המאבטחים של באפט: "הוא מחפש איש שיחה, שיידע לדבר"

בשלוש לפנות בוקר החליט פול אלן שהוא רוצה חביתה. אבל לא סתם חביתה: למיליארדר שייסד את מייקרוסופט יחד עם ביל גייטס היה חשק לא מוסבר לאומלט עם פטריות כמהין. "באמצע הלילה העוזרת שלו מתקשרת לחדר שלנו ומסבירה מה הוא מבקש", נזכר ראובן ברק, סמנכ"ל המבצעים של טופ סקיור, שהייתה אחראית לסידורי האבטחה של אלן. "עכשיו, מה עושים בשלוש בבוקר? מאיפה משיגים פטריות כמהין? והיינו עוד באזור כפרי באיטליה. אז נסענו שבעים קילומטר לטורינו, מצאנו איזשהו מקום. רצו הרבה כסף, אבל כסף זו הרי לא הבעיה כאן. הבאנו את הפטריות. בחמש וחצי בבוקר הוא קיבל את החביתה שלו. הוא חיכה. היה שווה לחכות".

האנקדוטה הזו מדגימה מעט מההווי של שוק ה-VIP Protection, שירותי אבטחה לטייקונים, לסלבריטאים ולשאר אישים חשובים מספיק כדי שחברות הביטוח, בשלל חשש לחטיפה, ידרשו שיאובטחו. אחרים ששוכרים שירותי אבטחה עושים זאת כדי להקרין כוח או סתם כדי להרגיש חשובים.

כך או אחרת, בשוק הזה, שבו מתקיימת תחרות עזה, הצליחה החברה הצעירה יחסית, ממושב צור משה בשרון, להשיג חוזים נוצצים במיוחד: אנשיה מלווים את וורן באפט כשהוא יוצא מארצות הברית, אבטחו את הנופש של ביל גייטס בטורקיה, ושמרו על ילדיה של בריטני ספירס בסיבוב ההופעות העולמי שלה.

"את האנשים האלה לא מעניין אם אני שולף אקדח בשתי שניות או בחצי שנייה", אומר המנכ"ל נועם שליט. "מה שמעניין אותם זה השירות. עולם האבטחה השתנה. זה לא מה שהיה פעם, כשחיפשו את השרירן והמאצ'ואיסט שנראה כמו איזה גורילה. היום מחפשים דברים שמעבר. וורן באפט, למשל, מרגיש יותר בנוח כשהמאבטח שלו הוא גם איש שיחה".

"באפט הוא מקרה מעניין", מתערב ברק. "הוא לא רוצה את כל הטררם הזה של צוות. יש שני חבר'ה קבועים אצלנו שהוא מעדיף - אני ועוד אחד. שבוע לפני שהוא יוצא מארצות הברית אנחנו מקבלים מייל מדוקדק. נניח שהוא כותב לנו 'השבוע אני בבריסל'. אנחנו מקבלים אותו שם, מורידים אותו מהמטוס הפרטי, לוקחים אותו ממקום למקום. אם הוא יוצא לבלות הוא לא יוצא לבד. בגלל זה צריך לדעת להיות איש שיחה ולא רק עם הסכין בין השיניים. אני קורא עיתונים כלכליים, אני צריך לדעת לדבר על המצב המדיני, מה קורה, מה זה המשט הזה, למה לא הטבעתם את האונייה, כל מיני שאלות".

שליט: "אנשי העסקים ב'טופ לבל' הם הרבה פעמים אנשים בודדים, או שהם בודדים בנסיעות העסקיות שלהם, ומחפשים מישהו לדבר איתו. הפחד הכי גדול שלהם תמיד זה שאנשים רוצים מהם משהו, חושבים מה יצא להם מלהתיידד איתם. כשאתה בא ניטרלי לעבודה, הם מרגישים הרבה פעמים יותר נוח. אבל יש גם כאלה שלא ידברו איתך אף מילה, זה עניין של אופי".

איך באפט?

ברק: "מדהים. הוא פשוט אישיות. הצניעות שלו, החום, זה משהו פנטסטי. אנחנו עושים איתו חיים לא נורמליים".

מה נשאר מההילה הביטחונית?

כשהקימו את טופ סקיור ב-2002, שליט וברק קבעו כלל: לקבל אך ורק יוצאי שב"כ. אחרי הכול, הם יוצאי שב"כ בעצמם. הם לא מפרסמים מודעות בעיתונים; עובדי החברה מתקבלים בשיטת חבר מביא חבר.

