"הדיון על הריכוזיות יצא מפרופורציות. אווירה של אנטי-ביזנס"

משרדי רשות החברות הממשלתיות הועתקו לפני חודשיים אל הגן הטכנולוגי מלחה שבדרום-מערב ירושלים. המשרדים המיושנים, המרופטים משהו, בקומה העליונה של בניין האוצר בקריית הממשלה, פינו את מקומם למשרדים בעלי מראה ועיצוב חדישים יותר, המשקיפים אל רכסי ההרים המקיפים את הבירה, השכונות ומשרדי חברות ההיי-טק השכנות.

את המעבר ממגדל השן בקריית הממשלה למגדל המשרדים של הגן הטכנולוגי אפשר להקביל במידה מסוימת לשינוי שמביא עמו כהן לתפקיד. בניגוד לרבים מקודמיו, כהן אינו מנערי האוצר. תפיסת עולמו לא עוצבה במסדרונות האבן הירושלמית של אגף תקציבים. הוא גדל במיליה העסקי והגיע לשירות הציבורי בשלב מתקדם בחייו, כשהוא מביא עמו ניסיון עשיר בתפקידי ניהול ועבודה מול אנשי עסקים ישראלים וזרים. בניגוד לנער אוצר טיפוסי, כהן אינו חושש להתבטא בחופשיות ובביקורתיות, במיוחד כשמדובר על תופעות המדאיגות אותו, לדבריו, באופן אישי.

"נוצרה כאן לאחרונה אווירה שהייתי מגדיר אותה אווירת 'אנטי-ביזנס'", הוא אומר, "זה משהו הרבה יותר עמוק ומדאיג מהתנגדות לנושא מסוים כמו מדיניות ההפרטה".

- למה אתה מתכוון?

"מספיק לפתוח את העיתון כל בוקר, כדי לראות שהדיון על הריכוזיות, למשל, יצא מפרופורציות. מדי יום אנחנו רואים בתקשורת כותרת שאפשר להגדירה 'אנטי-ביזנס'.

"אם האווירה נגד משקיעים תמשיך להתפתח, זה עלול להרחיק אותם מכאן וזה יפגע בצמיחה, שהיא עדיין הדבר החיוני ביותר למדינת ישראל. עבור המשק הישראלי, הצורך לצמוח הוא צורך קיומי לא פחות מלקיים צבא. המתח בין צמיחה לשוויון שעולה הרבה לאחרונה, אינו דבר חדש, אך מדינת ישראל, לעת הזו, לא יכולה לוותר על צמיחה".

לא מדינת קאובואים

במסגרת המאבק שעליו מדבר כהן מתגברת ההתנגדות להפרטה ועולות יוזמות חקיקה נגד קבוצות אחזקה, וניסיונות להגביל בחוק את השכר תוך יצירת זיקה בין בכירים לזוטרים. כהן: "אני לא בא להגיד שכל היוזמות גרועות, בוודאי שצריך לדאוג לתחרות, ודאי שחייבים למנוע תופעת 'TOO BIG TO FALL' וודאי שצריכים לצמצם אחזקות צולבות בין מגזרים ריאליים ופיננסיים, אבל סיסמאות-היתר יוצרות את הרושם שמתנהלת כאן מלחמה חברתית, ואני מרגיש שאנחנו כורתים את הענף שאנחנו יושבים עליו".

- ממה זה נובע?

"זה יכול לבוא מחוסר יכולת לפרגן או מתפיסות חברתיות שאבד עליהן הכלח".

- אתה לא חושב שהדיון הציבורי צריך לעסוק בתופעות כמו השכר המופרז או הכוח של הקבוצות הגדולות במשק?

"נכון שלא פעם, בקבוצות הגדולות במשק שיש בהן בעלי שליטה, מקבלי השכר הגבוה חייבים את שכרם למי שהחליט עליו (בעל השליטה) ולא למי שמשלם אותו (הציבור). אבל צריך להימנע מהכללות ולשמור על הגבולות. ברור שהמדינה לא צריכה לקבוע את שכר הבכירים. אסור לקבוע שכר בחקיקה".

