מסך עשן

מבחינה כלכלית הר הגעש האיסלנדי היה אזעקת שווא, או שיש להכיל עליו את כלל הברבורים השחורים

לפני שישה שבועות, בעודי תקוע בהלסינקי בגלל האפר שנפלט מהר געש איסלנדי, הבחנתי בהבדל מעניין בין שותפיי לצרה לבין יתר תושבי העולם. עבורי ועבור עמיתי גדעון רכמן, אף הוא בעל טור ב"פייננשל טיימס", זו הייתה טרגדיה.

גדעון אמנם הפגין קור רוח, אולם אני התקשיתי בכך; אחרי הכול, בכל זאת מיהרתי להגיע ליום ההולדת של אשתי. עבור אזרחי העולם האחרים - אלה שנשארו בבית - ענן העשן היה לא יותר מהסחת דעת קלה ממשבר האירו, מהבחירות בבריטניה ומשאר עניינים בוערים שעל הפרק.

סערת רוחי, שלא נבעה רק מאגוצנטריות ("הדבר חשוב משום שאני חשוב"), תפקדה גם כדוגמה למה שמכנים הפסיכולוגים והכלכלנים ההתנהגותיים "היריסטיקת הזמינות" - כלל אצבע פשוט שמתבסס על זמינות מידע מהזיכרון שלנו; במילים אחרות: עוצמת התגובה לאירוע או למצב תלויה בין היתר ב"אזכורים" קודמים של אירועים דומים במוחנו.

מצב הרוח הרע שלי היה מובן בהחלט בהתחשב בחסך בשעות שינה ובחוסר הבהירות בנוגע למצב, אבל היסטריית הכלכלנים האמיתית שלי צצה רק בשלב אחר; בעודי מהרהר איך בדיוק אחזור הביתה בזמן כדי להספיק להגיש לאשתי זר פרחים שהוזמן במיוחד מקניה, נזכרתי שלא הצלחתי להשיג עותק של ה"פייננשל טיימס", וזה הספיק כדי ליצור פאניקה.

התחלתי לדמיין כמה תרחישים עגומים הנובעים מהשבתת התעבורה האווירית. את הפייננשל טיימס אפשר, כמובן, לקרוא באינטרנט. עסקי הפרחים הקנייתיים תלויים בטיסות סדירות, אבל חשובים הרבה יותר לאזרחי קניה מאשר לרוכשי הפרחים הפוטנציאלים בבריטניה. אפשר גם לחיות בלי סלטים שכוללים ירקות שמגיעים בטיסות. אך מה עוד? אני תלוי בטלפון הסלולרי שלי - אבל מה היה אילו הייתה בעיה במערכת הסלולר בשכונת מגוריי, ומהנדס המערכות היחיד שיודע לתקן אותה תקוע בהלסינקי? ומה אילו קווי הייצור בעיר בירמינגהאם נתקלו בבעיה - והרכיב הדרוש לתיקונן נמצא דווקא בארץ מרוחקת?

בשלב הזה התפרצות הר הגעש החלה להיראות כדבר רציני הרבה יותר מטרוניה של כמה נוסעים מתמידים, בייחוד לאור העובדה שההתפרצות הבאה של אייאפיאטלאייקוטל (Eyjafjallajokull) עלולה להימשך כמה שנים רצופות. הר געש נוסף וגדול יותר, קאטלה (Katla), נוטה להתפרץ מיד אחרי אייאפיאטלאייקוטל. מיהרתי להסתכל במפת "תשעת הרי הגעש המרכזיים באיסלנד", ומצאתי שאייאפיאטלאייקוטל אפילו אינו אחד מהם.

כתבתי אימייל לעמיתיי בלונדון, ובו אני מסביר להם שישנו סיכוי (קטן אמנם) שכל הטיסות בשמי אירופה יהפכו לבלתי מהימנות במשך שנים - ושאם הדבר יקרה, הוא יהווה מכה אנושה לכלכלת העולם, וזה יכול היה להיות הסיפור הגדול של העשור. אחד מהם ענה לי (באופן מנומס משהגיע לי) שכדאי שאירגע ואכניס את הדברים לפרופורציה.

רוב הסיכויים שצדק. גם אם ענני האפר יחזרו שוב ושוב, הרי שכלכלת השוק נוטה לפתח יכולת התאוששות מהירה ביותר. אירועים איומים, כגון רעידת האדמה בעיר קובה ביפן והתקפות ה-11 בספטמבר, הותירו חותם מזערי על הכלכלה בכללותה. מגזרים מסוימים היו סובלים אמנם מהפסקות חוזרות ונשנות בתעופה, אבל אחרים היו מרוויחים. היינו משתמשים בירקות מקומיים בסלט, וקוראים את הפייננשל טיימס ברשת; העסקים היו מניידים את העובדים המהותיים, ומחזיקים יותר מוצרים במלאי. היינו פשוט מתגברים על זה.

ואולי לא. בשיטה כה מורכבת כמו כלכלת אירופה, קשה להיות בטוח לחלוטין בנוגע להשפעת אירוע יחיד כלשהו - כמו הנזק העצום שהסבו טעויות השיפוט בתחום משכנתאות הסאב-פריים. זהו בדיוק המסר של נאסים ניקולאס טאלב כאשר הוא מזהיר מפני "ברבורים שחורים". מדי פעם מתרחש משהו מאוד בלתי סביר אבל חשוב ביותר, אך הודות להיריסטיקת הזמינות, מעטים, אם בכלל, ישימו לב אליו. ובינתיים כולם יצחקו ממי שכן הבחינו בו. כמוני למשל.