השופט טירקל על גירוש ילדי העובדים הזרים: "הייתי משאיר כאן את כולם"

יעקב טירקל, העומד בראש ועדת הבדיקה לאירועי המשט לעזה: "כשמראים בטלוויזיה את הילדים המתוקים שמדברים עברית כמו כל ילד או נכד שלנו, קשה להגיד 'תיקחו אותו מפה לארץ רחוקה שהוא לא מכיר'. לבי נכמר"

‎‎למרות העומס שמוטל על כתפיו, שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל - שנמצא בימים אלה בלב-לבו של עניין ציבורי אחר, לאחר שמונה לעמוד בראש ועדת הבדיקה לאירועי המשט לעזה - לא יכול היה להתעלם מפרשת גירוש ילדי העובדים הזרים שהסעירה השבוע את המדינה.

‏"במקורות מופיע הפסוק 'ועשית הישר והטוב'. הפרשנים המסורתיים שלנו, חז"ל, פירשו את 'ועשית הישר והטוב' כך שגם אם אתה מקיים כל מה שכתוב בספר - אתה צריך להיות גם בן אדם מעבר לזה. זה פורש כך, כי הפסוק הזה מופיע מיד אחרי עשרת הדיברות ופרשת שמע. חז"ל אמרו שאם אחרי זה מצאו לנכון להוסיף עוד משהו - אז כנראה שהיתה סיבה, והיא שאתה חייב להיות הגון וטוב וישר מעבר לכללים הכתובים ולעשות גם מה שלפנים משורת הדיון", פותח טירקל בפנייה לדברי החכמים שהוא כל-כך אוהב.

הנמשל ברור. "יש בוודאי הצדקות הגיוניות מכל מיני סוגים, כלכליות וחוקיות, מדוע לא צריך להשאיר בישראל את כל הילדים, וליתר דיוק את הילדים ומשפחותיהם. יש בהן היגיון, ואי-אפשר לדחות אותן בקלות. מהצד השני צריך לזכור שיש לנו לא רק מוח אלא גם לב. אם זה היה תלוי בי - הייתי משאיר כאן את כולם".

- ‎‎טוענים שזה יפתח פתח לבעיות של מהגרים בעתיד.

‎‎‏"לגבי הילדים שכבר גרים כאן צריך לפעול על-פי צו הלב, ולעתיד אנחנו צריכים לדאוג שתהיה לנו מדיניות ברורה בעניין וגם לאכוף אותה. להבא, מי שיבוא לא יוכל להישאר מעבר לזמן או מעבר לכללים שייקבעו, ואז אין פתח לבעיות מהסוג הזה. צריך לפעול מכאן ואילך ולא לפגוע באלה שכבר חיים כאן. זה בלתי אפשרי לנהוג באופן אחר".

באשר לטענה שעלתה כי הצביון הציוני והיהודי של מדינת ישראל בסכנה אם הילדים הללו יישארו בארץ, טירקל חושש יותר ממה שיקרה לצביון הזה אם הם יגורשו. "הנימוק של לשמור על מדינה יהודית הוא בעיניי נימוק מאוד חשוב, אבל נדמה לי שאם נגרש את הילדים הללו ואת הוריהם - אנחנו נהיה פחות מדינה יהודית, לא מבחינה מספרית אבל מבחינות אחרות. ההומניות שלנו תיפגע".

טירקל, שהיה ידוע כאחד השופטים האנושיים ביותר בעליון, רגיש ומלא חמלה, נמלא צער ממה שראה בימים האחרונים. "כשמראים בטלוויזיה את הילדים המתוקים שמדברים עברית כמו כל ילד או נכד שלנו, קשה להגיד 'תיקחו אותו מפה לארץ רחוקה שהוא לא מכיר'. לבי, כמו לבם של רבים, נכמר. לבי עם הילדים האלה. למרות שאני חוזר ואומר שיש הרבה טעם בצד של אלה שאומרים שצריך לעשות הבחנות, ולא צריך להשאיר אותם בארץ מכל מיני סיבות".

