החלטת של העליון עשויה לחולל שינוי משמעותי בתביעות הייצוגיות

מרים פיש, מורה בתיכון אמריקני וחובבת סרטים מושבעת, נהגה במשך שנים ללכת לסרט כל שבוע, לעתים עם בעלה, לעתים עם חברות ולפעמים לבד. דבר אחד הפריע לפיש ופגם בבילוי החביב עליה: היא לא יכלה לסבול את הפרסומות שהוקרנו לפני הסרטים. פיש הגישה תביעה נגד בתי-הקולנוע בארה"ב, שבה דרשה שישיבו לה 5 דקות מחייה בחזרה.

בתביעה טענה פיש כי פרסום שעת התחלת ההקרנה של הסרט, כשעה שבה מוקרנות הפרסומות, היא פעילות עסקית מטעה. פיש החליטה להגיש בקשה לאשר את תביעתה כתביעה ייצוגית בשם מיליוני אמריקנים שהולכים לסרטים בבתי-קולנוע, וגם מהם גוזלות הפרסומות רגעי חיים יקרים.

בית המשפט אמנם דחה את תביעתה של פיש, אך היא מסמלת את תופעת התביעות הייצוגיות ש'שטפה' בשנים האחרונות את ארה"ב.

בדומה לעשרות אופנות אחרות, גם אופנת התביעות הייצוגיות הגיעה מארה"ב לישראל, ובארץ מוגשות הרבה בקשות לתביעות ייצוגיות במגוון רחב של תחומים. מחודש מארס 2006, עת נכנס לתוקפו חוק התביעות הייצוגיות, מוגשות בישראל בממוצע מדי חודש 15 בקשות לאישור תביעות ייצוגיות.

לפני זמן מה, קיבל שופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, החלטה תקדימית העשויה לחולל שינוי רב-משמעות בנוף התביעות הייצוגיות בישראל.

מדובר בהחלטה שניתנה בבקשת רשות ערעור (בר"ע) שהגישה חברת סלקום על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לאשר הגשת תביעה ייצוגית נגדה.

שינוי במאזן הכוחות

גרוניס דחה את בקשת סלקום - וקבע כי את הטענות נגד אישור התביעה כייצוגית תוכל סלקום להעלות רק בשלב שלאחר ההכרעה הסופית בתביעה, במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי.

כמו כן הצביע גרוניס על 3 קריטריונים מרכזיים, שעל בסיסם יחליט בית המשפט אם ייתן רשות ערעור על החלטה המאשרת הגשת תביעה כייצוגית - או ידחה את הדיון בערעור על האישור לשלב שלאחר ההכרעה הסופית בתביעה.

משפטנים בכירים העוסקים בתחום התביעות הייצוגיות סבורים כי החלטתו של גרוניס מסמנת שינוי משמעותי באופן שבו יפקח בית המשפט העליון על החלטות המאשרות תביעות ייצוגיות. לדעת חלק מהם זו החלטה שגויה. אחרים משבחים אותה ומכנים אותה נכונה ומאוזנת.

לדעת עו"ד דני כביר, שותף במשרד עוה"ד מ. פירון, המשמעות של החלטת גרוניס היא שינוי ברור במאזן הכוחות בין התובע לנתבע בתביעות ייצוגיות.

"עד כה לנתבע עמדה הזכות להגיש ערעור על החלטה לאשר תביעה נגדו כייצוגית, עוד לפני תחילת הדיונים בתביעה, בסמוך להחלטת האישור, ומאזן הכוחות נטה לטובת הנתבע.

"מהיום יימצא מרב הכוח בידי התובע, וזה רע. ההחלטה עלולה לגרום ללחץ מוגזם על נתבעים בתביעות ייצוגיות להגיע לפשרה עם התובעים, כדי לחסוך הליך משפטי ארוך ויקר, שניתן למנוע אותו באמצעות הערעור על ההחלטה לאשר את התביעה כייצוגית".

כביר מוסיף כי "חשוב לזכור כי התביעה הייצוגית היא 'נשק בלתי קונבנציונלי', ולכן כאשר מוגשת בקשה לאישור התביעה כייצוגית - בית המשפט מברר אותה כמעט כמו את התיק העיקרי עצמו ומכריע לכאורה בשאלת עילת התביעה. לכן יש מקום לאפשר לנתבע לערער על החלטה לאשר תביעה ייצוגית נגדו. רק במקרה כזה אפשר להעמיד מיד את ההכרעות לביקורת ולחסוך את בירור התביעה מחדש".

