"כי אני יהודי ואני אוהב את ישראל" - כך מסביר ג'ף סגנסקי, אחד מאנשי הטלוויזיה והקולנוע המשפיעים בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית, את הסיבה למהלך העסקי החדש שלו. מיד אחר-כך הוא מתעשת מעט ומוסיף: "וגם כי אני חושב שזה ביזנס טוב".
סנגנסקי, לשעבר נשיא רשת CBS, הגיע לסדרת ביקורים חשאית במהלך חודש מאי, אם תרצו ב"ישראל של לפני המשט". על הפרק - הקמת קרן של מאות מיליוני דולרים לקידום הפקת סרטים הוליוודיים בישראל.
היום, בין יתר עיסוקיו, סגנסקי (58) עומד בראש שורה של חברות וקרנות המממנות סרטים הוליוודיים ותוכניות טלוויזיה פופולריות. אחת מהן, קרן ווינצ'סטר, מפיקה סדרות אמריקניות מצליחות כמו "שושלת טיודור" ו"לברדג'" וסרטים כמו "גברים בוהים בעזים" של האחים כהן.
היום, לצד קרן ווינצ'סטר הוא רוצה להקים קרן שתיועד רק להפקות בישראל. יחד עם המפיק הישראלי יעקב קוצקי ("שלאגר", "נשר הברזל", "רמבו") הם ערכו שורה של פגישות עם בעלי הון במטרה למשוך אותם למיזם.
"המטרה העיקרית היתה לבחון את כל תעשיית הטלוויזיה בישראל ובמיוחד לבחון את ההתכנות של הבאת הפקות הוליוודיות לכאן", אומר סגנסקי בראיון בלעדי ל"גלובס". "לישראל יש כל-כך הרבה יתרונות בתחום הזה".
* איזה למשל?
"יש מגוון רחב ביותר של נופים לצלם בהם. בין היתר במסגרת המימון שאנחנו מעניקים להפקות שונות, אנחנו גם ממליצים לחברות היכן לצלם. לישראל יש מדבר, חוף, נוף הררי בגישה מאד מהירה ממקום למקום. גם עלות ההפקה נמוכה בישראל. יש פה צוות מאד מיומן לבניית סטים במחירים מאוד הגיוניים, וההפקה אמורה לעלות בארץ 25% פחות מאשר בהוליווד.
"כמו כן, גיליתי שיתוף-פעולה מדהים עם גורמים פה, כמו הצבא, איתו הפקתי את 'נשר הברזל'. זה היה שיתוף-פעולה שלא יכולנו לקבל בשום מקום אחר בעולם. גם מזג-האוויר פה מצוין, ואפשר למעשה לצלם במהלך כל השנה. הממשלה חייבת לעשות עבודה טובה ביותר כדי לספר למפיקים על כל זה".
* על איזה סדר גודל של הכנסה כלכלית אנחנו מדברים?
"אומר זאת כך - תעשיית הסרטים הישראלית מפיקה 12 סרטים בשנה, שעלותם מגיעה ל-15-20 מיליון דולר. זה עלות של סרט הוליוודי אחד. יש הזדמנות להכניס עוד יותר. כשאנשים מוכנים ללכת לקנדה, שקר בה ואין לה יתרונות מזג-אוויר, אין כל סיבה שלא יבואו לישראל".
* במשך שנים הופקו בישראל סרטים כמו "רמבו" ו"לא בלי בתי". איך איבדנו את מעמדנו בתחום?
"קרו מספר דברים. אנשים המשיכו לקרוא בעיתון על כל חוסר היציבות והאלימות, ואם אתה לא פה אתה חושב שזה קורה כל הזמן. אנשים לא מבינים את המשמעות. בסופו של דבר זו החלטה של המפיקים והאולפנים.
"דבר נוסף, ישראל לא עודדה את הצילומים פה. אתה יכול ללכת לכל מדינה בארצות-הברית ולראות מערכת תמריצים מוצלחת יותר. בינתיים בעולם מדינות אחרות העלו את התמריצים, וישראל הלכה לכיוון השני והקשיחה את עצמה. יש לישראל כיום מערך הקלות של 17% במס, אבל הוא מאוד מורכב, לא ברור, ותלוי בקריטריונים לא נגישים".
* מה היית מציע?
"לישראל לא יהיה קשה, לדעתי, פשוט לשנות את שיטת התמריצים, כדי להקל על מפיקים להגיע לכאן ולהבין אותה בכלל. 17% זה לא מספיק, זה צריך להיות 25% ובמיוחד לא במבנה שזה קיים היום. זה צריך להיות על-ידי הקלות מס או החזר ישיר אחרי שהמדינה איששה שאופן ההפקה עליו הצהרת אכן בוצע".
יחסי ציבור לישראל
* למה אנחנו, הישראלים, בעצם צריכים את זה?