הביקורת שמשמיע כהן על הסגנון יכולה להביא את שומעיו להרים גבה. לא רק בגלל שהיא מגיעה מאדם מבכירי האוצר, אלא בעיקר כשהיא באה מאדם הנחשב מקורב לשר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, המנהל בימים אלה קמפיין אגרסיבי להעלאת התמלוגים שגובה המדינה ממפיקי גז.

האם גם הקמפיין הזה יצא מפרופורציות? "לא", משיב כהן, "אני חושב שראוי לבדוק את חלקה של המדינה בתגליות הגז. אבל זה חייב להיות היוצא מן הכלל. חייבים למנוע יצירת רושם של מדינה שמשנה את המדיניות שלה חדשות לבקרים. לא מדובר כאן במדינה של קאובואים ששולפת אקדחים".

- יש כאן גם ביקורת סמויה על המגזר הציבורי?

"אני אומר את זה בלי לפגוע באף אחד במגזר הציבורי. אני חושב שעם כל הכבוד לנו, הרגולטורים והפקידים, מי שמבטיח צמיחה במשק, את האיתנות הכלכלית ובכך את איתנות מדינת ישראל, הוא המגזר העסקי".

- אז מה לדעתך התפקיד של המדינה בכל התהליך הזה?

"המדינה חייבת להגן על הממשל התאגידי, להבטיח זרימת מידע תקינה ושקיפות, ולהגן על המיעוט ועל הציבור מפני עושק, כפי שמציע זוהר גושן. מעבר לכך המדינה חייבת להבטיח יציבות רגולטורית ופיסקלית".

הפרטת בז"ן מחייבת הפקת לקחים

כהן מעיד על עצמו שבא לרשות החברות "כדי לקדם הליכי הפרטה". אין זה סוד שתהליך ההפרטות של חברות ממשלתיות איבד בשנים האחרונות מומנטום. מאז בזק, אל על ובז"ן לא הופרטה כאן אף חברת ענק, והניסיונות לבצע מהלכי הפרטה או שינויים מבניים בחברת החשמל ובנמלי ישראל - מדשדשים. מספר החברות שתחת כנפי רשות החברות הממשלתית לא קטן ואולי אף גדל כתוצאה מהרפורמות. קחו לדוגמה את רשות הנמלים והרכבות, שפוצלה ללא פחות מחמש חברות, כולן ממשלתיות. חברות אחרות כמו החברה הלאומית לדרכים (מע"צ), הדואר, תעש ורפא"ל "נולדו מחדש" כחברות ממשלתיות לאחר שהוגדרו קודם לכן יחידות סמך (מע"צ), או רשויות ממלכתיות (הדואר).

- אתה נחשב לחסיד גדול של הפרטות. זה נכון תמיד להפריט?

"תלוי איזו חברה ממשלתית. חלק מהחברות, כמו הנמלים, בהחלט ראוי להפריט. מצד שני, ישנן חברות שעוסקות בפיתוח תשתיות, כמו נת"ע (האחראית על פיתוח תחבורת ההמונים בגוש דן, ע.ב וא.פ), חוצה ישראל ומע"צ, שהן לא ממש חברות ממשלתיות במובן הקלאסי. הן לא ממש סוללות את הכבישים, אלא משמשות יותר כזרוע ארוכה של הממשלה בניהול, ואני לא בטוח שגם בעתיד יהיה טעם להפריט אותן".

- ומה לגבי מונופולים כמו חברת החשמל?

"בחברות ממשלתיות שהן מונופולים, ראוי קודם כל לבצע הסדרה שתבטיח תחרות ורק אחרי זה הפרטה. אני בעד הנפקה של עד 25% מחברות מונופולים כמו חברת החשמל ומקורות. אני מאמין שהנפקה כזו תחייב את החברות להגביר את הרגולציה, את השקיפות, את המידע שמגיע למשקיעים. היא גם תספק אפיק השקעה סולידי ותאפשר לציבור להשתתף בהשקעות תשתית מעבר למקור גיוס ההון שהיא מהווה למדינה. אני חושב שחברת החשמל עדיין לא מוכנה להנפקה, אבל זה יעד ראוי בעיניי".