‎‎- האם ניתן עדיין לתקוף את החלטת הממשלה? ניתן ללכת לבג"ץ, למשל?

‎‎‏"היום אפשר ללכת לבג"ץ, ואני אומר את זה במידה מסוימת של ציניות, על כל דבר שבעולם. יש בוודאי דרכים לתקוף את ההחלטה, אבל הצעד הנכון הוא לפעול באמצעות מאבק ציבורי ולנסות להביא את הגורמים המחליטים למחשבה שנייה".

‎‎כולם מרוויחים מהשיטה

‎‎בשנת 2008 הרוויחו חברות כוח-האדם 45 מיליון שקל מדמי התיווך ששילמו 2,500 העובדים שנכנסו מסין. זו כנראה הסיבה שהחברות תומכות בגירוש ה"לא חוקיים": על כל עובד חוקי יש קופון חדש.

‎‎בשיטת הדלת המסתובבת, זו שמגרשת ביד אחת ומביאה עובדים חדשים ביד שנייה, כולם מרוויחים. כולם, חוץ מהעובדים עצמם כמובן. אלה שמגיעים לכאן לעבודה בסיעוד, נאלצים לשלם בארץ מוצאם 4,000-9,000 דולר דמי תיווך עבור הלוקסוס לעבוד בישראל. עובדים שמגיעים כדי לעבוד בחקלאות משלמים 8,000-15,000 דולר, ואילו בענף הבניין משלמים עד 31 אלף דולר.

מה ההיגיון? בענף הבניין משלמים מעט טוב יותר עבור עבודה של 230-270 שעות בחודש, ובסופי שבוע אפשר לעבוד בשיפוצים, מהצד. ככה העובדים נוטלים הלוואות בארץ מוצאם, ומקווים להחזיר את ההלוואה בתוך שנתיים. אחר-כך, הם מאמינים, יישארו להם 3 שנים של רווח יפה. אלא שהריבית בארץ המוצא רצחנית לעתים קרובות, ובארץ הם נאלצים לקחת הלוואות נוספות. גם כאן יש אינספור גורמים מפוקפקים ששמחים להעניק להם הלוואה, גם היא בריבית "יפה".

על-פי עמותת "קו לעובד", 70% מדמי התיווך שנאלצים לשלם העובדים הזרים, מגיעים בסופו של דבר לחברות כוח-אדם ישראליות. אלה חייבות לשלם היטלים כספיים למדינה על כל עובד זר שהן מביאות, אז הן מגלגלות את התשלום על העובד.

לפי "קו לעובד", בשנת 2008 לבדה הרוויחו חברות כוח-האדם 45 מיליון שקל מדמי התיווך ששילמו 2,500 העובדים שנכנסו באותה שנה מסין כדי לעבוד בבניין. זו ככל הנראה הסיבה שחברות כוח-האדם תומכות בגירוש הזרים ה"לא חוקיים": על כל עובד חוקי יש קופון חדש. קופונים כאלה גוזרים גם מאכערים ועורכי דין שמבטיחים לזרים נסים ונפלאות, אבל בעיקר מנצלים את פערי השפה ואת התמימות שלהם.

אה, כן. גם המדינה מרוויחה מכל הסיפור הזה. היקף האגרות, המסים וההיטלים שהחברות משלמות למדינה מגיע לכדי עשרות אלפי שקלים בשנה בגין כל עובד. בשנת 2009 לבדה העניקה המדינה 120 אלף אשרות עבודה לעובדים זרים - תעשו אתם את החשבון.

להביא עובדים זרים כדי שיעבדו פה עד גיל הפרישה זה פשוט לא משתלם למדינה, כי ככה הקופון השנתי הופך לקופון חד-פעמי. לא רק הצביון היהודי מעניין את היושבים בעיר הקודש, אלא גם הצבע של הדולרים.