סיבה חשובה נוספת שבגינה סבור כביר כי החלטתו של גרוניס מוטעית היא ההשפעה על הציבור, במקרים שבהם מוגשות בקשות לאישור תביעות ייצוגיות נגד חברות ציבוריות. "לתביעות ייצוגיות יש משמעות כספית עצומה. כשתביעה מאושרת נגד חברה ציבורית, היא נאלצת לבצע הפרשות כספיות משמעותיות בדוחות הכספיים למען הוצאות ניהול התיק. ההוצאות הללו מתגלגלות לכיס הצרכן, וזאת בזמן שעדיין קיים ספק אם היה מקום לאשר בכלל את התביעה הייצוגית. לפיכך, לדעתי להליך המיוחד הזה של אישור תביעה ייצוגית צריך להיות גם הליך מיוחד של הגשת ערעור בסמוך אליו, כפי שהיה עד היום".

הליך יקר

הביקורת של עו"ד רפי ליבא, שותף במשרד עוה"ד שדות, חריפה יותר משל עו"ד כביר. ליבא טוען כי ההחלטה של גרוניס תגרום עוול כבד לנתבעים בתביעות ייצוגיות. "כאשר מאושרת הגשת בקשה ייצוגית יש לכך השלכות רבות וכבדות על הנתבע, כגון פגיעה קשה במוניטין שלו, צורך לנהל תביעה לזמן ארוך ואילוץ להוציא סכומי-עתק. משמעות החלטתו של גרוניס היא צמצום משמעותי של זכות הערעור על ההחלטה לאשר תביעה ייצוגית, והיא מציבה בפני הנתבע בעיה עצומה".

ליבא מציין כי "עד כה, התנאי היחיד למתן רשות ערעור על החלטה המאשרת הגשת תביעה ייצוגית היה סיכויי קבלת הערעור. מה שגרוניס עשה בהחלטתו זה להוסיף קריטריונים מיותרים. כך למשל, גרוניס הוסיף כתנאי לקבל זכות ערעור את המבחן אם הנתבע הוא איתן מבחינה פיננסית. אולם, כמעט כל הנתבעים בתביעות ייצוגיות הן חברות גדולות בעלות ממון רב. לכן, המשמעות האמיתית היא שמעתה כמעט לא יהיו מקרים שבהם ייתן העליון רשות לערער על החלטה לאשר הגשת תביעה ייצוגית, וחבל שכך".

לדעת ליבא, "גרוניס קבע למעשה כי על הצדדים לנהל הליך ארוך ויקר מאוד, בידיעה שיש סיכוי שלאחר סיומו יוכל בית המשפט לקבוע כי לא היה בו צורך. בנוסף, ההחלטה אולי תצמצם את העומס על העליון, אך העומס על בתי המשפט המחוזיים יגבר מאוד, מכיוון שהם ייאלצו לדון בתביעות ייצוגיות שחלקן לא היו צריכות להתנהל".

עמדה שונה מציג פרופ' אלון קלמנט מבית-הספר למשפטים במכללה הבינתחומית בהרצליה. לדבריו, "החלטתו של גרוניס מאזנת באופן נכון בין האינטרס של התובעים ושל הציבור, שנתבעים לא יגררו את השלב של אישור התביעה הייצוגית לאורך שנים, ובין האינטרס של הנתבעים שלא להיות חשופים לפגיעה חמורה מאישור תביעה ייצוגית בתביעות סרק".

לדברי קלמנט, "גרוניס קובע קריטריונים לקבלת בר"ע שמסתמכים על הנזק לנתבע מאישור התביעה הייצוגית, על מורכבות השאלות שצריך לדון בהן בבקשה לרשות הערעור ועל סיכויי הערעור להתקבל. אלה קריטריונים שמגינים על הנתבע, ובה בעת מאפשרים לתביעה הייצוגית להתנהל.

"חייבים לזכור כי אישור תביעה ייצוגית אינו מכריע בתביעה עצמה, וממילא יש שלב שבו הנתבע יתגונן בפני התביעה. אם יפסיד בתביעה - יוכל תמיד לערער על פסק הדין. לדעתי, ההחלטה הזו עומדת בקנה אחד עם הקריטריונים שקבועים כיום בחוק בתי המשפט למתן רשות ערעור על החלטות שאינן פסק דין סופי (החלטות אחרות)".

גם ביחס לשאלה אם החלטתו של גרוניס לא עלולה לגרום לעומס רב על בתי המשפט המחוזיים, יש לקלמנט תשובה ברורה. "לדעתי לא. ההחלטה הזו משפיעה רק על תביעות שהמחוזי החליט לאשר אותן כייצוגיות. אלה תביעות שעל פניהן ראוי לנהלן כתביעה ייצוגית (אף אם יסתיימו בסוף בניצחון הנתבע). אם יוגשו יותר תביעות כאלה, מה טוב. רוב התביעות הבלתי ראויות ממילא לא מאושרות, משום שבית המשפט המחוזי צריך לבדוק את סיכוייהן להצליח. בדרך-כלל, אם הוא מוצא כי סיכוייהן נמוכים - הוא לא מאשר אותן".

