רביב דרוקר לא חשב עד הסוף

נו טוב, לא נורא, אולי ילמד מפרשת "ידיעות" שילדים לא צריכים להיכנס למשחקים של גברים

"הבהרה והודעה משותפת: במוסף '7 לילות' פורסמה ביום 7.8.2008 כתבה על פעילותו של העיתונאי מר רביב דרוקר. ככל שניתן היה להבין מהכתבה כי הוטל דופי ביושרה האישית והמקצועית של מר דרוקר, לא לכך היתה הכוונה".

במשפט הסתום הזה, שפורסם בצורה כמעט מתחבאת ביום שישי (9.7.10), הסתיימה פרשת תביעת הדיבה שהגיש דרוקר נגד "ידיעות אחרונות". מה בדיוק מבהירה ההבהרה שדרוקר הסכים לה?

הכתבה, שכותרתה "חפיף דרוקר", היתה קשה מאוד מבחינתו של העיתונאי. לא מדויקת הטענה בהבהרה כי הכתבה עסקה ב"פעילותו של דרוקר". היא עסקה גם באישיותו ואופיו, אפילו בילדותו ובנערותו. המגמה הכללית בכתבה היתה להראות שדרוקר אינו מקצועי, משקל קל, עיתונאי ואדם בעייתי. זו היתה כתבה מן הסוג הצהוב שקשה למצוא בה מילה טובה על האדם שעליו נכתבה.

לאחר פרסום הכתבה הודיע דרוקר כי יש לו רשימה של 15 שקרים ואי-דיוקים, וכי המניע לכתבה היה ביקורת שמתח על העיתון ועל בכירים בו.

דרוקר הגיש תביעת דיבה ופיצוי של מיליון שקל. לצורך מה הגיש דרוקר את התביעה? כדי, כמובן, להוכיח בצורה ברורה כי נעשה לו עוול, וכדי להוכיח כי הדברים שנכתבו עליו אינם נכונים.

והנה הושגה פשרה: דרוקר ימשוך את תביעתו להתנצלות ולפיצוי של מיליון שקל - ו"ידיעות" יפרסם הבהרה מוסכמת. האם ההבהרה שפורסמה משיגה את המטרה שהיתה לדרוקר, כלומר להוכיח כי הדברים שנאמרו ונכתבו עליו אינם נכונים?

חיפשתי ולא מצאתי בהבהרה ולו מילה אחת ברורה שהפרסומים על דרוקר היו לא נכונים, לא מדויקים או משהו דומה לזה. מה שכן נאמר בהבהרה זה של"ידיעות" לא היתה כוונה לפגוע בדרוקר. זו אמירה שתיראה מאוד משונה לכל מי שקורא את הכתבה, שרובה ככולה פוגענית ומעליבה. אבל "ידיעות" אומר שלא היתה לו "כוונה". העיתון לא אומר שלא היתה פגיעה. העיתון לא אומר שנפלו אי-דיוקים - אלא רק שלא היתה כוונה.

אם בכלל, אז אמירה כזאת עשויה לעורר את הרושם ש"ידיעות אחרונות" עומד מאחורי אמיתות הדברים שפורסמו נגד דרוקר. קשה למצוא משמעות אחרת לנוסח ההבהרה. לא נאמר שהכתבה לא הטילה דופי ברביב, אלא שלא היתה כוונה כזאת. זה בוודאי לא "מבהיר" שהיו שקרים או אי-דיוקים. אדרבה, הבהרה כזאת יכולה ללמד כי העיתון מסרב לחזור בו ולו מטענה אחת שהושמעה נגד דרוקר.

מי שמבקש לתבוע עיתון צריך לחשוב מראש אם הוא מסוגל לעמוד בלחצים הכרוכים בתביעה כזאת, במיוחד כשמדובר בעיתון גדול עם עורכי דין ממולחים. אני מניח שדרוקר עשה חושבים, והחליט שיש בו את הכוחות והאומץ ללכת עד הסוף. אחר-כך, כפי שעולה מן ההבהרה, הוא גילה שאין בו את התכונות הללו.

דבר זה צורם במיוחד על רקע קריאתו של דרוקר בעניין אחר: "אבי ניר ושירה מרגלית צריכים להמשיך עם התביעה ולקחת כסף גם מילדיו הקטינים של טופז" , פסק דרוקר בשעתו. להמשיך תביעה נגד ילדי המתאבד כן, ונגד העיתון החזק לא?

נו טוב, לא נורא, דרוקר יכול ללמוד מפרשה זו שילדים לא צריכים להיכנס למשחקים המיועדים לגברים.