עוד לפני הפרסום על מאגרי הגז שמצא יצחק תשובה מול חופי חיפה, הבינו בחברת התעופה CNAIRWAYS, שמספקת שירותי הטסה לאסדת הקידוח 'תמר', שמשהו קורה שם. "שמענו כל מיני לחשושים", משחזר דיוויד גולן, הבעלים והמנכ"ל של CNAIRWAYS. "ראינו על הפרצופים של האנשים שהטסנו שהם שמחים, אז ניחשנו שגילו משהו. האנשים שם מאוד שקולים ומסודרים, לא כאלה שרצים לספר. אבל יש רגעים בחיים שבהם קשה להישאר אדישים. בכלל, האסדה זה דבר מאוד מפחיד ומדהים. בניין של 15 קומות, תקוע בתוך הים עם כבלים ונראה כאילו הוא צף במים. רוצה שנסדר לך טיסה לשם?".
- אין צורך. אבל תשובה בטח נוסע הרבה.
"בוודאי. בשבוע שעבר הוא טס לשם עם אנשי האוצר ועם אנשי בנק דיסקונט. בגלל שהיינו צריכים להחליף סטרטר ולהזעיק מסוק אחר, הישיבה באסדה נמשכה עוד שעתיים מעבר למתוכנן. לכי תדעי, אולי זה עזר לו לסגור דיל יותר טוב".
- עדיין, עדיף להיתקע על קרקע מוצקה.
"אני מניח. היום יש לתשובה, ולכל מי שטס איתנו, חדר נעים לשבת בו בהמתנה לטיסה: ספות, מכונת אספרסו וקירות מבודדים. לפני כן תשובה היה מחכה לטיסה אצלי במשרד. הייתי בא, מגיש לו קפה ויושב לפטפט איתו, וראו שקצת לא נעים לו".
- גם לך יותר נעים כשלא משתלטים לך על המשרד.
גולן צוחק: "לפני שהקמנו את החדר, נכנסתי יום אחד למשרד וגיליתי ששר האוצר יושב לי בכיסא ומדבר בטלפון. התחלתי לצחוק. אמרתי לו, 'מצטער, לא רציתי להפריע לך', וסגרתי את הדלת. יצאתי החוצה ואמרתי לעצמי, אני חייב לשדרג את העניינים פה; לא ייתכן שרמת האירוח שלנו תהיה כמו בצבא או בקיבוץ".
חדר ההמתנה בהרצליה הוא רק משל למהלכים שהוביל גולן מאז רכש את השליטה בחברה (84.5%) עוד בשמה הקודם, כים-ניר, לפני חמש שנים. כים-ניר - שהייתה מקושרת לשירותי ריסוס לחקלאות ומזוהה עם ההשוואה העתיקה על הדיילת מאל על לעומת הדיילת מכים-ניר - דרשה מיתוג אחר; יותר זוהר וסקסי. גולן שינה את השם, הקים אתר אינטרנט, ומכר חבילות תיור מעופפות לחובבי האקסטרים ("לחגוג על גבעה שאין דרך אחרת לטפס עליה") ולאוהבי החיים הטובים ("עם עצירה ביקבי הגולן").
"כשהגעתי לחברה", הוא מספר, "הטיס המסחרי היה בעדיפות אחרונה והיווה רק 15% מהעסקים שלנו. לא הייתה מחשבה של 'בואו נעשה מזה ביזנס'. היום הוא מהווה 35%, וזה החלק שבאמת רווחי אצלנו".
מדונה טסה איתו לצפת בעקבות הקבלה ("אסור היה ללחוץ לה את היד"), הפינק פלויד טסו להופעה בנווה שלום, וג'רי סיינפלד שכר שלושה מסוקים ליומיים, "כדי לטייל עם החברים בלי ההטרדה של הקהל". אבל כל אלה הם אירועים חריגים; ביומיום הולכות חזק דווקא טיסות הוי.איי.פי לאנשי עסקים ממהרים.
"כל מי שיש לו מפעלים בצפון טס איתנו וחוסך את הפקקים", מפרט גולן. "סטף ורטהיימר טס כל יום מפה לתפן. יש לו מסוקים משלו, אבל עכשיו הוא משתמש בשלנו. משפחת שטראוס טסה איתנו. נוחי דנקנר גם, אבל בתדירות מאוד נמוכה. הוא יהודי עניו".
