גליה הובילה, מובילה ותוביל

זהו זה, נפל הפור בלאומי, 7 הרהורים על כניסת דוד ברודט לתפקיד יו"ר הבנק הגדול במדינה

1. חממת האוצר

בתוך שנה נבחרו לעמוד בראש שלושת הבנקים הגדולים בישראל שלושה בכירי אוצר לשעבר. יאיר סרוסי, פעם בכיר באגף התקציבים ובאגף החשב הכללי באוצר, הוא יו"ר הפועלים; יוסי בכר, פעם מנכ"ל האוצר, הוא יו"ר דיסקונט; דוד ברודט, פעם מנהל אגף תקציבים ומנכ"ל האוצר, נבחר הבוקר (ה') ליו"ר לאומי. בראש הבנק הרביעי, מזרחי טפחות, עומד מנכ"ל, אלי יונס, פעם החשב הכללי באוצר.

בכירי האוצר מביאים איתם ידע וניסיון מוכח בניהול מערכות גדולות מאוד וכספים ציבוריים גדולים מאוד. הם יודעים להתנהל מול כוחות ואינטרסים. יש להם עוד תכונה, שחשיבותה גברה עם השנים. אלה אנשים שנושמים רגולציה, שמכירים את האורות שלה ואת החורים החשוכים שלה. הם באו מהרגולציה. הם היו רגולטורים גדולים. התאגידים הישראליים למדו עם השנים שרגולציה, אם רוצים ואם לא רוצים, היא שם המשחק.

יש שגייסו "יועץ רגולציה" חיצוני, יותר גדולים מינו "סמנכ"ל רגולציה" פנימי. אלה האנשים שפעם כונו "מאכערים", אבל ברמה גבוהה. הם מכירים את כל מי שצריך להכיר, הם יודעים לדבר את השפה. הם יודעים איך להתפתל במבוכים הממשלתיים. הגדולים מאוד, הכי גדולים, הבנקים, פשוט שמו בראשם את הרגולטור הכי גדול לשעבר.

2. גליה עד מתי

מה שהיה הוא שיהיה - גליה מאור הובילה, גליה מאור מובילה, גליה מאור תוביל. עוד שנה, עוד שנתיים. היא תחליט מתי די. בהחלט אפשרי שעוד שנה - זמן מה אחרי מכירת כל מניות המדינה, הצפויה בחודשים הקרובים - לקראת האסיפה הכללית הבאה שתבחר דירקטורים חדשים ללאומי, תחליט מאור להתמודד על התפקיד, ומיד אחרי כן להתמודד על תפקיד היו"ר. זה יכול לקרות בעוד שנה או בעוד שנתיים. זה יכול להיות לפני או אחרי גיבוש גרעין שליטה חדש. ברודט מודע לאפשרות הזו. וגם אם לא התקיימה שיחה בינו למאור על האפשרות הזו, הוא יודע למה הוא נכנס. כהגנה קיבל חוזה לשלוש שנים.

3. עם גליה

דוד ברודט יידע להתנהל עם גליה מאור. הם ירחרחו זה את זה, יבדקו גבולות ורגישויות, ינסו זה את זה. אולי ויכוחים, אולי עימותים. אבל, כמו שאמר איתן רף, היו"ר עד אתמול, בראיון הפרידה ל"גלובס": "החוכמה היא לא להפוך מחלוקת למריבה". גם לברודט יש התכונה הזו. התקשורת תמשיך לא לדעת על העימותים. ההנהלה אולי תשמע הדים, הדירקטוריון בין כה לא רוצה להפריע את מנוחת השכנים.

לברודט היה פעם מנכ"ל ריכוזי. ב-1997 מונה ברודט ליו"ר בנק המזרחי, וקיבל את המנכ"ל ויקטור מדינה. מדינה היה מנכ"ל בוטה ושתלטן, ומשפחת עופר, שמינתה את ברודט, חששה ממנו ולא נתנה לברודט את הגיבוי שהוא חשב לנכון. זה לקח שנה. ברודט, איש שאינו שוחר פרסום וכותרות, הסתפק בלומר "לא נהניתי", והלך.

יש מרחק רב מאוד מאוד בין מאור למדינה, וברודט רק החכים יותר מאז.

4. קבלה ואיפוק

מה תהיה מערכת היחסים עם אהוד שפירא, ותיק ובכיר לשעבר בלאומי, שהתמודד מול ברודט על תפקיד היו"ר? לא ברור. זה תלוי קודם כל במה שפירא רוצה. אם יש לו עניין להסתפק בתפקיד דירקטור בלאומי, אז אפשר שהוא יהיה זה שינסה "לתפוס" את ההנהלה - גם את מאור ורקפת רוסק עמינח - עם המכנסיים למטה, ודירקטוריון לאומי המנומנם יתעורר משהו.