- היו הפרטות שנמתחה עליהן ביקורת רבה, כולל במסגרת ועדות ממשלתיות, הפרטת בז"ן לדוגמה.

"יש אכן בעיה עם הפרטת בז"ן, שמחייבת אותנו להפיק לקחים. הייתה כוונה לפצל את הבעלות על בתי הזיקוק בין חיפה לאשדוד כדי להגביר את התחרות, אך למרות הפיצול התוצאה הייתה דווקא צמצום של התחרות. פז רכשה את בית הזיקוק באשדוד והוא נעשה 'שבוי' לצרכיה, כשבפני שאר הגופים לא נותרה למעשה אפשרות בחירה. יכול להיות שמי שתכננו את ההפרטה לא צפו מראש את ההתפתחויות האלה, אך מכאן ועד להגיד שאסור להפריט - הדרך ארוכה. פעילות ממשלתית לעולם לא תחתור לרווח כמו פעילות פרטית, והשאיפה לרווח היא שמייצרת את הצמיחה. המדינה צריכה להשתמש בכלי של חברות ממשלתיות כשיש כשל שוק, ריכוזיות יתר או כל צורה אחרת של היעדר תחרות חופשית".

- יש לך דוגמה לכך?

"הדוגמה הראשונה היא ההחלטה להתיר לחברת החשמל להקים חברה בת שתפעל בתחום התקשורת. דוגמה אחרת היא האפשרות של מקורות ייזום לפעול בתחום התפלת המים בגלל מבנה הענף או למנוע ממי ששולט בתחום האנרגיה להיכנס גם לתחום ייצור החשמל. אני חושב שגם בתקשורת וגם בתחום התפלת המים, אם מדינת ישראל תגיע למסקנה שיש ריכוזיות יתר, יהיה מקום להקים חברה ממשלתית".

דירקטוריון שלא מורכב רק מעו"דים ומכלכלנים

כהן כבר היה מועמד לתפקיד מנהל רשות החברות בעבר. זה היה ב-2002 בתקופת ממשלת שרון, שהעדיפה לבסוף את אייל גבאי על פניו. גם את המינוי הנוכחי קיבל כהן רק לאחר שנאלץ להתמודד עם האשמות והשמצות על כך שלא דיווח כביכול על קשרים שהיו לו עם שר האוצר שטייניץ. "כתבתי כל מה שהיה עליי לכתוב", אומר על כך כהן. "עם כל הצניעות, אני לא חושב שהיו הרבה מנהלים ברשות החברות עם הניסיון העסקי שיש לי. עשיתי את כל מה שהיה צריך לעשות - הסיפור הזה מאחוריי".

- אומרים שמשרד האוצר שנכנסת אליו, הוא משרד אוצר חלש. מה דעתך בנושא?

"אומרים את זה עלינו כי אנחנו לא מספיק מסוכסכים בינינו, אבל אני יודע שאתם (העיתונאים) עובדים על זה קשה. כאשר ראשי אגפים רבים כל שני וחמישי, אז יש אוצר חזק. אבל כאשר כולנו עובדים בהרמוניה, אז האוצר חלש. כנראה שמשעמם לכם".

אחת מהמשימות העיקריות שקבע כהן לעצמו היא לטפל בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות. הסטטיסטיקה מעלה תמונה משברית: 40% מהמשרות בדירקטוריונים הממשלתיים אינן מאוישות. חברות ענק כמו חברת החשמל או דואר ישראל מתנהלות חודשים ארוכים ואף שנים (במקרה של הדואר) ללא יו"ר קבוע.