זמן זה בטוח חוסך. אבל כסף? מחיר התחלתי לשעת טיסה עומד על 800 דולרים ומסתיים ב-2,500 דולרים למטוסים דו-מנועיים מפוארים, כשהמחיר מחושב גם לחלקי טיסה: זמן ההמתנה על הקרקע (אם יש צורך כזה), למשל, מחושב לפי 120 דולרים לשעה. סולידי.
לטייקונים זה כנראה משתלם; לאיש העסקים הקטן - קצת פחות. גולן לא מתרגש מהאבחנה הזאת: "אוכלוסיית המיליונרים בישראל גדולה מאוד, וכל נושא ההליקופטרים הופך לחלק מהחיים שלהם. כשמגיעים אנשי עסקים או אורחים של חברות היי-טק, הלקוח לא יודע מה לעשות איתם אחרי הפגישה, ואנחנו עוזרים לשרוף לו יום. כל המקומות הקדושים ממבט מלמעלה פלוס ארוחת דגים על הכינרת".
- תן דוגמה לטיסות יוצאות דופן.
"מישהו ביקש שיסגרו את החלון האחורי שמפריד בין הנוסעים לטייס, כי הוא רצה לעשות אהבה עם החברה שלו. וישנם טיולי הבאבות, שהפכו לתופעה נפוצה. טסים לאבו חצירא שיושב בנהריה או לרנטגן בנתיבות כדי לקבל ברכה ולחזור. פעם שני מסוקים שלנו נחתו בשדה התעופה בן-גוריון, אספו מהמטוס אנשי עסקים מאירופה שבאו לבקש ברכה מאבו חצירא, והחזירו אותם אחרי שעתיים לנתב"ג, לטיסה הביתה".
דדי בורוביץ', תתכונן
"היום אנחנו מרוויחים 6.2 מיליון שקל רווח מתוך מחזור של 53 מיליון. עדיין יש חובות עבר, אבל הם צומצמו. יש משא ומתן עם משקיע שאמור לקנות חלק מהמניות שלי, ואנחנו מתכננים להיכנס לפרויקטים שעד עכשיו היו שמורים רק לתעשיות הביטחוניות. ומי יודע, אולי יום אחד נקנה את אל על ונעשה להם טוב. כבר היו דיבורים".
- מה זאת אומרת?
"אמרתי לדדי בורוביץ', 'כמו שאתם הקטנים מארקיע קניתם את אל על, אנחנו עוד נקנה אתכם'. היום בשוק האמריקאי הכי חשוב זה ביטחון, וזה הדבר שהכי מזוהה עם אל על. למה לא לנצל את זה לטיסות פנים בארצות הברית? כשיש לך מנכ"ל שמרוויח 15 מיליון שקל בשנה, איזו מוטיבציה יש לו לקלקל את מה שיש".
- אם הוא רוצה עשרים מיליון.
"בשביל זה צריך לעבוד פי חמישה יותר קשה. אני הייתי מנהל את החברה אחרת. חברת תעופה צריכה להיות קשורה למקור אנרגיה. ריצ'רד ברנסון, הבעלים של וירג'ין אטלנטיק, הבין את זה, והוא יושב על בית זיקוק בשיקגו ומספק לעצמו דלק סילוני. גם אני רציתי את השילוב הזה. מה הביא אותי לקנות את כים-ניר? נכנסתי לתחום האנרגיה, ובדיוק קניתי בית זיקוק בטקסס. בית הזיקוק שלי היה אפילו יותר קרוב למים מזה של תשובה. הוא יושב תשעים קילומטרים מהמים, ושלי יושב ממש על המפרץ. הוא היה סגור הרבה שנים, ותכננתי לשפץ אותו ולהתחיל לייצר, אבל בסופו של דבר גם אני מוכר אותו".
- אז גם לך אין מקור אנרגיה. בכל אופן, יש הבדל בין חברת תעופה בסדר גודל של אל על לעומת כים-ניר?
"אם הצלחתי לנהל את כים-ניר אז אל על הרבה יותר פשוטה. ואני לא אומר את זה בצחוק. אל על היא בסך-הכול חברה טובה, שצריכה יותר נשמה. ניהול של שלושים ומשהו מטוסים עם 5,500 עובדים זה קצת בעייתי. החברה הזאת לעולם לא תעשה כסף אם ככה היא מתנהלת. וזה עוד אחרי שכל המטוסים שלה לניו יורק בתפוסה מלאה. אין שם אנשים רעים, אבל צריך שם מהפכה, כמו שעשינו פה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
