פסק דין הנגבי מתחנן לערעור

מבחינה עניינית יהיה חבל אם הפוליטיקה תצטרך להיפרד מצחי הנגבי. הוא ללא ספק אחד מהפוליטיקאים המוכשרים והאינטליגנטים ביותר. חבל מאוד שכישרונותיו ויכולותיו מוכשלים על-ידי קווים מסוימים באופיו, הגורמים לו לפגוע ולהיפגע. ב-4 השנים שבהן התנהל המשפט נגדו, התנהל הנגבי ביושר.

אבל זה מתבקש ומובן. האם אחרי שיסתיים עניינו סופית, ובהנחה שהוא יוכל להישאר בחיים הציבוריים, נקבל את הנגבי של שנות המשפט - או של שנות הליכוד?

מובן שזהו הרהור תיאורטי, ולא שאלה המצפה לתשובה מעשית. יש חוק, יש משפט, ואין הנחות. הקביעות לגבי הנגבי קשות. הוא נמצא זכאי בפרשת המינויים הפוליטיים, אבל זהו זיכוי משפטי בלבד, ובשום אופן לא ציבורי.

גם המשפטיות של הזיכוי לא כל-כך מוחלטת; חילוקי הדעות בין 3 השופטים רבים ומהותיים, ונדמה כי ההסכמה היחידה ביניהם היתה על העניין העובדתי: כן, הם קבעו, הנגבי מינה עשרות אנשי מפלגה לתפקידים ציבוריים.

זו האשמה הרבה יותר חמורה מכפי שהיא נשמעת, כיוון שכל עובד ציבור בלתי ראוי גורם נזק למדינה ולאזרחיה הנזקקים לשירותיו. מי שעושה מינויים כאלה אומר שהוא מוכן לעשות למען עצמו ולמען קידומו על חשבון טובת המדינה והאזרח. אם אי-אפשר להדביק להתנהלות כזאת הרשעה פלילית - ודאי ראוי להצמיד לה הרשעה ציבורית-אישית.

כמובן יש את ההרשעה על מתן עדות שקר ותצהיר שקרי - שזו עבירה חמורה כשלעצמה. יותר מכך, זו עבירה המזמינה קביעה של קלון, והרשעה עם קלון משמעותה שהנגבי ייאלץ לפרוש מהחיים הציבוריים.

אין לי כוונה לנתח את פסק הדין, למרות שיש תמיהות לא מעטות ביחס לכמה מן הקביעות. עם זאת, אין טעם לעסוק בהן, מכיוון שאני חושב שפסק הדין ממש מתחנן שיערערו עליו. כל אחד מהשופטים פוסק אחרת, לכולם ביחד ולכל אחד לחוד יש הסתייגויות כאלה ואחרות.

ברור לגמרי שהשופטים התקשו מאוד בעניין המינויים הפוליטיים. לא כל-כך ברור למה הקושי הזה, אבל אין טעם לעסוק בכך, כיוון שעל שאלה כזאת צריכה להתקבל התשובה המוסמכת ביותר, שהיא פסיקה של בית המשפט העליון.

יש פה עניינים עקרוניים ראשונים במעלה בתחום השחיתות הציבורית בכלל, והפוליטית בפרט. אי-אפשר להשאיר את הפסיקות בעניין הזה מעורפלות כפי שהן קימות בפסק הדין.

לכן ראוי שפרקליט המדינה, משה לדור, יחליט לערער, כדי שהציבור יוכל לדעת איפה הוא עומד עם הפוליטיקאים שלו, ולא פחות חשוב מכך - שגם הפוליטיקאים יידעו באופן ברור את הגבולות שלהם.

גם דודי אפל

לכאורה אין קשר בין שני פסקי הדיון שניתנו היום, אבל למעשה יש בין שני המקרים קשר הדוק של שחיתות פוליטית מבית היוצר של מפלגת הליכוד. דודי אפל, החוזר בתשובה הידוע, נידון ל-3.5 שנות מאסר על שיחוד פוליטיקאים. ומה זה מינוי פוליטי אם לא שוחד?