יובל שטייניץ נזכר ב"פריפריה"

בשעה טובה התחיל שר האוצר, יובל שטייניץ, לקדם בשבוע שעבר את הצעת החוק ל"הסדרת התחרות בשוק כרטיסי האשראי". מטרת החוק, לפי האוצר: "להיטיב בעיקר עם בעלי העסקים הקטנים בכלל ובפריפריה בפרט".

האמירות הבומבסטיות של האוצר יוצרות ציפיות רבות; לרוע המזל, חלקן לא ריאליות. תיכף נסביר מדוע. והנה עוד כמה שאלות. למשל, מדוע נזכר האוצר לטפל בהצעת החוק רק 3 שנים אחרי שוועדה בנושא הגישה מסקנותיה, ומה באמת עומד מאחורי הסיסמה "להיטיב עם הפריפריה"?

האיחור האופנתי של האוצר

הצעת החוק שהגיש האוצר נסמכת, בהתאמות קלות, על מסקנות ועדה בראשות החשב הכללי הקודם, ירון זליכה, שהוגשו בפברואר 2007 ואומצו על-ידי שר האוצר הקודם, רוני בר-און, במארס 2008.

"עלינו לבחון ולקדם שינויים מבניים אשר ישפרו את התחרות בשוק כרטיסי האשראי ויצמצמו את המבנה הריכוזי שלו", אמר אז בר-און. אכן אמירות יפות ונוקבות, אבל מאז עברו 28 חודשים, והאוצר לא עשה דבר כדי לקדם את החוק. יותר משנתיים הייתה ההצעה קבורה עמוק במגירות האוצר, ולא זכתה ליהנות מקרני השמש.

אז מה קרה לפתע שמשרד האוצר החליט להחיות את הצעת החוק? כרגיל במקומותינו, לחץ חיצוני. חבורת לוביסטים ויחצ"נים, שלהם אינטרסים עלומים, הריצה באמצעות חברי כנסת הצעת חוק פרטית, הזהה כמעט לגמרי לדו"ח זליכה.

באוצר הבינו שאין ברירה, ושטייניץ תפס שמישהו אחר עוד עלול לגזור קופון. או אז התעוררו באוצר, ובאיחור אופנתי הגישו את תזכיר החוק. כך ששטייניץ ואנשי החשב הכללי באוצר לא ראויים לתשואות. להיפך, ראוי שיסבירו מדוע חוק שהוצג בצורה כה בומבסטית, היה קבור באוצר 3.5 שנים.

חוק ישראכרט

הצעת החוק קובעת כי מנפיק המחזיק 10% או יותר משוק כרטיסי האשראי ייחשב מנפיק גדול, ויחויב לאפשר לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסיו. כרטיסי ויזה ומאסטרקארד נפתחו לסליקה מלאה לפני ארבע שנים; נתח השוק של אמריקן אקספרס ודיינרס הוא אחוזים בודדים - הכרטיס היחיד שעומד בקריטריון זה הוא ישראכרט. לא פלא שבמערכת הבנקאית מכנים את הצעת החוק "חוק ישראכרט".

לא פלא שהמתנגד הגדול ביותר לחוק הוא בנק הפועלים, שמחזיק בישראכרט, והתומכים הגדולים בו הם כאל ולאומי קארד. והנה תהייה, האם ראוי לקבוע חוק ספציפי שמשפיע רק על חברה אחת? מדוע לא ייקבע הרף על 3% ולא על 10% מהשוק? אולי כי גם דיינרס תיפגע?

להיטיב עם העם

שר האוצר לשעבר, יורם ארידור, הוריד לפני שנות דור את המס על טלוויזיות צבעוניות. גם שר האוצר, יובל שטייניץ, רוצה להיטיב עם העם. לפי משרד האוצר, הפחתת העמלה הצולבת |"תיטיב עם בעלי העסקים הקטנים ובפריפריה". מה עניין שמיטה להר סיני? נראה ששטייניץ חושש מהתנגדות כבדה לחוק מטעם משרדי הלובינג של ישראכרט ובנק הפועלים, ולכן נעזר במילת המפתח "פריפריה".