- חברות בדירקטוריון ממשלתי זה אומר שכר זעום ושלל סיכונים: ועדות חקירה, מבקר המדינה, פרשיות שחיתות. כמי שבא מהסקטור העסקי אתה יכול להבין למה אנשים טובים לא רוצים את זה.

"זה לא נכון. אין לנו בעיה של חוסר נכונות. נכון שהשכר נמוך, נכון שיש בעיה עם פטורים ושיפויים, אבל עובדה שאנשים רוצים להיות דירקטורים. יש הרבה אנשים טובים בארץ בסקטור עסקי שמטעמי ציונות נטו מוכנים לעשות הרבה למען המדינה, כולל להיות דירקטור בחברה ממשלתית. לצערי, השרים והממשלה לא תמיד מצליחים להגיע אליהם. אחד החסרים הבולטים הוא דירקטור עם ניסיון ניהולי מעשי בתאגידים בסדר גודל של חברה ממשלתית".

- אז מגיעים אליך בעיקר מקורבים ומינויים פוליטיים?

"בדקנו לא מזמן את הזיקות של הדירקטורים. מתוך 520 משרות מאוישות יש לנו 85 חברי דירקטוריונים שהצהירו שיש להם זיקה (לשר או למפלגה, ע.ב וא.פ), וכולם עומדים בדרישה של כישורים מיוחדים. אגב, מבחינתי כישורים מיוחדים עדיפים על-פני בחור שסיים אוניברסיטה לפני שנתיים. אנחנו רוצים אנשים מנוסים, שיודעים ומכירים.

"ח"כ יריב כהן מקדם הצעת חוק לאפשר לבעלי תארים מתקדמים בתחומים נוספים לתארים המנויים כיום בחוק. להצעת נוספה הצעה שלנו לחייב מינוי דירקטור בעל כישורים חשבונאיים ופיננסיים לכל חברה ממשלתית. אנחנו לא רוצים דירקטוריון, סליחה על הביטוי, שמורכב כולו מעורכי דין או מכלכלנים. אני רוצה פסיפס. אם בא מישהו מתחום חברתי אקדמי אחר, עם השכלה גבוהה, יכולת גבוהה במחקר וחשיבה אנליטית - זה בוודאי לא מזיק. התנאי היחידי שלי שיהיו כמה דירקטורים שידעו לקרוא דו"חות כספיים".

- יש טענות שהליכי המינוי אורכים זמן רב מדי. זה נגרם באשמת ועדת שפניץ?

"אנחנו עובדים על ייעול תהליך המינוי. מצאנו שתהליך המינוי אורך יותר מדי זמן וביורוקרטי מדי. חלק מזה קשור בוועדה וחלק קשור בעבודה שלפני הוועדה".

- מה המרכיב הכי חשוב בעיניך בתהליך הזה?

"משרות היו"רים. בממשל תאגידי נאות יש חשיבות עליונה ליו"ר: בהובלת הדירקטוריון ובפיקוח והתוויית מדיניות לחברה. כשאין יו"ר - אנו רואים את זה מיידית בהתנהגות של המנכ"ל, בכך שהחברה מתנהלת ללא סדר יום קבוע".

- חברת החשמל מתנהלת בלי יו"ר מאז פברואר, הדואר בלי יו"ר כבר שלוש שנים - זה תקין?

"לא. לא ייתכן שחברות ממשלתיות יתנהלו ללא יו"ר. אני מתכוון לעשות כמה דברים כדי למנוע מצבים כאלה בעתיד. צעד ראשון הוא הצעת חוק שאנחנו מתכוונים להציג בקרוב לשר האוצר, שתקבע דרכים למינוי יו"ר בפועל, למשל הארכת כהונה של יו"ר מכהן המבקש לפרוש עד למינוי יו"ר מחליף. דבר נוסף, בחברות הממשלתיות, בעיקר הגדולות, יש לדעתי מקום לחזק את המעמד של יו"ר לא פעיל. זה יעזור לנו לשכנע אנשים בעלי שיעור קומה שלא רוצים לוותר על העיסוק העיקרי שלהם. אם אתה מבקש להקדיש יומיים-שלושה לחברה זה טוב - זה רצוי, כל עוד עומדים בכללי ניגוד עניינים. אני יודע שהמפקח על הבנקים מתנגד לכך, אבל זה משום שבבנקים באמת קשה מאוד להימנע מניגודי עניינים, כי הבנק מעורב בכל דבר. זה לא המצב בחברות הממשלתיות".