הלשכה זימנה ישיבה

בין אם הם בעד ההחלטה של גרוניס ובין אם הם מתנגדים לה, המומחים שהתראיינו לכתבה מסכימים כי המבחן הגדול שלה יהיה היישום שלה בעתיד על-ידי בית המשפט העליון. לדבריהם, החלטת גרוניס לא סתמה את הגולל על האפשרות של נתבע לערער על אישור תביעה כייצוגית נגדו, בסמוך להחלטת האישור. גרוניס קבע כי כל מקרה יהיה צריך להיבחן לגופו לעומק - ולכן המבחן האמיתי של ההחלטה יהיה יישומה על-ידי עמיתיו של גרוניס, יתר שופטי בית המשפט העליון.

ובינתיים, יו"ר ועדת תובענות ייצוגיות בלשכת עורכי הדין, עו"ד יעקב אביעד, מתכוון לזמן בקרוב ישיבת ועדה מיוחדת, שתגבש את עמדת הלשכה בנוגע למה שהוא מכנה "השערורייה סביב עיכוב ההליכים האוטומטי לאחר אישור תביעות ייצוגיות".

הועדה תדון בשאלה אם יש מקום להשאיר את המצב הנוכחי או להכניס שינויי חקיקה. הכיוון שבו צועד העליון הוא נכון ומחויב המציאות, כיוון שלא יעלה על הדעת שתביעות ייצוגיות ישכבו בבתי המשפט מעל 10 שנים, כפי שקורה היום.

אז מתי בכל זאת תינתן רשות ערעור?

עד להחלטתו של השופט גרוניס נהג בית המשפט העליון לקבל בקשות רשות ערעור של נתבעים על החלטות לאשר הגשת תביעות ייצוגיות נגדם, בסמוך למתן החלטת האישור, ודן בערעורים לגופם.

החלטתו של גרוניס ניתנה במסגרת בר"ע שהגישה חברת סלקום על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, לאשר הגשת תביעה ייצוגית שהגישו נגדה מנויי החברה בגין חיובם בדמי משלוח על דפי פירוט השיחות שנשלחו אליהם בדואר. התובעים טענו כי סלקום פועלת בניגוד לתנאי הרישיון שקיבלה, ולכן לקוחותיה זכאים להשבת הסכומים שנגבו שלא כדין. המחוזי אישר את הגשת התביעה כייצוגית, וסלקום הגישה בקשת ערעור על ההחלטה.

"השאלה שאותה עלינו לבחון היא מהו העיתוי הראוי לדון בו בהשגות על ההחלטה לאשר הגשת תביעה ייצוגית", כתב גרוניס בראשית דבריו, ובהמשך קבע כי "התשובה לכך היא פרי איזון של השיקולים השונים, תוך התחשבות בנתונים הספציפיים של כל מקרה ומקרה".

3 קריטריונים

בהחלטתו הצביע גרוניס על 3 קריטריונים, שעל בסיסם יחליט בית המשפט אם ייתן רשות ערעור על החלטה המאשרת הגשת תביעה כייצוגית - או ידחה את הדיון בערעור על האישור לשלב שלאחר ההכרעה הסופית בתביעה.

הקריטריון הראשון שאותו יש להביא בחשבון בהחלטה אם לתת רשות ערעור, קבע גרוניס, הוא המשמעות הכלכלית של קבלת התביעה הייצוגית מבחינת הנתבע. כאשר המשמעות עשויה להיות פגיעה קשה באיתנות הפיננסית של הנתבע - ייטה בית המשפט לאפשר לנתבע לערער מיד על ההחלטה המאשרת הגשת תביעה ייצוגית נגדו.

עניין שני שיש להתחשב בו נוגע למשקלן של השאלות המשפטיות והעובדתיות, המתעוררות במסגרת הבר"ע, לעומת השאלות שנותר לדון בהן בתביעה הייצוגית עצמה. אם השאלות שהוכרעו בהחלטת האישור הן פשוטות ומעטות יחסית, יש היגיון בקיום הדיון בערעור באופן מיידי.

הקריטריון השלישי שקבע גרוניס נוגע לסיכויי הבר"ע להתקבל. "מן הבחינה העקרונית, ככל שסיכויי הבקשה לרשות ערעור גבוהים יותר - כך יש הצדקה לדון בה לגופה ולא לדחות את ההשגות לשלב שלאחר פסק הדין".

וכך מסכם גרוניס את החלטתו בבקשת סלקום: "בהתחשב בשיקולים שהזכרתי אני דוחה את בקשת רשות הערעור של החברה. סבור אני כי מן הראוי שטענות סלקום תיבחנה, אם יהיה בכך צורך, בגדר הערעור, אם יוגש, על פסק הדין בתביעה הייצוגית". (רע"א 8761/09 סלקום ישראל נגד טל פתאל).