הרעיון, אומר שליט, היה לבנות "חברת 'גורמה' לאבטחה". מהר מאוד גילו כי הביקוש ל"אבטחת גורמה" בישראל לא ממש קיים, ותהו לגבי המשך הדרך, אולם אז הגיעה התפתחות שהתניעה את העסק: בעקבות רצח השר רחבעם זאבי ז"ל הוחלט כי היחידה לאבטחת אישים תחדל מלאבטח את כל השרים ותתמקד ב"שבעת סמלי השלטון" (ראש הממשלה, שרי הביטחון והחוץ, הנשיא, נשיא בית המשפט העליון, יו"ר הכנסת ויו"ר האופוזיציה). אבטחת שאר השרים הופרטה, וטופ סקיור הציעה את שירותיה.

"כמו כל דבר בחיים, שם המשחק זה טיימינג", אומר שליט. "אחרי שהודיעו לקציני הביטחון של משרדי הממשלה שמורידים את אבטחת השב"כ מהשרים, הם נלחצו. פתאום האבטחה עברה לאחריותם. לקב"טים יש ידע באבטחה, אבל ידע באבטחת אישים בתכל'ס אין להם. הם לא ידעו מה לעשות עם זה, ואף אחד מהם לא רצה לקחת אחריות שהשר שלו יסתובב בלי אבטחה. נוצרה בהלה בשוק והתחילו לחפש. למעשה, כל קב"ט החליט בעצמו מה רמת האבטחה שהוא רוצה לתת לשר, לא היה שום דבר מוגדר, ומהיום למחר גייסו חברות. אנחנו ועוד שתי חברות תפסנו את מקום השב"כ. כל משרד גייס תקציבים משום מקום, וזה היה עם הרבה שמנת. היה די ברדק בתחום. ככל שהעסק הוסדר השמנת קוצצה, ונכנסו חברות יותר גדולות שהכשירו כוח אדם מיועד לזה. אבל אפשר לשער שהמדינה לא חסכה כאן כסף. מדובר פה במיליונים".

בהמשך, כשהעסק הוסדר במכרזים והפעילות הוכפפה להנחיות השב"כ, החליטו בחברה שמלבד אבטחת שר התיירות - עבודה שבה זכו במכרז - ברצונם להתמקד דווקא באבטחת VIP בחו"ל.

 22

לשב"כ יש עדיין ההילה של פעם בעולם?

שליט: "ישנה ההילה של האבטחה הישראלית, אבל אני חייב להגיד שלא ב-100% עדיין מגיע לה כל הקרדיט שהיא מקבלת. הרבה חברות היום תופסות טרמפ על הסיפור הזה ולא נותנות את המוצר שהלקוח הזר באמת מצפה לו".

ברק: "ההילה עדיין קיימת, אבל במגזר הפרטי, אם אתה לא מספק את הסחורה שהלקוח מספק, זה מהר מאוד מאבד מהקסם. אתה יכול להיות אלוף העולם באבטחת אישים וראש החוליה של בנימין נתניהו, אבל כשאתה עובד בשביל ביל גייטס, אם הוא לא קיבל את המזוודה שלו דקה אחרי שהוא עשה צ'ק-אין ועלה לחדר, אתה תחפש עבודה אחרת. זה לא משנה שאתה ישראלי ואבטחת ועשית. מה פתאום, זה ביל גייטס".

איך השגתם אותו כלקוח?

"הרבה טיימינג, הרבה מזל, וחבר שמכיר חבר. לשמחתנו, כשהאמריקאים יוצאים מגבולות ארצות הברית הם לא יודעים לעשות כלום. הם פשוט אבודים. זה מין בלק-אאוט תרבותי. מאוד קשה להם להעביר את הדרישות שלהם לאנשים אחרים, לאירופים, לאפריקאים. לכן הם צריכים מישהו שיעשה להם את הלינק לזירה המקומית. כשגייטס יצא לחופשת הקיץ שלו בטורקיה, פנו אלינו ואנחנו ארגנו את כל הפרויקט של אבטחת החופשה הזו, מסידורים מול אנשי קשר מקומיים ועד כלי רכב, מסוקים, סירות ליווי, בתי מלון, מסעדות; סידרנו הכול".