"יש מספר סיבות. סרטים הם כלי מצוין למיתוג, לדימוי, ליחסי ציבור. אם אנשים רואים סרט שהם אוהבים ויודעים שהוא צולם במקום מסוים, הם אומרים 'אנחנו רוצים להיות שם'. באותה מידה גם מפיקים רוצים לחזור, וזה מפתח את התעשייה. אתה מפתח עסק שהוא השקעה לטווח ארוך למדינה. תראה מה קורה לקנדה, יש שם תעשייה שמעסיקה עשרות אלפים בתחום".
* מה אתה מצפה מהמשקיעים?
"יש יתרון מנקודת המבט של המשקיעים, בגלל היכולת בנושא המיסוי. אנחנו רוצים להעמיד קרן שתשקיע בסרטים בישראל, לא רק סרטי נושא על ישראל. אם תסתכל על הטלוויזיה הישראלית ועל הישגיה, אתה רואה תוכניות מתוסרטות, ריאליטי שנמכרות לכל העולם".
"הברודקאסט איבדו הרבה מהשוק"
בתקופה שבה סגנסקי עמד בראש CBS, היא היתה הרשת הבכירה בארצות-הברית עם סדרות דגל כמו "משפחת קוסבי". מאז הרבה השתנה בתעשיית הטלוויזיה המשפיעה בעולם.
"התעשייה האמריקנית מצויה תחת לחץ עצום", הוא אומר, "יש ל-4 רשתות הברודקאסט 50 ערוצי כבלים שמתחרים נגדן, כך שגם אם הן לא עשו דבר לא נכון - הן איבדו הרבה מהשוק. ובעוד הרשתות איבדו קהל, תקציבי ההפקות הלכו וגדלו או נותרו ללא שינוי, כך שהדבר השפיע לרעה מאוד על רווחיהן. אם תיקח יחד את הכנסות 4 הרשתות, תראה שבסוף השנה שעברה הן הכניסו 14 מיליארד דולר, וגמרו באיזון. זה לא עסק. הם לא עשו מספיק כדי להתאים את החברות שלהם לעולם הנוכחי".
למרות מצבן הקשה של הרשתות החינמיות, סגנסקי טוען כי מוקדם מאוד להספיד את הטלוויזיה כולה כמדיה. "תעשיית הטלוויזיה דווקא נמצאת במצב טוב", הוא אומר, "המודל של הכנסה מפרסומות ומדמי מנוי יחד חייב להיות המודל החדש. רשתות הכבלים מכניסות הרבה יותר כסף, והסיבה היא שהמודל הכלכלי שלהן מותאם לגודל של הקהל שלהן".
* אז הטלוויזיה לא מתה, המנוח הוא הברודקאסטר?
"הוא יהיה חייב לחשוב מחדש על המודל שלו. אני חושב שהבעיה הגדולה היא שלא ברור מה היחס לאינטרנט. האם זה יהיה תוספת למסך הטלוויזיה - או שזה יהיה מקום שיעברו אליו. אם החלק השני הוא הנכון, אז על הרשתות יהיה להשקיע הרבה פחות לעין צופה.
"עכשיו ההכנסה לברודקאסטר פר צופה מהטלוויזיה היא 60 סנט לצופה, בעוד שההכנסה מאותו צופה באינטרנט היא 10 סנט. אז אתה לא יכול לעודד את הקהל לעבור ולצפות באינטרנט. ובכל זאת, הרשתות דוחפות אנשים לאינטרנט, שם הן מרוויחות מעט מאוד. הן צריכות להיות הרבה יותר פתוחות באשר למקום שאליו זה יילך".
* ומה באשר לתעשיית הקולנוע?
"דווקא השנתיים של המשבר הגדול ביותר שהיה, הביאו עלייה משמעותית בצפייה בקולנוע. אנשים אוהבים את החוויה ואוהבים ללכת לאולמות הקולנוע. הלחץ הוא דווקא על תעשיית ה-DVD, בדומה למה שקרה עם טלוויזיית החינם".
* הטכנולוגיה מסייעת?
"בהחלט - התלת-מימד וה-HD, אבל אפקט ה-'וואו' הוא שעשה את השינוי. היכולות לעשות טלוויזיה וקולנוע באופן שלא נעשה בעבר. המציאות היום היא שאין דבר שתסריטאי חושב ואי-אפשר לעשות".
* אתה מאמין שהצפייה המשפחתית עוד קיימת?
"התוכניות הגדולות עדיין נצפות עם משפחה או חברים. רואים את התוכניות הגדולות בטלוויזיה כמו 'אמריקן איידול', למשל. לפעמים גם נראה צפייה של בת ואמה בסדרות כמו 'אחת שיודעת'".
* במה אתה אוהב לצפות?
"אני אוהב מאוד את 'ניפ טאק', זה כל-כך חכם בעיניי. אני לא אוהב ריאליטי, מעדיף סדרות כתובות הרבה יותר. אני אוהב מאד את 'תיאוריית המפץ הגדול' (משודרת ב-yes), ויש את 'משפחה מודרנית' (גם ב-yes) שאני מאוד אוהב. זו הקומדיה המוצלחת ביותר שיצאה ב-3 השנים האחרונות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