הפרטה על הכוונת; בראש היעדים: חברת החשמל והנמלים

כהן מאמין שיצליח לקדם את השינוי המבני בחברת החשמל ושלפחות נמל אחד יצא להפרטה עוד השנה.

"קידום השינוי המבני בחברת החשמל והפרטת הנמלים הם שני יעדים שמאוד אתגאה אם אצליח לבצע בתקופתי", אומר כהן. "אני מאמין שזה ריאלי".

הרפורמה בנמלים רשמה התקדמות בחודש מאי האחרון, כשטיוטות תשקיפים של חברות נמל אשדוד וחיפה הוגשו לרשות ניירות ערך. בינתיים הטיוטות הוחזרו והתיקונים הנדרשים מתעכבים בגלל אי-הסכמות עם ועדי העובדים, אך כהן מאמין כי לפחות נמל אחד יצא להנפקה בבורסה עד סוף השנה הנוכחית.

בחברת החשמל הושגה הבנה ראשונית בין רשות החברות האוצר וועד העובדים לגבי מתווה לשינוי מבני בחברה. הרעיון הוא להוציא לחברת החשמל חלק מתחנות הכוח החדשות שלה ולהעבירן לידי חברה שתהיה בשליטת גורמים פרטיים, עם אחזקת מיעוט של עד 49% של חברת החשמל. כהן מאמין שהחברה החדשה תוכל לבוא במקום יצרני החשמל הפרטיים, שגרמו עד היום לא מעט אכזבות לאוצר.

"עד לפני כמה שנים חשבו שחברת החשמל תמשיך לשמור על המונופול שלה רק בהולכת החשמל ושתחומי ייצור החשמל וחלוקתו לצרכנים יחולקו בינה לבין גופים וחברות פרטיים. אני לא רואה את זה קורה. אנחנו לא רואים משקיעים עומדים בתור לקבל רישיונות קבועים לייצור חשמל. אבל לא יכול להיות שנהיה תלויים בספק יחיד בתחום שהוא כל-כך אסטרטגי, ועם כל הכבוד לעובדים לא יכול להיות שנהיה תלויים בארגון עובדים אחד.

"עלות החשמל היום לציבור היא בסביבות ה-20 מיליארד שקל. אומרים לנו ש-60%-70% מזה הם עלות הדלק ושזה סכום שאי-אפשר יהיה להוזיל גם אם ייכנסו גורמים פרטיים. אבל גם אם הוצאות התפעול והשכר הן רק 15%, זה עדיין סכום יפה מאוד של כמה מיליארדי שקלים שממנו ניתן לחסוך".

מעבר לשינוי מבני בחברת החשמל, מבקש כהן להתחיל במהלך כהונתו בתהליכי הפרטה בחברות נוספות. בין היתר מדובר על התעשייה האווירית ובנק הדואר, המיועד, כך מקווים באוצר, להפוך ל"בנק חברתי" המספק שירותים פיננסיים לשכבות החלשות באוכלוסייה.

הנושא השני על סדר יומו של כהן אחרי ההפרטה הוא שיפור הפיקוח על הממשל התאגידי בחברות הממשלתיות, שבמסגרתו הוא מתכוון לפעול להגדלת המספר והמגוון של הדירקטורים בחברות הממשלתיות. יעד נוסף על הפרק הוא הכנסת התאגידים הציבוריים (רשות שדות התעופה, הטוטו, רשות הטבע והגנים) לפיקוח החברות הממשלתיות.