מהאם המרעיבה ועד עמנואל: תחנות בסכסוך בין החרדים ובית המשפט

"הסכסוך הוא בעיקרו מאבק חברתי-ערכי, ורק עטיפתו היא עטיפה של משפט. כשם שהסכסוך אינו בעיקרו משפטי, כך אינו בעיקרו הלכתי. אם סגירה, ולו גם חלקית, של הרחוב בשבת, כרוכה בהארכת הדרך ולכן גם בריבוי חילול השבת - מסופקני אם ההלכה רואה זאת בעין יפה".

את הדברים הללו כתב שופט בית המשפט העליון בעבר צבי טל, בפסק הדין שעסק בעתירות לפתיחת כביש בר-אילן בירושלים. פסק הדין, שניתן בשנת 1997, לא היה הראשון, ורחוק היה גם מלהיות האחרון שבו מעורב בית המשפט עד צוואר בעניינים שבין דת ומדינה. ובעברית פשוטה - במחלוקות הערכיות שבין הציבור החרדי לחילוני.

פעמים רבות עסק בית המשפט העליון, במסגרת עתירות שונות לבג"ץ, בעניינים נפיצים הנוגעים לציבור החרדי: שאלת גיוס תלמידי הישיבות לפני ואחרי חקיקתו של חוק טל; שידורי הטלוויזיה הישראלית בשבת; ההכרה בגיורים רפורמיים ו"גיורי קפיצה" שנעשו בחו"ל; סמכותה של עירייה לאפשר מכירת בשר חזיר בשכונות מסוימות בערים מעורבות (של חרדים וחילונים); פתיחת קניונים וחנויות בשבת, ועוד ועוד.

אלא שבשנה האחרונה נדמה כי שיעור ההתנגשויות בין האוכלוסייה החרדית לבין מערכות המשפט ואכיפת החוק הגיעה לאחד משיאיה. מפלס הזעם, המחאות והאלימות אגב הכרעות שונות שהתקבלו בבתי המשפט ובמערכת הפוליטית היה גבוה מתמיד.

הפגנת ה-100 אלף בשבוע שעבר, עם כניסתם של הורים מבית-הספר בעמנואל למאסר במסגרת הליכי ביזיון בית המשפט, עלולה לסמן נקודת שבר חדשה במרקם היחסים העדין שבין החרדים לשלטון החוק - כפי שסימנה הפגנה דומה, שבה השתתפו רבע מיליון חרדים בשנת 1999 - כנגד שליחתו של אריה דרעי למאסר.

האם המרעיבה

כתב האישום שהוגש נגד מי שכונתה "האם המרעיבה" מירושלים, באוגוסט 2009, בעבירות של התעללות בקטין בידי האחראי לו, היה חריף מאין כמותו: "הנאשמת נהגה למסור לאנשי הצוות הרפואי נתונים כוזבים ולעתים אף לגרום לתופעות הרפואיות בבנה תוך הונאת אנשי הצוות הרפואי. הפעוט אושפז בבתי-חולים לתקופות ארוכות, קיבל טיפול רפואי מיותר, מכאיב ומסוכן שכלל מתן תרופות, הזנה באמצעים חודרניים, בדיקות פולשניות. הנאשמת נהגה לחבל בטיפול התזונתי שקיבל התינוק באשפוזיו השונים באמצעות מסירת דיווחים כוזבים על הקאות וכאבי בטן. עקב התנהגותה נעצר תהליך גדילתו, ובשלב מסוים אף חלה ירידה ממשית במשקלו עד שנשקפה סכנה לחייו".

הדיונים הארכניים בשאלת הפרדתה של האם, עוד בטרם הורשעה בדין, מבנה הפעוט ומיתר ילדיה, יצרו עימות בין האוכלוסייה החרדית בירושלים לבין המשטרה ובתי המשפט.

בסופו של דבר הושג הסדר טיעון בתיק, שעיקרו, לצד הודאתה של האם, ביצירת הסדר ראייה ייחודי שבין האם לילדיה. השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים אף נעתר לבקשה החריגה לדחות את גזירת עונשה ב-3 שנים, כדי לאפשר תהליך החלמה של המשפחה, במקום למצות את מידת הדין.

"אני נעתר לדחיית הטיעון לעונש מן הטעמים הבאים", כתב שפירא לפני כחודש בהחלטתו, "הנאשמת הודעתה במעשים שקשה להודות בהם, התחייבות הנאשמת ובעלה בהכרזת כל ילדיהם כקטינים נזקקים ולא רק כלפי הקטין שבכתב האישום, הטיפולים שהנאשמת ומשפחתה אמורים לקבל ולשתף בהם פעולה, העובדה שהנאשמת ילדה זה מקרוב ילד נוסף, קיומם של תנאים לא קלים בהסדר הטיעון המצריכים שיתוף-פעולה של המשפחה והקהילה, שהייה מרצון של הנאשמת במעצר בית למשך 3 שנים". ומעל לכל - טובת ילדיה של הנאשמת.