הרי אף אחד לא יכול להתנגד לחוק שמטרתו היא קידום הפריפריה. איך בדיוק הפריפריה תרוויח? לא ממש ברור, אבל זה תמיד נשמע טוב.

הגברת התחרות בשוק כרטיסי האשראי היא יעד מרכזי של החוק. האם זה יקרה? החוק יאפשר למנפיקים חדשים להשתמש בתשתית הסליקה הקיימת של חברות האשראי. הואיל והם לא יצטרכו להקים תשתית בעצמם, סבורים באוצר, ייכנסו שחקנים חדשים לשוק. הלוואי שזה יקרה, אבל אנחנו סקפטיים מאוד. חסמי הכניסה לשוק האשראי גבוהים, וגוף שאינו פיננסי יתקשה לפצח אותם. ומה עם גוף פיננסי? כבר ראינו את חברות הביטוח שוברות את הראש בהנפקת כרטיסי אשראי. לפרטים אפשר לפנות לחברת הביטוח הראל.

יתרה מזאת, החוק אמור להוריד את עמלות הסליקה. אם זה יקרה, השחקן החדש ימצא עצמו בבעיה. הורדת מחירים בשוק פועלת לטובת השחקנים הקיימים, וחוסמת כניסת שחקנים חדשים שיראו לפניהם הכנסות מועטות יותר ללא יתרון לגודל. ועוד עניין - בסופו של דבר מנפיק חדש יצטרך לקבל היתר מתאים מחברות האשראי הבינלאומיות. אלו לא מתרשמות כל כך מהרצון של משרד האוצר הישראלי לעודד תחרות, אלא מסתכלות על פרמטרים נוספים. כך שהחוק אולי מניח תשתית תיאורטית לכניסת שחקנים חדשים, אבל אנחנו לא נעצור את נשימתנו בציפייה לבואם.

בנק ישראל יוריד העמלות?

הציפייה העיקרית מהחוק היא הורדת העמלות. כך הרי "ישתפר מצבם של בתי העסק הקטנים". מעבר להגברת התחרות נקבע בחוק עוד כלי להורדת העמלות - להעביר את הסמכות לקביעת גובה עמלת הסליקה הצולבת למפקח על הבנקים. בין השורות מסתתרת הנחה מובלעת, שקביעת שיעור העמלה על ידי בנק ישראל תוביל מיד להורדתה.

הסמכות שניתנה לבנק ישראל היא להתערב במחיר העמלה, אם ימצא לנכון. אבל בנק ישראל, כמו כל רגולטור, לא אוהב לקבוע מחיר בשוק. בפיקוח על הבנקים יבקשו קודם להבין האם יש כשל שוק בעמלת הסליקה הצולבת. בית המשפט להגבלים עסקיים יושב על המדוכה בסוגיה זו לפחות חמש שנים - ולא הגיע להכרעה. האם בנק ישראל יצליח? ואם כן, האם המסקנה תהיה שצריך להוריד את שיעור העמלה, בייחוד לאחר שהעמלה הצולבת כבר ירדה ב-32% מאז 2006?

זאת ועוד, בנק ישראל רואה לנגד עיניו את היציבות. מחיר נמוך שפוגע בהכנסות החברות אינו תורם ליציבות. למי קשוב יותר הפיקוח על הבנקים? לבתי העסק שטוענים כי העמלה גבוהה, או לחברות כרטיסי האשראי שעליהן הוא מפקח, המסבירות לו כי המחיר נמוך מדי כבר עתה? לנו קשה לראות את בנק ישראל מתערב ומבצע חיתוך דרמטי בשיעור העמלה. האם המפקח יסתכן בפגיעה ביציבות חברות האשראי?