הישג לפרקליטות וכישלון לשפיטה

בניגוד לדברי צור - במקרה של הנגבי השפיטה, ולא החקירה, היתה בררנית ואף מגמתית

"חקירה רצינית של המשטרה היתה כנראה מונעת הגשת כתב אישום", קבע יואל צור, אב בית הדין ששפט את צחי הנגבי. אבל לאחר שקוראים את עיקרי פסק הדין מתבקש ניסוח יותר מדויק של אמירה זו: "שפיטה רצינית של בית המשפט היתה כנראה מונעת הגשת פסק דין מזיק ולא מקצועי".

הנה למה: על המשטרה הוטל להביא ראיות שהנגבי ביצע מינויים פוליטיים סיטוניים ולא ראויים בעת שהיה השר לאיכות הסביבה. המשטרה הצליחה להביא ראיות שהוכיחו מעל לכל ספק כי הנגבי זיהם את הסביבה הפוליטית שלו במינויים כאלה. על כך מסכימים 3 השופטים, גם צור. כלומר, מבחינת עבודת החקירה, המשטרה עשתה את שלה בצורה הטובה ביותר, מספיק טובה כדי לשכנע את השופטים כי אינפלציית המינויים אכן התרחשה.

אז למה נוזף השופט צור במשטרה? כי "צוות החקירה לא בדק כלל מה נעשה בהקשר למינויים במשרד לאיכות הסביבה לפני כהונת הנגבי". קשה לדעת איך להתייחס לטיעון הזה. החשוד שעמד לחקירה היה הנגבי. המשטרה צריכה לחקור מה היה לפני הנגבי? מה זה משנה?

האם נורמה פסולה היא טענת הגנה?

למה הדבר דומה? מחר יוטל על המשטרה לחקור מקרה של, נגיד, מעילה על-ידי מנהל בנק. האם המשטרה אמורה לחקור אם גם מנהלים לפניו מעלו כמותו? בשביל מה? בשביל - כך עולה מפסק הדין - להבין אם מעשיו של הנגבי היו "בגדר נורמה".

שוב, מה זה משנה? ואם מעילה בבנק היתה "בגדר נורמה", זה אמור להכשיר את המעשה מבחינה משפטית? כלומר, האם הטענה "גם אחרים עשו" מתקבלת לפתע כטענת הגנה? האם יש מסר פסול מזה לציבור בכלל, ולציבור המושחתים בפרט?

יש לנו עסק עם דביל?

אלמנט נוסף ששיחק לטובתו של הנגבי אצל שניים מהשופטים היה שבזמן שהנגבי ערך את משתה המינויים, לא היו עדיין בנמצא הכללים של היועץ המשפטי ולפיהם מינויים כאלה הם פסולים. הכללים הונפקו רק לאחר מכן. שוב ושוב ושוב - מה זה משנה? האם יש לנו פה עסק עם דביל? הנגבי זקוק שהיועץ המשפטי יאמר לו שהדבר פסול כדי להבין זאת?

עניין המודעה גם הוא הצליח לבלבל את דעתם של שני השופטים המזכים. מדובר במסמך שהנגבי הפיץ ובו הוא משוויץ בעשרות המינויים שעשה מקרב חברי המרכז. החוברת הופצה בעת כינוס המרכז לצורך בחירת מועמדיו לכנסת.

האם היה זה שוחד בחירות? השופטים האחרים, יואל צור ואריה רומנוב, קבעו כי "פרסום החוברת - והמינויים עצמם! (הדגשה שלי) - אינם מהווים שוחד בחירות. רק השופט עודד שחם, היחיד שפרקליטי הנגבי לא הצליחו לשבש את כושר שיפוטו, קבע בפשטות את המובן מאליו: "פרסום המודעה מהווה שוחד בחירות כמוגדר בחוק" (אגב, חברי המרכז הזניקו את הנגבי לצמרת).

מיהו בררן ומגמתי?

"היתה פה חקירה בררנית ואף מגמתית", הגדיל השופט צור לפסוק. גם האמירה הזאת שלו ראויה לניסוח יותר מדויק: "היתה פה שפיטה בררנית ואף מגמתית".

אני מוכן להסתכן בקביעה שפסק הדין בערעור יהפוך על פניהן את הקביעות של בית המשפט המבולבל הזה. בהנחה - שחייבת להתממש - שהפרקליטות אכן תגיש ערעור.