הגרסה האנגלית של "החוק הרוסי"

"ארסן ונגר הוא כמו אבא בשבילי, אבל גם ברצלונה היא משפחה". כך אמר בשבוע שעבר ססק פברגאס, שמאוד רוצה לחזור הקיץ לקבוצה בה גדל. אבל קשה לראות את זה קורה. בעיקר כי ארסנל פשוט מסרבת בכל תוקף למכור אותו. "הוא יהיה הקפטן שלנו העונה", אמר בסוף השבוע ונגר. לחוסר הרצון של התותחנים לוותר על הפנומן הקטאלוני יש הסברים כלכליים ומקצועיים, אבל גם (ואולי בעיקר) הסבר מנהלתי/לוגיסטי: פברגאס, שהגיע למועדון בגיל 16, נחשב לשחקן בית של ארסנל.

למה שקבוצה בכלל תתעקש על שחקני בית בעידן הכדורגל המודרני והכסף הגדול? ובכן, מהעונה הקרובה, שתצא לדרך ב-14 באוגוסט, עניין שחקני הבית יהפוך לסופר-קריטי בפרמיירליג: המועדונים יוכלו לרשום למשחקי הליגה עד 25 שחקנים בלבד, כששמונה מהם שחקני בית (home-grown). ססק עומד בקריטריון.

מה עומד מאחורי הרגולציה הזאת, מי מסכים איתה ומי פחות, והאם היא באמת תחולל שינוי בכדורגל האנגלי?

***

ההגדרה לשחקן בית במקרה הזה היא קצת שונה ממה שאנחנו מכירים מהארץ. מבחינת הפרמיירליג, לרשימת שמונת השחקנים שניתן לרשום אפשר יהיה להכניס כל שחקן, לא בהכרח אנגלי, שעד גיל 21 שיחק לפחות שלוש שנים מלאות בקבוצות הנוער או הבוגרים של מועדונים מאנגליה או ווילס. שחקנים מתחת לגיל 21 יוכלו להירשם ללא הגבלה.

המחשבה מאחורי החוק החדש פשוטה: ברגע שמאמנים יסבלו מפציעות, הרחקות והיעדרויות כאלו ואחרות של שחקנים, הם יהיו חייבים לשתף את הכישרונות הצעירים המקומיים. מה שיעזור לשחקן האנגלי להתפתח, ואולי בעקבות כך - יסייע בטווח הארוך גם לנבחרת האנגלית.

ההחלטה נולדה בעקבות דיון שנמשך כבר כמה שנים בפרמיירליג, והבשיל לכדי הכרעה בקיץ 2009, אז נערכה הצבעה חשאית בנושא בקרב נציגי הקבוצות. בסינרגיה כמעט מושלמת, חלפה לה שנה אחת, ונבחרת אנגליה (שוב) עשתה בושות במונדיאל.

מה לגבי הטענה שקבוצות הנוער של מועדוני הפרמיירליג גם ככה מפוצצות בשחקנים זרים, כך שהחוק החדש בכל מקרה לא ישפיע על הנבחרת? אין בטענה הזאת הרבה מן האמת: מתוך 300 שחקנים שכרגע רשומים באקדמיות של קבוצות הפרמיירליג (גילאים 16-18), 245 הם אנגלים.

מייק פוסטר, המזכיר הכללי של הפרמיירליג, בטוח שהחוק החדש יעשה טוב לנבחרת. "למאמני העתיד שלנו ייווצר קאדר רחב הרבה יותר לבחור ממנו שחקנים". אבל לא כולם מסכימים עם התיאוריה היפה הזאת. "מי שטוב, בסופו של דבר ישחק, לא משנה אם הוא בן 16 או 25", טוען הארי רדנאפ, מנג'ר טוטנהאם. "ההחלטה הזאת תכפה עלינו לשתף שחקנים צעירים, אפילו אם הם כלל לא מתאימים לרמה. תסבירו לי איך נבחרת אנגליה תרוויח מזה, כי אני לא מבין".

"הפוקוס אמנם על נבחרת אנגליה אחרי מה שקרה במונדיאל, אבל זה לא העניין המרכזי בחוק הזה", טוען יו ג'נינגס, מנהל מחלקת הנוער של פולהאם. "אני חושב שזה היה הדבר הנכון לעשות - כי השחקנים הצעירים הם רוח החיים של הכדורגל, ואני לא אומר את זה כמס שפתיים. צריך לדאוג לפתח אותם, וככה הפרמיירליג תרוויח שחקנים שיגיעו לגילאים מאוחרים יותר כשהם פשוט שחקנים יותר טובים".

