האכזבה של מנכ"ל נובל אנרג'י

יובל שטייניץ כבר הוכיח שהוא יכול למשוך משקיעים לישראל, המבחן הנוכחי שלו הוא כאן בבית

את הרגע הזה צ'רלס דוידסון, מנכ"ל נובל אנרג'י, לא ישכח כנראה עוד זמן רב. זה היה ביום שני בערב בשבוע שעבר, כשנכנס בראש פמליה של ראשי חברת נובל אנרג'י ללשכתו של שר האוצר. על שולחנו של ד"ר יובל שטייניץ היה מונח גיליון "גלובס" הטרי, שכותרתו הראשית מצטטת מתוך מכתבו של דוידסון: "מר שטייניץ היקר: העלאה רטרואקטיבית של התמלוגים תהיה שערורייה". שטייניץ לא התאפק והעיר לאורח על עיתוי הפרסום. דוידסון, העידו הנוכחים, נקלע למבוכה קשה. מאוחר יותר הורה לאנשיו לבטל את כל הראיונות שנקבעו לו עם כלי התקשורת הישראליים בביקור.

דוידסון המריא ביום חמישי בבוקר מישראל במטוס הפרטי של החברה לאחר ביקור עבודה בן 4 ימים. רוב פגישותיו היו עם גורמי מקצוע הקשורים לפרויקט הפיתוח של שדה הגז "תמר". המגה-פרויקט הזה - 3 מיליארד דולר עלותו - ייכנס לשלב הביצוע באוקטובר הקרוב, כשאסדת הקידוח הענקית שהזמינה נובל תגיע לחופי המדינה. בסוף השנה יתבצע גם הקידוח שיסיר את סימן השאלה הגדול לגבי מבנה "לוויתן". אם יתאמתו הערכותיה של נובל, מצוי שם גז בכמות כפולה מזו שב"תמר".

מבין פגישותיו הייתה הפגישה עם שטייניץ ללא ספק הקשה מכולן. דוידסון ביקש להזכיר לשר האוצר דברים שאמר לו בפגישתם הקודמת, זמן קצר לפני שוועדת ששינסקי שמינה שטייניץ לבחינת המיסוי והתמלוגים על תגליות נפט וגז, החלה בעבודתה. שר האוצר הבטיח לדוידסון שכל שינוי לרעה לא יהיה רטרואקטיבי, כלומר, לא יחול על "תמר" ו"לוויתן". בפגישה השבוע שטייניץ לא הכחיש שאמר מה שאמר. הוא רק הודיע לאורחיו שאינו מוכן לעסוק בתמלוגים עד פרסום מסקנות הביניים של הוועדה, בשבועיים הראשונים של ספטמבר.

דוידסון יצא מלשכת השר "מאוכזב מאוד". בצד של נובל אמרו אחרי הפגישה ששר האוצר משחק באש כשהוא מתעלל בדוידסון. "נושאת המטוסים האמריקנית אינה משנה במהירות את נתיבה, אך אם זה יקרה - יהיה קשה מאוד להחזירה". באוצר משוכנעים שכל האזהרות שמגיעות מכיוונה של נובל הן הצגה לצורך המשא ומתן. נובל לא תנטוש את שדות הגז הישראליים, המהווים חלק נכבד מנכסיה בעולם. רק לפני שבוע הודיעה נובל שחכרה אסדת קידוח נוספת לצורך הפרויקט בישראל. "כך לא נוהגת חברה ששוקלת מחדש את השקעותיה", אומרים באוצר.

אבל בהתמודדות מול האמריקנים ממלא גם הרגש תפקיד חשוב. "הגביר הגיע לעיירה וציפה שיפרשו לפניו את השטיח האדום", אמרו השבוע על דוידסון. המקלחת הצוננת הזו מכוונת בעצם לאילי הון יהודיים, שפיזרו כאן הבטחות ללא כיסוי, עטופות בשמאלץ יהודי-ציוני, והסתלקו אחרי שעשו סיבוב. אלא שדוידסון איננו רוברט מאקסוול או סיריל סטיין. הוא אפילו לא וורן באפט, שרשם צ'ק לפקודת משפחת ורטהיימר ובא לביקור נימוסין קצר.

דוידסון בא כדי להישאר. עתיד החברה שלו קשור בעתידה של מדינת ישראל לפחות עד שיתרוקן מאגר הגז בתמר, בעוד 20-25 שנה. הוא בן 60, מהנדס בהכשרתו, שנולד וגדל בתעשיית הנפט של טקסס. אין לו כל קשר ידוע לישראל או לעם היהודי. את נובל הוא מנהל כבר עשר שנים ושכרו השנתי נחשב לצנוע במונחים אמריקנים - 3.5 מיליון דולר, לפי "פורבס".

מקורביו מתארים טיפוס תכליתי, אפרורי וחף מגינוני אדנות. במהלך הביקור ביקש רק פעם אחת ממארחיו בקשה חריגה: בישיבה עם השותפים שלו, דלק אנרגיה, ישראמקו ודור גז, ביקש במחילה להנמיך קצת את המזגן. "ועוד אמרו לי שחם כאן", העיר ביובש.

היחסים עם נובל מעמידים את המערכת הישראלית במבחן: האם תצליח לשמור על מערכת היחסים לאורך זמן? בסביבתו של דוידסון היה מי שנזכר השבוע בביקורו של שטייניץ בסין ובתמונות המפורסמות של השר ומנכ"לו גולשים במזחלות במורד החומה הגדולה. שטייניץ כבר הוכיח שהוא יודע לזחול עד סין בשביל לנסות ולמשוך לכאן משקיעים זרים, אבל המבחן האמיתי שלו נמצא כאן בבית.

amiramdbarkat@gmail.com