לגייטס כנראה יש סיבות טובות להיעזר במאבטחים: מלבד פעילים שונאי מייקרוסופט (כמו ה"חיילת" של "מחתרת הקצפת" שהטיחה בפניו עוגה לפני שנים אחדות), האיש העשיר בעולם נתון, על-פי פרסומים בעולם, לאיומים שונים. וגם אם הוא לא מעוניין, חברת הביטוח מאוד מעוניינת, וככל הנראה אף מחייבת אותו לשכור מאבטחים.

איך עובדת האבטחה של גייטס?

"קודם כול בצורה דיסקרטית", אומר שליט. "אתה לא תראה אותו נוסע עם שיירה. עושים את הדברים באופן סמוי. כלומר, אם הוא הולך לשחק טניס אתה מתלבש כמו שחקן טניס, כאילו אתה הולך לשחק איתו, כאילו אתה חבר שלו. אם הוא לובש בגדי ספורט, לא תשים מאבטח עם חליפה כי זה ישר מושך את העין".

בישראל, לעומת זאת, חברות הביטוח עדיין לא דורשות אבטחה מנוחי דנקנר, מיצחק תשובה, מסמי עופר ומשאר טייקוני המשק. נכון, בשנים האחרונות דווח על כמה מקרי חטיפות של אנשי עסקים ישראלים במדינות שונות (ראו טבלה), אבל הדיווחים על חטיפות, שחלקן אף הסתיימו ברצח, עדיין לא הגיעו לרמה שמסדרת פרנסה שוטפת לחברות האבטחה. אפילו פרשת אלחנן טננבאום, שעסקיו הובילו אותו אל מרתפי החיזבאללה, לא שינתה יותר מדי בהרגלים של אנשי העסקים המקומיים.

"הבעיה אצל הישראלים כפולה", אומר ברק. "קודם כול ישנו המאצ'ואיזם הזה, גישה של 'אף אחד לא יגיד לי מה לעשות', ו'אני על עצמי שומר הכי טוב'. שנית, כשאיש עסקים ישראלי הולך עם מאבטחים זה מכניס אותו לנישה שמזכירה אוליגרכים רוסים, ואנשי עסקים ישראלים לא רוצים ליפול למלכודת התדמיתית הזאת. זה לא משדר דבר טוב, וזו בעיה. בגלל זה אין פה אנשי עסקים המשתמשים במאבטחים". אצל אפריקאים ומזרח אירופים, אומר ברק, העסק הפוך: "הם מהווים את הרוב בסוג הלקוחות שלוקחים מאבטחים בשביל ה'שואו אוף'. ככל שיהיו יותר מאבטחים סביב האדם, ככל שיהיו יותר מרצדסים בשיירה שלו, ככה אנשים יתייחסו אליו יותר בכבוד. זו מין מנטליות כזאת. באפריקה זה גם אנשי עסקים וגם אנשי שלטון. באופן פרדוקסלי שם, ככל שהמדינה יותר ענייה, ככה ההוצאות על אבטחה יותר גדולות".

לפני כשנתיים פורסם כי הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ מעורב בעסקים בניגריה, מדינה שהמטה למלחמה בטרור המליץ למטיילים לוותר על תענוג הביקור בה בשל "תסיסה עמוקה" בקרב מוסלמים שם ועוינות כלפי ישראל. במערכת הביטחון, פורסם במקביל, הצטברו התרעות על כוונת חיזבאללה לחטוף קציני צה"ל במילואים שעושים עסקים בעולם, כשמדינות אפריקה המוסלמיות ממוקמות גבוה בסולם הסיכונים. בראיון ל-G מאותה תקופה, זמן קצר לאחר שאיש עסקים ישראלי שפעל בניגריה נחטף (ושוחרר), שידר חלוץ שאננות: "אני אזרח מן השורה", אמר, "אני לא מסתובב עם מאבטחים".

"אני לא מכיר את הסיפור", אומר שליט, "אבל להערכתי מי שהזמין את חלוץ לניגריה דאג לו לאבטחה שם, אפילו של מקומיים, כי במדינה כזו אין מצב להסתובב לבד".

אזהרה עדכנית של המטה ללוחמה בטרור מהחודש שעבר מתריעה על "איום קונקרטי גבוה מאוד" לפגיעה בישראלים בחו"ל, "בדגש על אנשי עסקים, בכירי המערכת הממלכתית לשעבר". המטה גם ממליץ לדחות הצעות עסקיות "בלתי צפויות". האם יש לכך השפעה? שליט וברק טוענים שכן. חברות האבטחה רחוקות מלהיות מוצפות בעקבות האזהרות, אולם הם כן מקבלים בקשות לשירותים כמו ניתוח והערכת סיכונים במדינות מסוימות מאנשי עסקים המתכננים ביקורים בהן, ויש בודדים שרוצים אבטחה - למשל איש עסקים שנסע לפגישות בדובאי.