***

להחלטה להגביל את הסגלים ל-25 שחקנים בלבד יש עוד השלכות. תחשבו למשל על קבוצות כמו ליברפול, מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי וארסנל: עד לפני שנתיים לכולן היו יותר מ-40 שחקנים רשומים בסגל העונתי. עכשיו צריך להתחיל לשלוח אנשים הביתה (או לקבוצות אחרות).

כאבי הראש של מאמני הקבוצות יתחילו רשמית כבר העונה. קחו לדוגמא את קרלו אנצ'לוטי וצ'לסי שלו - קבוצה שיש לה רק חמישה שחקנים שעומדים בתקן של שחקני בית (טרי, למפארד, אשלי קול, ו"האלמונים" רוס טרנבול ומייקל מנצ'יאנה). במצב כזה, לפי החוק החדש, תיאלץ צ'לסי להשלים את סגל ה-25 שחקנים שלה עם 3 שחקנים מתחת לגיל 21.

הטיעון המרכזי נגד החוק החדש הוא הפגיעה שייאלצו לספוג השחקנים שעברו את גיל 21. הבעיה עבורם תהיה הרבה יותר מוחשית בקבוצה כמו מנצ'סטר סיטי. לרוברטו מנצ'יני, המאמן האיטלקי של המועדון, יש נכון לעכשיו 32 שחקנים "בוגרים" בסגל שלו (בעונה שעברה הוא שיתף בסך הכל 30 מהם במשחקי הליגה). עד סגירת חלון ההעברות, הוא ייאלץ למכור 7 מהם כדי לעמוד בחוק.

"אני ממש לא מבין את החוק הזה", תקף ארסן ונגר, אחד שדווקא ידוע בחיבתו הגדולה לטיפוח שחקנים צעירים. "הוא יגרום לכדורגלנים רבים להיות מחוסרי עבודה. ארגון השחקנים, שיזם את החוק, רוצה שנעסיק כדורגלנים, אבל אחר כך מונע מאתנו להעסיק אותם. זה אבסורד". מאמן ארסנל מוסיף וטוען שהחוק החדש הולך לייצר סיוט בבחירה ובניית הסגלים: "כשיש לך רק 25 שחקנים, אין לך מקום לעבוד בשוק ההעברות. אחר כך אין לך מקום לתמרן ברוטציה במהלך העונה, כשמגיעות הפציעות. זה חוק מלאכותי שאני ממש לא אוהב אותו".

***

כמו תמיד בפרמיירליג, גם הנושא הכלכלי עומד על סדר היום. וגם כאן מדובר על מטבע שיש לו שני צדדים.

בעיקרון, החוק החדש אמור באופן כללי להטיב עם הקבוצות, שחובותיהן הכוללים הוערכו לאחרונה ביותר מ-2 מיליארד ליש"ט. קבוצה כמו מנצ'סטר סיטי, שמשלמת שכר שנתי מפלצתי של כ-150 מיליון ליש"ט לעובדיה, בוודאי תחוש הקלה מסוימת בעונה הקרובה. "ברגע שהסגלים יצטמצמו, גם התחייבויות השכר של הקבוצות ירדו משמעותית", אומר מזכ"ל הליגה מייק פוסטר. "כוח העבודה האנגלי הצעיר שכן ייכנס למעגל מקבלי השכר, יהיה זול יותר".

מצד שני, "המחיר של שחקנים המוגדרים כשחקני בית יעלה", מעריך יו ג'נינגס. "קבוצות יבינו שהעסקת שחקנים כאלו היא יותר משתלמת ומקלה על בניית הסגל, ולכן ידרשו עליהם הרבה יותר כסף". כלומר, אם בברצלונה חשבו שהם יוכלו להתמקח עם ארסנל על המחיר של פברגאס, הם טעו בגדול.

"בסופו של דבר נדע את התוצאות של החוק הזה רק בעוד 5 או 10 שנים", מסכם ג'נינגס, "אבל על-פניו, נראה שיש לו הרבה יותר יתרונות מחסרונות, אפילו אם יש כמה מאמנים שזה לא מתאים להם".