ביה"ד לעבודה אחראי לשביתה בבנק

מי יודע מדוע פרצה שביתת עובדי הבנק הבינלאומי, שהפכה השבוע לארוכה ביותר בתולדות המערכת הבנקאית מאז שנות ה-70?

השביתה לא פרצה בשל ניסיון לשבור את העבודה המאורגנת בבנק. היא לא פרצה על רקע הפרה בוטה של הסכם קיבוצי, ובטח שלא בגין הלנת שכר. אף אחד גם לא פיטר שם 300 עובדים.

השביתה בבינלאומי פרצה משום שהעובדים לא מרוצים מגובה הבונוס ומאופן חלוקתו, ומשום שההנהלה הנהיגה יעדי מכירות קשים לכאורה עבור מוצרים פיננסיים המיועדים ללקוחות.

שתי העילות האלה לגיטימיות להכרזה על סכסוך עבודה, אבל ספק גדול אם הן מצדיקות את השביתה הארוכה ביותר בתולדות המערכת הבנקאית.

עוד כמה עובדות:

לפני שהשביתה פרצה, ועד העובדים שלח להנהלה כמה מכתבים ומנה בהם שורה של בעיות בצד שורה של דרישות. כשההנהלה לא הגיבה ברצינות, כפי שטוענים בוועד (בהנהלה מכחישים), השביתו העובדים את מטה ההנהלה הראשית, ולאחר מכן נקטו ב"שביתת אזהרה" של יום אחד בכל הסניפים. כשזה לא עזר, יצאו לשביתה ללא הגבלת זמן.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה בשבוע שעבר לצדדים להיכנס למשא-ומתן אינטנסיבי, אבל נמנע (כהרגלו באחרונה) מהוצאת צו מניעה לשביתה.

האם אתם רואים בשביתה נשק יום הדין? שאלנו את נציגי הוועד. "בהחלט", אמרו לנו. אבל העובדות מאותתות אחרת: מתברר כי העובדים סירבו להצעת ההנהלה להיכנס להליך גישור. הסיבה: "זהו תהליך ארוך שמשרת רק את ההנהלה".

במילים אחרות, בוועד מודעים לכך ששביתה היא נשק אפקטיבי מכל הליך אחר, ולכן ספק אם אפשר לומר כי בוועד באמת ניסו להימנע מהצעד הזה.

הנהלת הבנק ספגה אתמול (ג') ביקורת נוקבת מחברי ועדת הכספים על שסירבה תחילה לנהל משא-ומתן תוך כדי שביתה. האם זו גישה בלתי לגיטימית? אף אחד לא אוהב לנהל משא-ומתן עם אקדח צמוד לרקה, ותמוה שבית הדין לא הבין את זה בעצמו.

זכות השביתה היא ערך עליון כחלק מחופש ההתארגנות, אבל מצופה מבית הדין לעבודה לקדש את זכות השביתה כשזו באמת הכרחית - כשמוצו כל ההליכים, כשמתברר מעל לכל ספק כי ההנהלה נהגה בחוסר תום-לב.

יו"ר ועד הפקידים בבנק, חנוך לבנה, משמש גם חבר הנהגת ההסתדרות. זו אותה הסתדרות שהעומד בראשה, עופר עיני, הצהיר מעל כל במה אפשרית כי שביתה היא הנשק האחרון. עיני יודע ששביתות מהסוג הזה הן כמו כדור ברגליה של ההסתדרות, כי בכל פעם שקבוצת עובדים תנסה להתארגן ולהקים ועד, המעסיקים יראו לנגד עיניהם את הוועד של הבינלאומי; הם יראו כוחנות במקום דרישה לגיטימית ליחסי עבודה קיבוציים.

בית הדין לעבודה הוא גורם מפשר ומגשר, וטוב שכך. זוהי גישה הכרחית ביחסי עבודה. אבל לשלוח את הנהלת הבנק לנהל משא-ומתן תוך כדי שביתה בגלל גובה הבונוס, זה מעשה בלתי ראוי.

בית הדין הנכבד יכול היה לקצוב שבוע למשא-ומתן, ובסיומו לבדוק את תום-הלב של הצדדים בניהולו. אם יימצא כי ההנהלה לא נהגה בתום-לב, או שדרישות העובדים ראויות להיענות ללא סייג - הוא תמיד יכול לאפשר את חידוש השביתה.

אם להודות באמת, החלטת בית הדין במקרה הזה היתה אפילו רשלנית.

כך כתבה השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין: "בדיונים שהיו בפנינו התרשמנו כי הצדדים לא ניהלו משא-ומתן אינטנסיבי וממצה, כל צד העלה דרישות מקדמיות בטרם הסכים לבוא בדברים".

כלומר, אם השופטת מודה בכך שהצדדים לא ניהלו משא-ומתן אינטנסיבי וממצה והיא אינה מפנה את האשמה אל צד אחד בלבד, מדוע להעניש רק את ההנהלה בעצם הימשכות השביתה?

עוד כתבה השופטת: "דרכה של שביתה לגרום נזק, ועל כן אין בנזקים שנגרמו עילה להפסקת השביתה".

ראוי כי שופטי בית הדין הארצי לעבודה ילמדו את הפסיקה הזו של בית הדין האזורי בחיפה, ויקבעו בעתיד הקרוב את גבולות השביתה במקרה של סכסוכים העוסקים בקרם ובשמנת.