"אצל האמריקאים", מסביר שליט, "בכל החברות הגדולות, בפורצ'ן 500, יש 'קורפורייט סקיוריטי' מוגדר - חבילת שירותי ביטחון שמקבל כל מנהל שיוצא לחו"ל. הדברים מאוד מסודרים ומוגדרים. בשוק הישראלי, עם כל הרגישות שיש לישראל, אין את זה".

אז שוק אבטחת אנשי עסקים ישראלים הוא שוק בתולי עם פוטנציאל לא מנוצל?

ברק: "אנחנו לא בונים על זה. אנחנו די מוכוונים לחו"ל. לא יצא לי יותר מדי אם אשב ואחכה שבני שטיינמץ ירים לי טלפון ויגיד 'בוא תיקח אותי'".

אם הבני שטיינמצים בעולם עושים את זה, למה שזה לא יגיע גם לישראלים?

"לדעתי זה ייקח עוד זמן. רואים איזשהו שינוי במגמה. אני מאמין שעם השנים יתרחב".

באייפל, עם הילדים של בריטני

עד ששטיינמץ וחלוץ יתדפקו על דלתותיהם, מוצאים עצמם ברק ושליט במשימות מטעם לקוחות מסוג מעט שונה, למשל בריטני ספירס. "בשנה שעברה אבטחנו את הטור העולמי שלה", אומר שליט. "היא גרושה, יש לה ילדים, ויש לה כל מיני הסדרים עם הגרוש שלה. הילדים הגיעו להיות איתה בטור העולמי, והוצאנו להם מאבטח מיוחד שהסתובב איתם בשאנז אליזה, באייפל, אחר כך עבר איתם למדינות אחרות".

למה היא נדרשה לזה? הייתה איזושהי התראה?

"האמריקאים מאוד שבלוניים, אין אצלם משחקים. אם אצלנו יש המאצ'ואיזם והגבורה, אצלם יש נהלים מסודרים. אם הנהלים האלה אומרים שצריכה להיות אבטחה, אז לא משנה אם יש או אין איום ספציפי: המאבטח יהיה צמוד אל הלקוח 24/7".

ברק: "יש מלא מופרעים. האם יחטפו לה את הילד לצורכי כופר? זה משהו שאי-אפשר לשלול. אז היא מוכנה לשלם מאות דולרים ביום בשביל שקט נפשי".

שליט: "אצל אחת כמוה רמת האיום היא לא מחטיפה, אלא יותר פחד שיש לה מצלמי הפפראצי, שיתפסו אותה בסיטואציות לא נעימות לה. חלק גדול מהעיסוק שלנו היה לעשות הטעיות והתחמקויות כדי שהיא תצא מהמלון מכניסה שהפפראצי לא יראו אותה; או לדאוג שצלם לא יתפוס את הילדים שלה מסתובבים עם החברה של האבא שלהם, כי זה רגיש מבחינתה. אתה מתעסק בהרבה מאוד דברים שזה לאו דווקא האיום ממחבל או מחוטף".

דוגמה לדבריו של שליט אפשר למצוא במקרה של אשטון קוצ'ר, כוכב קומדיות הוליוודיות במשקל נוצה, שהגיע ארצה בשנים האחרונות למרכז לקבלה, בפעם האחרונה השבוע. על הביקור הקודם שלו בישראל, בניגוד לנוכחי, כנראה שלא שמעתם.

"השם המלא שלו זה כריסטופר אשטון קוצ'ר, אז בנתב"ג נתנו לשירות ה-VIP את השם כריסטופר קוצ'ר", מסגיר שליט. "הוא ירד מהמטוס עם בנדנה על הפנים. חיכיתי לו ליד המטוס בשדה, ירדנו ישירות לרכב. הוא היה בארץ 12 שעות עד למחרת בבוקר, אף אחד לא ידע, אף לא ראה, אף אחד לא צילם, אף אחד לא כתב".

אבל זה לא בדיוק אבטחה.

ברק: "נכון. בשוק האזרחי אתה מתעסק בשני פנים: ביטחון ופרטיות. יש לקוחות שזה יותר פרטיות, כמו בריטני ספירס וכל הסלבס. אצלהם אתה מגן על התדמית, בסופו של דבר".

