הזדמנות קיבוצית: האם המניות הקיבוציות מעניינות להשקעה?

במרוצת העשורים האחרונים ירדה קרנם של הקיבוצים בישראל, ויש המדברים על התמוטטות הערכים עליהם הם הושתתו. אך בפן התעשייתי, החברות הקיבוציות מוכיחות בשנים האחרונות עמידות ואף מעבר לכך, כשהן הופכות מחברות יצרניות קטנות ומקומיות לתאגידים בינלאומיים, שמעורבים גם בעסקאות מיזוגים ורכישות בקנה מידה משמעותי, דוגמת רכישת טבעול (קיבוץ לוחמי הגטאות) ומטרנה (מעברות) על ידי אסם .

חלק לא קטן מן החברות הקיבוציות נסחרות בבורסה בתל-אביב, ומשכך הן מרכזות עניין גם בקרב המשקיעים. בבית ההשקעות אקסלנס ביקשו לחקור את תופעת החברות הקיבוציות, ואף הקימו לשם כך דסק קיבוצים במחלקת ההשקעות, שייעודו לעקוב אחר התעשייה המרתקת. עבודת מחקר שהוציא לאחרונה הדסק מפגישה אותנו עם עובי הקורה של התעשייה, ומאתרת את ההזדמנויות הקיימות בה.

על פי הנתונים של אקסלנס, התעשייה הקיבוצית מעסיקה כיום כ-40 אלף עובדים בכ-370 מפעלים שבבעלות קיבוצים שונים. כ-136 מפעלים, המהווים 53% מסך המפעלים הקיבוציים, מוחזקים בבעלות קיבוצית מלאה. 85 מפעלים (33%) מוחזקים בשותפות עם גורם חיצוני בדמות משקיעים פרטיים וקרנות השקעה פרטיות, ו-20 חברות (7%), בשווי כולל של 6 מיליארד שקל, נסחרות בבורסה של ת"א.

כדי לקבל פרופורציה נוספת על היקף הפעילות בתעשייה, מציינים באקסלנס כי היקף המכירות שלה עומד כיום על כ-40 מיליארד שקל, פי 2 לעומת המכירות בשנת 1995. בעשור האחרון היקפי המכירות עלו מדי שנה, וכך גם היקפי היצוא, ורבים ממפעלי התעשייה מרחיבים מדי שנה את קווי הייצור ושוקי היעד לעוד ועוד יעדים ברחבי העולם. מרבית החברות הקיבוציות הבולטות פועלות בתחומים מוטי ייצוא, כשאירופה מהווה כ-40% משוקי היעד וצפון אמריקה כ-32%.

שמרנות ויחס מינוף נמוך

בקיבוצים הבינו שעבודת האדמה בלבד אינה מספקת בעידן הנוכחי, ונאלצו לבצע התאמות למציאות המשתנה. אחת הראשונות בהן הייתה מעבר מחקלאות לתעשייה. החקלאות לא יכלה לשמש כמקור פרנסה עיקרי לקהילה, ובסוף שנות השבעים-תחילת השמונים החלו הקיבוצים לבחון הקמת מפעלים תעשייתיים.

באקסלנס מציינים, כי חלק גדול מהתעשייה הקיבוצית מתמקד בסקטור הפלסטיקה ובמוצרים הנלווים לה. סקטור נוסף שפותח הוא המוצרים הנלווים לחקלאות, מוצרים שנוצרו באוריינטציה שיווקית מתוך ההבנה של הצרכים לחקלאות. בשני העשורים האחרונים התעשייה כבר מייצרת ופונה למגוון רחב של תחומים, כגון תשתיות ובנייה, חקלאות, מזון ומוצרי צריכה בסיסיים ואחרים.

התעשייה הקיבוצית אחראית על כ-60%-70% בממוצע מהכנסות הקיבוצים עצמם. עובדה זו מובילה את מרבית החברות בתעשייה לנקוט מדיניות שמרנית יחסית, שתבטיח יציבות, כיוון שתלות הקהילה ורווחתה תלויים מאוד בביצועי המפעל. יציבות היא פרמטר חשוב בשיקולי הבעלים, לצד השאת רווחי חברה ומקסום הערך לבעלי מניותיה, מציינים באקסלנס.

באופן כללי, אומרים כלכלני אקסלנס, מפגינה התעשייה הקיבוצית שמרנות גם ביחס לשימוש בחוב, בעקבות ניסיונם מהמשברים הכלכלים החמורים אליהם נקלעו קיבוצים רבים בעבר, ולנוכח מבנה הבעלות הציבורי-קהילתי. בפועל, מתוך 20 החברות הציבוריות שמונה בלבד הנפיקו אג"ח, ויחס המינוף של החברות הקיבוציות נמוך מהמקובל בחברות אחרות, ובממוצע עומד על כ-30%.