חניון קרתא

בדיוק שנה חלפה מאז הורה אותו שופט, יוסף שפירא, על פתיחתו של חניון קרתא בירושלים בשבתות ובחגים, בהוראתו של ראש העיר ניר ברקת. זאת לאחר פנייתו של מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב אהרון פרנקו, לראש העיר בבקשה שזה יורה על פתיחת החניון כדי לפתור את בעיות החנייה באזור זה של הבירה.

בית המשפט הצביע על המחאה החרדית, שבאה לידי ביטוי במפגני אלימות, כעל שיקול רלוונטי בהחלטה על פתיחת החניון.

"בהינתן שהפתרון המוצע בפתיחת חניון קרתא הינו לטובת כלל הציבור בירושלים ואמור לתת מענה לעמדות ציבורים שונים בעיר, ולהביא לרגיעה ביחסים שבין אותם ציבורים, הגעתי למסקנה כי אכן יש מקום לפתוח ולהפעיל את החניון גם בשבתות חגים ומועדים, וכך אני מורה", כתב שפירא. "אביע את משאלתי כמכוון לדעת רבים, כי פתרון זה של פתיחת חניון קרתא במקום פתיחתו של חניון ספרא יביא לשקט ולרגיעה לעיר ירושלים ולתושביה, על כל מגזריה".

חדר המיון בברזילי

לפני כ-3 חודשים החליטה ממשלת ישראל להעתיק את מבנה חדר המיון הממוגן בבית-החולים ברזילי באשקלון, בעלות של 135 מיליון שקל, לאחר שהתברר כי הבנייה המתוכננת אמורה לקום על קברים עתיקים המצויים במקום.

התעוררה מחלוקת בשאלה האם מדובר בקברים של יהודים, או בקברים ביזנטיים עתיקים, ואולם ההחלטה הראשונה, שהתקבלה לאחר הפגנות שקיימו החרדים באתר הבנייה, היוותה ניצחון לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן.

בעקבות החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו התעוררה מחאה ציבורית, שעיקרה בזבוז הכספים הכרוך בהעתקת חדר המיון הממוגן. בסופו של דבר, לאחר כחודש ימים, שינה נתניהו את החלטתו, והורה להקים את חדר המיון הממוגן במיקומו המקורי, תוך העתקת הקברים ממקומם.

"השיקולים המרכזיים שהובילו את ראש הממשלה להחלטה שחדר המיון ייבנה במיקום המקורי", נמסר מלשכת נתניהו, "הם מתן עדיפות למיגון תת-קרקעי על פני מיגון עלי; סמיכות חדר המיון לבית-החולים: האתר המקורי קרוב יותר; האתר המקורי מאפשר חיבור תת-קרקעי מוגן בין חדר המיון לבין בית-החולים; האתר המקורי זמין יותר להקמה מהירה, משום שלגביו יש כבר היתרי בנייה; חיסכון בעלויות הבנייה; הקמת חדר המיון באתר המקורי תאפשר הקמה מיידית של מחלקת ילדים שתוכננה בצמוד אליו ותוך הישענות על מערכות חדר המיון".

במשטרת ישראל החליטו להתכונן ברצינות לאפשרות שביצוע הבנייה במתחם המקורי יגרור שוב התלקחות בשטח מול המפגינים החרדים. "בכוונת המשטרה לאבטח את העבודות של רשות העתיקות וחברת הבנייה ולשמור על הסדר", מסרה המשטרה בהודעתה, "העבודות יחלו רק לאחר אישור סופי של התוכנית המבצעית, ובמקביל יימשך ערוץ ההדברות עם כלל הגורמים".

הקצבאות ובית-הספר בעמנואל

על רקע היחסים המתוחים ממילא שבין הציבור החרדי לבין מוסדות השלטון, ובראשם בית המשפט, הגיעו שתי החלטות בג"ץ מהשבוע שעבר. בפסק הדין בעניין ארנן יקותיאלי ז"ל,

נקבע כי קצבאות הבטחת הכנסה שלהן זוכים אברכי כוללים בהתאם לחוק התקציב השנתי אינן חוקיות, בהתחשב בהוראה בחוק הבטחת הכנסה השולל קצבאות אלה ממי שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, ובהוראת השוויון בחלוקת תמיכות הכלולה בחוק יסודות התקציב.

10 שנים לאחר שהוגשה העתירה החליטו השופטים, ברוב של 6 נגד אחד, להורות כי החל משנת התקציב הבאה יבוטל הסעיף התקציבי המעניק לאברכים את הקצבאות הללו.

"בית המשפט מבקש מן הכנסת והממשלה, שמכינה את התקציב השנתי, לכבד את הקבוע בחוק יסודות התקציב שהוא המסד לחוקי התקציב השנתיים", נקבע בפסק הדין, שחולל סערה פוליטית ותקציבית. "הסעיף התקציבי בחוק התקציב עוקף את הוראות חוק הבטחת הכנסה ומהווה סוג של כספים ייחודיים אסורים".

למחרת פרסום פסק הדין בעניין הקצבאות, הורו שופטי בג"ץ לכלוא למשך שבועיים ימים את כל ההורים מבית-הספר לבנות "בית יעקב" בעמנואל, שיסרבו למלא אחר הוראות פסק דינו של בג"ץ, שאסר על הפרדה עדתית בין תלמידות אשכנזיות למזרחיות בבית-הספר.