עכברים או נסיכים?

הנה משהו שבטח לא ידעתם על ליגת הכדורגל של מקסיקו: היא העשירה ביותר מחוץ לאירופה. לא רק בגלל המשכורות לשחקנים ולמאמנים, אלא גם בגלל תשתיות שנבנו שם ב-20 השנים האחרונות על-פי המודל של השכנה מצפון - ארצות הברית. המאמן הלאומי של מקסיקו, חבייאר אגירה, טוען כי "מדובר במתקנים שווים באיכותם לאלה באנגליה, איטליה או ספרד".

מקסיקו היא ליגת הכדורגל היחידה בעולם, מחוץ לארצות הברית, בה שוק ההעברות מכונה "דראפט", ומתבצע באותה דרך כמו אצל האמריקנים. בעלי הקבוצות הם לא רק אנשי עסקים. הם בעלים או מנהלים בכירים בתאגידים גדולים במדינה.

ומעל כולם נמצאות שתי רשתות הטלוויזיה במקסיקו, "טלוויזיה" ו"אזטקה". הטלוויזיה היא שהפכה את הכדורגל לדת במקסיקו. החשיפה הרחבה מילאה את האצטדיונים, והכסף של נותני החסות זורם לקופות. הכדורגל במקסיקו מנוהל על-ידי הטלוויזיה, למען הטלוויזיה ועל גבי הטלוויזיה.

אין קבוצת כדורגל דומיננטית במקסיקו. הסיבה לכך היא הטורנירים הקצרים -בדומה ליתר המדינות באמריקה הלטינית יש שתי ליגות במהלך העונה, אפרטורה וקלאוסורה. חוסר השליטה של קבוצה אחת עוזרת לשמור על המתח והעניין. האלופה נקבעת בפלייאוף המוכנה ליגייה (ליגה קטנה), והתהליך כולו זוכה לפופולאריות גדולה מאד, לשמחת נותני החסות בטלוויזיה.

***

המיזם הזה משתלב עם אותם כוחות פוליטיים במקסיקו השואפים לבנות את הלגיטימציה של השלטון באמצעות ה"הצלחה". מה היא הצלחה? במובנים רבים הצלחה היא להשתלב בעולם, ולהתחרות איתו. כאשר מתרגמים זאת לכדורגל, המשמעות היא ברורה: לא עוד ההפסדים והעליבות שאפיינו את הנבחרת הלאומית עד לפני 20 שנה, אלא נבחרת שיכולה להתמודד עם כולם.

עד לשנת 1990 מקסיקו הייתה יכולה לתת הרצאות על ניהול שכונתי לאנשי התאחדות הכדורגל בישראל. נבחרת מקסיקו סולקה באותה שנה מהגביע העולמי באיטליה לאחר שלאחת התחרויות של נערים, ההתאחדות המקומית שלחה שני "צעירים" עם תעודות מזויפות. מאז שנות השבעים לנבחרת הלאומית הדביקו העיתונים, בצדק, את הכינוי "עכברים ירוקים", ביטוי לשיטת וכושר המשחק ששלטו עד אז.

לאחר אותה שנה הכל השתנה בכדורגל המקסיקני. את ההתאחדות לכדורגל מנהלים בעלי הקבוצות, שהם גם מנהלים בכירים ואנשי עסקים. הם שקובעים את הכול. השינוי התחיל ב-1993, בקופה אמריקה שנערך באותה שנה. מקסיקו השתתפה לראשונה במפעל, והגיעה לגמר נגד ארגנטינה. במהלך מונדיאל 1994 בארצות הברית, מקסיקו עברה שלב בפעם הראשונה מחוץ לגבולותיה. במקרה, או שלא במקרה, בסוף אותה שנה נכנס לתוקף הסכם הסחר החופשי עם ארצות הברית וקנדה.

***

מקסיקו שבה ועלתה שלב בכל מונדיאל שנערך לאחר מכן, אך כשלה בכולם בשמינית הגמר. העלייה לשלב של שמונה הטובות בעולם הפכה עם השנים למבחן האמיתי לכדורגל במקסיקו, למעין לגיטימציה לאותו מיזם של הפיכת העכברים לנסיכים. בדרך בנו הקבוצות וההתאחדות מפעלים ותשתיות להכשרת נוער. מקסיקו זכתה בגביע העולמי לנערים עד גיל 17 בשנת 2005, ושישה שחקנים מאותה נבחרת משחקים היום בגביע העולמי בדרום אפריקה.

מאז שנת 2005 הקבוצות במקסיקו חייבות, על-פי תקנות ההתאחדות, לתת לשחקנים מתחת לגיל 21 לשחק מספר מינימאלי של דקות. העונש למי שלא עומד בכללים הוא הפחתת שלש נקודות ליגה.

לבסוף חייבים לציין את הקריטריון הלא כתוב להצלחת מקסיקו החדשה בתחום הכדורגל: לנצח את ברזיל, לנצח את ארצות הברית, ומעל הכל, לנצח את ארגנטינה.

בינתיים יש רק הצלחות חלקיות בתחום הזה, אך למנהלי התאגידים יש זמן, ובעיקר כסף. בסוף הנסיכים עוד יהפכו למלכים.