השמירה על רמת מינוף נמוכה, מבנה הבעלות ורמות שכר נמוכות משמעותית מהמקובל, עזרו לתעשייה הקיבוצית לעבור את המשבר הכלכלי העמוק שחווה העולם בשנים האחרונות באופן טוב יחסית לחברות מקבילות בתעשייה הקלאסית. מרבית החברות הקיבוציות הציבוריות צלחו את המשבר בשלום, וחלקן אף התרחבו במהלכו. בנוסף, חלק מהחברות נכנסו למשבר עם כמויות מזומנים גדולות יחסית, מה שאפשר התמודדות טובה יותר עם המשבר הפיננסי, ואף הביא להאצת תהליכי צמיחה וייעול.

מכים את מדד היתר 120

בשנים האחרונות ניתן דגש רב מצד המשקיעים לתשואת היתר שנתנו חברות המניבות תשואת דיבידנדים גבוהה יחסית לשוק. כך, משקיעים מחפשים חברות עם הנהלה אחראית ועם עובדים שיש להם תמריץ רב בהצלחת החברה. התכונות הללו, מציינים כלכלני אקסלנס, נמצאות בריכוז גבוה בתעשייה הקיבוצית. החברות הקיבוציות מחלקות דיבידנדים גבוהים כיוון שחלק מהותי מהכנסות הקהילה נובעות מאותם דיבידנדים.

בנוסף, נהנה הקיבוץ מהתשלומים הנלווים שמעבירה החברה לקיבוץ, שהוא בעליה וממנו היא שוכרת את המבנים, משלמת לו ארנונה, מעסיקה ומשלמת לו בעבור חברי הקיבוץ שעובדים בחברה. הנהלתה חייבת להיות אחראית ושמרנית, כיוון שהעתיד הכלכלי של הקהילה תלוי בביצועי החברה.

ההשקעה של הקיבוצים גם בהון האנושי של חבריהם, עזרה להם לבנות צוותי ניהול מובילים בעלי ניסיון והשכלה מתאימים, שעזרו לקיבוצים להתפתח ולנהל חברות מצליחות. באקסלנס מזכירים, כי יש כבר היום בנוף הניהול הבכיר של המשק הישראלי מספר לא קטן של מנהלים מוערכים, רציניים בקנה מידה מקומי ובינלאומי שצמחו בתעשייה הקיבוצית.

על מנת לבחון את כדאיות ההשקעה בחברות התעשייה הקיבוצית הסחירות, בנו באקסלנס מדד סינתטי של החברות הקיבוציות הנסחרות בבורסה, ועל בסיסו הגיעו לתוצאה מעניינת למדי.

בחינת ביצועי המדד הסינתטי, מעלה כי לאורך זמן מכות החברות הקיבוציות את המדדים המובילים בשוק. על פי נתוני אקסלנס, מתחילת 2007 ועד היום מכה מדד הקיבוצים את מדד היתר 120, בו נמצאות מרבית חברות התעשייה הקיבוצית אשר נסחרות בבורסה. מדד התעשייה הקיבוצית עלה מתחילת 2007 ועד סוף אפריל השנה בכ-23%, בעוד מדד היתר 120 ירד ב-16.6% בתקופה המקבילה ומדד ת"א 100 עלה ב-22%.

מבחינה אמפירית, ניתן לראות שמדד הקיבוצים דפנסיבי יותר מהמדדים האחרים, על פי תגובתו לירידות החדות של משבר 2008. למשקיעים שמחפשים את תשואת הדיבידנד, יש גם כן עניין בחברות הקיבוציות, כשתשואת הדיבידנד הממוצעת שלהן גבוהה מ-5% בשנים האחרונות.

השקעה שמרנית, אחראית ויצירתית

הצלחתה של התעשייה הקיבוצית לא נסתרה מעיני משקיעים פרטיים וקרנות השקעה פרטיות, אשר מחפשות חברות איכותיות להשקעה בעלות פוטנציאל צמיחה גבוה, הנהלות אחראיות וגישה טובה לשוקי העולם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחברות התעשייה הקיבוצית. באקסלנס מעריכים, כי ישנן עוד מספר לא קטן של חברות קיבוציות שיונפקו בבורסה במהלך השנה הקרובה, בהנחה שתנאי השוק יאפשרו זאת.

במבט קדימה, טוענים באקסלנס כי תהליכי ההתחדשות שעוברים הקיבוצים בשני העשורים האחרונים, מראים שמדיניות הכנסת שותף (קרנות השקעה פרטיות, משקיעים פרטיים והבורסה) לחברות שבבעלותם תתפוס תאוצה, ותאפשר לקיבוצים לשפר את ההון שלהם תוך חשיפה לשווקים חדשים ומקורות הון נוספים. זאת, כדי לקדם את החברות ולהציבן בנקודה שתאפשר להן להצליח ולהתבסס כמובילות בתחומן.

"ההשקעה בחברות התעשייה הקיבוצית הסחירות מעניינת מאוד כהשקעה שמרנית, אחראית ויצירתית, בתעשייה שצומחת ומייצרת מדי שנה עסקאות ענק, דוגמת מעברות וטבעול, וחברות בולטות בקנה מידה מקומי וגלובלי, כמו פלרם ופלסאון. אלו צומחות וגדלות לחברות יציבות וחזקות בארץ ובעולם, ומפרנסות בכבוד את הקהילה הקיבוצית והתעשייה הישראלית", מסכמים באקסלנס.