מה קורה כשתלמידי משחק מתאהבים, מנהלים זוגיות ולבסוף נפרדים?

בחור ובחורה רוצים להיות שחקנים ונרשמים, כל אחד בנפרד, לסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין, שם הם נפגשים לראשונה, מתאהבים, עוברים לגור יחד ומנהלים במשך שנה זוגיות רצופת עליות וירידות, שבסיומה הם מגיעים למסקנה שזה לא זה ומחליטים להיפרד. אין הפי אנד, אבל בסך הכול סיפור סטנדרטי קטן מהחיים.

במקרה של ארז דריגס ונועה קולר, כיום שחקנים באנסמבל הקבוע של תיאטרון גשר, העלילה לא הסתיימה כשהמסך ירד על חייהם המשותפים. שנה אחרי שנפרדו דרכיהם הרומנטיות, הם החלו לכתוב מחזה קומי המבוסס על הזוגיות שהייתה ודעכה. בימים אלה עלתה התוצאה, "אחד אחת", על במת האנגר גשר, במסגרת פרויקט הסטארט-אפים המעודד את שחקני התיאטרון הצעירים ליזום בעצמם רעיונות למחזות.

"עוד בתקופה שבה היינו יחד והיינו רבים, תוך כדי היינו מודעים כל הזמן לזה שאנחנו רבים מצחיק", מספר דריגס. "ברור שבזמן אמת זה לא מרגיש ככה, אבל אחרי שהיינו נרגעים אמרנו לא פעם שאם מישהו חיצוני היה שומע את הדיאלוגים בינינו, הם היו מאוד משעשעים אותו".

קולר: "לא מעט זוגות שרבים אומרים מה שהם אומרים רק בגלל שהם לבד בחדר. מצאנו דרך לשמר את הדיאלוג המקורי, רק להוסיף קהל".

מריבות מגוחכות

דריגס מבהיר כי "ברור שלא כל מה שרואים על הבמה הוא אנחנו אחד לאחד. הגיבורים במחזה, לדוגמה, לא שחקנים. אין אזכור מפורש למקצוע שלהם, אין להם אפילו שמות על הבמה. הסיטואציות מבוססות ברובן על דברים שחווינו, אבל ברור שחלק מהתהליך הוא בהוספת רעיונות חדשים תוך כדי היצירה". קולר: "כן מתארים אותי כקצינה לשעבר ומובטלת בהווה, שזה היה מדויק לתקופה מסוימת".

למה לכם לחטט שוב בזוגיות שהסתיימה, ועוד בפורמט של מחזה המועלה על במה?

קולר: "אני בכלל רציתי, במשך תקופה די ארוכה, שנחזור. חשבתי שעבודה משותפת על כתיבת מחזה תעזור לי בזה, מה שכמובן לא קרה. מה שכן, הגורל החליט שנידבק יחד בלי קשר לזוגיות, כי אף אחד לא יכול היה לנבא שאחרי הלימודים נגיע לאותו תיאטרון. כל אחד מאיתנו בטח חשב על השני: 'אויש, למה הוא ממשיך להידבק אלי'".

דריגס: "האמת שפשוט חשבנו שיש לנו ביד פוטנציאל למחזה טוב. זה לא שנפרדנו ויום אחרי התחלנו לכתוב. זה קרה כמעט שנה אחרי, כשהרוחות כבר נרגעו והיינו מסוגלים להביט אחורה ובאמת לנתח ממקום אובייקטיבי מה היה לנו ואיך עובדים עם זה".

התוצאה, כך או אחרת, מצחיקה עד דמעות. בני הזוג על הבמה תלותיים, נוירוטיים, קנאים, אובססיביים ובעיקר ממש לא מתאימים. השאלה היא מתי ייפול להם האסימון. בין לבין דריגס וקולר מתארים סיטואציות מריבה סביב הנושאים המגוחכים ביותר. בחירתו של הבחור בבר רפאלי כבחורה שהיה מתחתן איתה לו היה יכול לשאת לאישה סלבריטאית, הכרזתה של הבחורה שהיא לא עושה סקס ביום השואה מטעמים אידיאולוגיים, או חוסר היכולת המוחלט של הבחור לזכור את שמות בני המשפחה של זוגתו כשהוא מוזמן לארוחת חג משפחתית בבית הוריה. סצנות שכמובן הופכות את המחזה לרלוונטי עבור כל בן עשרים פלוס ומעלה בסטטוס של זוגיות.

שוב עירומים זה מול זו

3 שנים הקדישו דריגס וקולר לעבודה על "אחד אחת", ולפני כמה חודשים החלו בחזרות שבמהלכן הועברו מושכות הבימוי מידיה של לנה קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון, לידי המנהל האמנותי יבגני אריה, שאף חתום רשמית על התוצאה הסופית.

דריגס: "רוב הטקסט כבר היה כתוב כאשר הנהלת גשר הודיעה על מיזם הסטארט-אפים בהאנגר, והחלטנו להציע את הרעיון ללנה קריינדלין ויבגני אריה. הם אהבו את זה, ועדיין עברה כמעט שנה נוספת עד תחילת החזרות. במהלך התקופה, באופן טבעי, עושים שינויים ויש תהפוכות. היה ברור שצריך עין חיצונית של במאי מקצועי, ובסופו של דבר מה שרואים על הבמה זה החזון של יבגני. סצנות כמו הפנטזיה של נועה על הזמר הספרדי, או העירום שלי על הבמה, באו ממנו. סביר שלא היינו מחליטים על דעת עצמנו לשלב עירום. מאוד הביך אותנו בהתחלה להיות שוב עירומים זה מול זו שנים אחרי שנפרדנו, אבל בסופו של דבר הלכנו על זה".

קולר: "מצד שני, יבגני היה קשוב גם להערות כי היה הבדל מנטאלי גדול שהיינו צריכים לגשר עליו. הזוגיות שלי ושל ארז, בחיים ובהצגה, היא לחלוטין ישראלית תל-אביבית על כל המשתמע. היינו צריכים מדי פעם להסביר לו אילו רעיונות שלו יעברו ומה ייראה לא אמין בעיני קהל מאותה שכבת גיל ואזור מגורים שיגיע להצגה".

איך מגיב הקהל?

דריגס: "ההצגה רק עלתה, אבל ממה שכבר התרשמנו אנשים נהנים. יש הרבה תגובות הזדהות של 'ככה בדיוק זה היה אצלנו', ותמיד מפתיע לגלות עד כמה הדברים שחשבת שקרו רק לך זהים למה שעובר על הרבה אנשים בגיל ובשלב הזה בחיים".

קולר: "מצד שני יש סצנות כמו הסקס ביום השואה, שקהל מבוגר יותר לא יודע לפעמים איך לאכול, כי טבוע בגנים שלנו שאסור לצחוק על הדברים האלה. בהצגה האחרונה ראיתי באחת השורות הראשונות אישה מבוגרת שהיה ממש ברור שזה מפריע לה".

יהיה המשך לשיתוף הפעולה ביניכם, או שהוא מוצה בעיסוק בחוויה שלכם?

דריגס: "אני לא יודע אם נכתוב יחד בעתיד משהו שונה לגמרי, אבל עדיין לא סיימנו לעסוק בחומרים האלה. אני לא יכול לספק עדיין פרטים אבל שנינו חושבים לפתח את המחזה לסיטקום טלוויזיה. אם זה יקרה, יצא לנו לכתוב ביחד עוד הרבה זמן".