שני צדדים לרועי ורמוס

והנה הפער בין המלצותיו לשרי הממשלה בסוגיית שכר הבכירים לבין יישומן אצלו בבית, בפסגות

בראשית השבוע התמלאנו קנאה כשקראנו ב"כלכליסט" על תלוש השכר של דוד אדרי, לשעבר בכיר בבית ההשקעות פסגות, הנחשד ברשות ניירות ערך בהרצת אג"ח. המספרים של "ילד הפלא" מביאים להזלת ריר: בחודש מארס 2008 הוא קיבל שכר ברוטו בסך 10.2 מיליון שקל, כולל בונוס שנתי מיוחד.

כלומר, עלות שכרו השנתית של אדרי (כולל הפרשות וכדומה) עומדת על כ-13-14 מיליון שקל ואף יותר, משהו כמו מיליון שקל לפחות מדי חודש. זה ממקם את אדרי כאחד השכירים בעלי השכר הגבוה ביותר במשק, אלא ששכרו לא נחשף עד עתה משום שפסגות היא חברה פרטית.

ומה התוצאה של השכר המנופח הזה? ובכן, כשאתה מפקיד בידיהם של ילדים בני 30 מיליארדי שקלים, מדביק להם כינויים פאתטיים כמו "אלוהי האג"ח" ו"ילדי פלא", משלם להם מיליוני שקלים בחודש, התוצאה היא בלתי נמנעת: פעולות שנעות בין הכשר למסריח.

אבל אדרי לא צריך להרגיש אשם, היתה הרי יד שחתמה על הבונוסים השמנים שלו. ומה חושבת היד הזאת על שכר הבכירים? רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות, הציג את הצעתו לטיפול בשכר הבכירים בפני ועדת השרים שדנה בעניין לפני כחודש. החלטנו להביא כמה מהעקרונות של ורמוס ולראות אם הם יושמו במקרה של אדרי, "ילד הפלא" הבכיר שלו לשעבר.

"עלות השכר המבוקש לא תעלה על 0.2% משווי השוק של החברה או 2% מהרווח התפעולי - הגבוה מביניהם"

או.קיי, שווי פסגות בעסקת המכירה לאייפקס עומד על כ-3 מיליארד שקל, כלומר שכר הגג שיש לשלם לבכיר כלשהו הוא כ-6 מיליון שקל, הרבה-הרבה פחות מכפי ששולם לאדרי. הרווח EBITDA (לא בדיוק התפעולי) עמד בשנת 2009 על כ-360 מיליון שקל, מה שגוזר על הבכיר עלות שכר של כ-7 מיליון שקל. גם זה הרבה-הרבה פחות מכפי ששולם לאדרי.

"עלות השכר ליו"ר דירקטוריון תגיע עד 4 מיליון שקל בשנה ושל המנכ"ל עד 6 מיליון שקל".

אז למה שילמו לאדרי 14 מיליון שקל? מה, הוא יותר בכיר מהיו"ר והמנכ"ל?

"יש לוודא שמנגנון הבונוס מבוסס על מדדים רב-שנתיים"

אנו בטוחים שמנגנון הבונוס של אדרי התבסס על מדד אחד ויחיד: השנה שלפניו, ולא מדידה רב-שנתית. הביא רווחים? קיבל בונוס. לא הביא? לא נורא, קיבל קצת פחות, יחכה לשנה יותר מוצלחת. ואנו בטוחים שהרווחים שהביא אדרי, שחלקם הלכאורה מפוקפק נחקר עתה על ידי רשות ני"ע, תרמו גם לבונוסים של הידיים שאישרו אותם: של ורמוס ושל אריק שטיינברג, יו"ר פסגות, ושל המנהלים הבכירים בבית ההשקעות.

פסגות יכולה לטעון להגנתה שמדובר בחברה פרטית שאינה צריכה ואינה אמורה לעמוד בקריטריונים ציבוריים, אלא שהטיעון הזה לא מחזיק מים. פסגות ציבורית יותר מכל חברה ציבורית אחרת, כי היא מנהלת 120 מיליארד שקל מכספי ציבור.

הבעיה היא שהחוק מאפשר לה להתנהג כחברה פרטית, אף שכל מוסד בנקאי אחר פרטי חייב בפרסום דוחותיו המלאים. לכן, הגיע הזמן לחייב את כל בתי ההשקעות הפרטיים בפרסום דוחותיהם המלאים, כדי שהציבור יידע אם מנהלים כמו ורמוס עומדים בקריטריונים שהם קבעו לשכר הבכירים, גם בארגון שהם מנהלים.

eli@globes.co.il