אם הוא מתכוון להכין עצמו להיות יו"ר הבנק תוך כמה שנים, עם כניסת בעלי שליטה חדשים, אז אולי יהיה ביקורתי פחות ומאופק יותר.

5. מקצוען נטול אגו

ברודט הוא מקצוען נטול אגו וצנוע, שנהנה מהערכה אישית ומקצועית של גורמים מגוונים מתחומים שונים. הוא לא איש שמתנצח, לא מביא עצמו למצב של ויכוח-מיקוח. הרבה פעמים הוא בוחר לשתוק. בעל יכולת לשנות בהסכמת כל המעורבים. טיפוס ירושלמי.

פחות מתחכך בניצוצות של תל אביב. פעיל שקט לתועלת הציבור, בהתנדבות. היה יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, יו"ר הוועד המנהל של קרן ירושלים ושל מכללת הדסה. על דבר אחד הוא יצטרך להשגיח, על ה"לחישה" השקטה שקוראים לה סמי ועידן עופר. בנק לאומי נחשב כבעל חיבה יתרה למשפחת עופר.

לאומי שותף (18%) עם המשפחה בחברה לישראל. רקפת רוסק עמינח מקורבת מאוד למשפחת עופר; היא הגדירה את עידן עופר כחבר אישי שלה, והצהירה עם כניסתה לבנק לאומי כי היא מדירה רגליה מעיסוק בו ובעסקיו. בחודשים האחרונים היה ברודט דירקטור חיצוני בחברה לישראל. העובדה הזו גררה לחישות ורמיזות ספקניות. אין מה לעשות, ברודט, גם אם הוא לא מבין מה רוצים ממנו בעניין, יצטרך לשים לב לזה.

6. ספר זיכרונות

1 בדצמבר 1995. "דין וחשבון הוועדה לבחינת ההיבטים של אחזקות בנקים בתאגידים ריאליים". יו"ר הוועדה: דוד ברודט. ספר גדול. הנה קטע שנבחר נוכח העובדה כי לאומי הוא בעל האחזקות הריאליות הכבדות בין הבנקים. "המשק הישראלי מאופיין בריכוזיות גבוהה, יחסית ומוחלטת. ריכוזיות זו מוצאת את ביטויה ברמה הענפית וברמה המשקית. ברמה הענפית אנו עדים לכך כי בשווקים רבים יימצאו מתחרים מעטים, כמו בענף המלט, הדלק, החלב ומוצריו, אחסון כימיקלים, הבנקאות, הביטוח, העיתונות, התחבורה הציבורית, התקשורת, הבריאות ועוד ועוד. ברמה המשקית, אנו עדים לכך שמספר היחידות הכלכליות הלוקחות חלק של ממש בפעולת כוחות השוק הוא מוגבל, והשפעתן היחסית רבה.

"חלקים גדולים יחסית של הפעילות הכלכלית נתונים לשליטת מעטים. הקבוצות הבולטות לעניין זה, הן שתי הקבוצות הבנקאיות המובילות - בנק הפועלים ובנק לאומי... לצד שני הבנקים הגדולים, ראוי להזכיר את קבוצת אי.די.בי ואת החברה לישראל, המרכזות אף הן פעילות רבה ומגוונת, אך לא בתחום הבנקאות המסחרית.

אכן לארבע קבוצות אלה נודע, ביחד או לחוד, משקל מכריע על נתיביו, אורחותיו וביצועיו של המשק. צירופים בין קבוצות אלה, בינן לבין עצמן, וגם בינן לבין אחרים, מעוררים חשש משמעותי לגידול נוסף בריכוזיות, שהיא ממילא גבוהה מאוד. תהליך ההפרטה של חברות ופעילות ממשלתית, בעיקר של מפעלי תשתית, עלול להחריף מאוד את בעיית הריכוזיות... ריכוז כוח בידי קומץ מקבלי החלטות עלול להעניק לבעליו מנופי השפעה על דרג קברניטי המדינה, ובכך לפגוע ביכולת הציבור לפקח על אורחותיהם של היחידות הכלכליות ומנהליהן, וחמור יותר, לפגוע בתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי..."

7. במבט לאחור

כמעט 15 שנים אחרי, הקבוצות הבולטות - בולטות. הפועלים, לאומי, אי.די.בי והחברה לישראל - המובילות במשק. אבל הבעלות על קבוצת אי.די.בי עברה ממשפחת רקנאטי לנוחי דנקנר. החברה לישראל עברה משליטת משפחת שאול איזנברג למשפחת עופר. ויו"ר הוועדה, ברודט, נהפך יו"ר התאגיד הגדול במדינה, לאומי.