסטורי, התמיכה בישראל הייתה נושא דו-מפלגתי ואפילו פרסמתי אזהרה פומבית בסוגיה זו. התרעתי שאסור להגיע למצב שבו תכורסם התמיכה בישראל בקרב חברי מפלגה אחת.

"אבל במקרה הספציפי של המשט, הכול פרץ ביום הזיכרון, חג לאומי. הקונגרס היה בפגרה. כל התגובות השקולות של הממשל התקבלו על-ידי מקבלי החלטות, בלי תשומות של מחוקקים".

- בשיחות פרטיות הביעו פקידי ממשל תדהמה מבידודה של ישראל בעקבות התקרית.

"לא מדובר בבדידות גלובלית, אלא בבדידות מול מדינות מסוימות. אנחנו לא מבודדים מול סין או הודו, מחצית מהאנושות. אנחנו לא מבודדים מול רוסיה ומול מזרח אירופה. אבל נכון שיש פקידים בממשל שנבהלים מהביקורת על ישראל שמשמיעות מדינות מסוימות במערב אירופה".

- ספר מה קורה בפגישות שלך עם בכירים בממשל בימים טרופים אלה?

"אני לא צריך להסביר להם את חשיבות ההסגר הימי. הם מבינים זאת טוב מאוד. בני שיחי ביקשו פרטים על הפעולה, וקיבלו. הם רצו לדעת מה האילוצים שלנו מול חקירה בינלאומית. הסברתי להם, שוב, את הניסיון המר שהיה לנו עם חקירת גולדסטון.

"אני שומע מבני שיחי שהסטטוס-קוו (בנושא ההסגר ברצועה) לא קביל ותשובתי היא, 'גם עלינו לא'. אני מסביר שאנו חייבים למצוא פשרה בין הרצון לשפר את איכות החיים של תושבי עזה למאמצים שלנו לשמור על האינטרס הביטחוני של ישראל, לא לחזק את חמאס ולשחרר את גלעד שליט".

- האם שחרור שליט הוא תנאי בל יעבור לשינוי הסטטוס-קוו?

"בוא נאמר ששחרור שליט הוא חלק אינטגרלי וחיוני לשינוי הסטטוס-קוו".

- באיזו מידה תשפיע תקרית המשט על מאמצי ארה"ב לבלום את ההתחמשות הגרעינית של איראן ואת הסנקציות במועצת הביטחון?

"לא תהיה השפעה. התקווה היא שההחלטה תתקבל כבר בימים הקרובים. הדבר החשוב הוא, שההחלטה תשמש כפלטפורמה לסנקציות חד-צדדיות ורב-צדדיות. יהיה אפשר לבנות עליה מעגלי סנקציות נוספים, ואני מבין שארה"ב תלך בדרך זו, ברוח החקיקה שהתקבלה בקונגרס".

- אנחנו שומעים הרבה על יוזמות לשכנע קרנות של גופים ציבוריים למשוך השקעות מחברות ישראליות או מחברות שעושות עסקים עם ישראל. אנו רואים פה מגמה?

"בהחלט לא. חוגים שתומכים במשטים למיניהם ינסו לנצל את התקרית כדי לקדם יוזמות למשיכת השקעות. עד עתה ההצלחה של מאמצים אלה הייתה זניחה. כמה כנסיות מנסות לקדם זאת. הן לא יגיעו רחוק. חרם על מוצרים ישראליים? אין סיכוי. העם האמריקני הוא פרו-ישראלי במידה משמעותית ביותר. לא יקרה".

- ובכל זאת, היו לך כמה תקריות בקמפוסים שזכו להבלטה תקשורתית.

"מדובר בשני מקרים, ושניהם לא דומים זה לזה. באירוויין, בקליפורניה, התארגנה נגדי הפגנה של פלסטינים ומוסלמים. זה יכול לקרות בכל מקום. בברנדייס, הייתה התארגנות של סטודנטים יהודיים שחשבו שתכננתי לשאת נאום פלגני שאינו מתאים לטקס הסיום שבו הוזמנתי להופיע. זו, כמובן, לא הייתה כוונתי".

- אתה נשמע אופטימי. אתה ישן טוב?

"מאוד".

10 דברים על מייקל אורן

*שגריר ישראל בארצות הברית

*יליד 1955, ניו-יורק

*נשוי + 3

*ד"ר במדעי המזה"ת

*היסטוריון במקצועו

*עלה לישראל ב- 1979, ואחרי כמה שנים חזר לארה"ב לצורך לימודים

*במלחמת לבנון ה-1 שירת כצנחן; במלחמת המפרץ ה-1 כקצין קישור לצי השישי

*שימש כפרופ' אורח בהרווארד וייל

*פרסם 3 ספרים. אחד מהם זכה בפרס "ספר ההיסטוריה של השנה" של "לוס-אנג'לס טיימס"

*ויתר על אזרחותו האמריקנית כדי לכהן כשגריר ישראל