שליט: "יש כאלה שרוצים כמה שיותר עיתונאים, ויש כאלה, כמו גייטס ואלן, שבחופשה שלהם רוצים דיסקרטיות ועושים את כל המניירות שבעולם - רק שלא ידעו. לבד הם לא יכולים לעשות את כל ההטעיות האלה".

מה אתם עושים?

"כשגייטס נוחת עם המטוס הפרטי שלו באנטליה, לדוגמה, הוא רוצה להגיע למלון שלו בשקט, בלי שייסעו אחריו ובלי שיחכו לו. אז עושים שתי שיירות, עם אותם רכבים בדיוק, ואף אחד לא יודע באיזה מהרכבים הוא נמצא. שיירה אחת נוסעת למלון, ואחת נוסעת למקום אחר. וגם במלון שאליו נוסעת שיירת הדמה, מחכה מאבטח בכניסה למלון, שכביכול בא לקבל אותו".

גם לשותפו של גייטס להקמת מייקרוסופט, פול אלן, יש שיגעונות משלו. מספר שליט: "כשהוא בא לאולימפיאדת החורף בטורינו, הקפריזה שלו הייתה שלא יבדקו אותו בשער, ושאם הוא עובר שם - שלא יצפצף. איך אתה יכול להסביר את זה לקב"ט של הוועד האולימפי? אז אתה בא לשם שבוע מראש, יושב איתו, מסביר לו מי האישיות ומה הוא רוצה, ובסוף זה קורה. הוא מגיע, ומצפצף, ואף אחד לא מבין אבל נותנים לו לעבור. כשהגיע לאיטליה, הוא לקח איזו טירה ליד טורינו, הוציא את כל הריהוט ושלח את אנשיו שייקנו ריהוט שהוא אוהב. אחר כך הוא הוציא את הטבח והביא את הטבח שלו מארצות הברית, ושיכן אנשים שלנו בשני בתי מלון - אחד בטורינו ואחד באתר הסקי - שיהיו שם רק למקרה חירום במידה ולא יוכל לחזור בגלל סופת שלג. האנשים שלנו ישבו במלונות חודש, עם חבילות שהבאנו במיוחד מארצות הברית, של החטיפים שהוא אוהב. פעם אחת הוא לא הגיע".

שוק ה-VIP Protection הוא שוק אגרסיבי למדי, שלא פשוט להשיג בו קליינטורה משובחת. שליט וברק פועלים בשתי דרכים עיקריות: יצירת שותפויות עם חברות בחו"ל והסכמים עם אנשי עסקים ישראלים הפעילים בעולם, שבהם הם מתחייבים לשלם להם אחוזים תמורת חיבורם ללקוח בחו"ל.

זירה תחרותית במיוחד שהשניים מעדיפים להדיר רגליהם ממנה היא הוליווד. שם, מספר שליט, מתחוללות מלחמות עולם בין חברות אבטחה, רבות מהן של ישראלים, על חוזי האבטחה של הכוכבים.

"הישראלים נלחמים שם זה בזה ויכולים לקחת תקציב זה מזה על כסף קטן. בא מישהו ומתחיל לעבוד כמאבטח של איזה סלב, יוצר איתו קשר אישי, ופתאום הופך בעצמו לחברת האבטחה שלו ומעיף את החברה הקודמת. אחר כך, כשהוא הופך למנהל, בא מאבטח אחר ועושה לו אותו דבר. אני שומע מחבר'ה שעובדים שם שזאת מלחמה תרתי משמע, שחלקה הגדול הוא בין ישראלים. זה גם גורם לירידה במחירים כי הסלבס מבינים מה קורה, הם לא טיפשים, והדבר האחרון שהם רוצים לעשות או עושים זה לבזבז את הכסף שלהם סתם. אם הם מוצאים הזדמנות שהם יכולים לקצץ לך או לצמצם בעלויות, הם יעשו את זה".

ברק: "בהוליווד זה ממש רצח, מה שקורה שם".

שליט: "אני שמח שאנחנו לא שם, כי אני לא אוהב לעבוד בשוק, במלחמות האלה. אני מחפש את הנישות היותר אקסקלוסיביות של עולם העסקים, ומעדיף אותו על עולם השואו ביזנס. עולם העסקים יותר מכובד, ואין בו המלחמות האלה".

עולם העסקים גם מזמן למאבטחים התוודעות ללא מעט סודות ושיחות עסקיות, זאת כמובן אם וכאשר המאבטח רוכש את אמונו של המאובטח. "כמאבטחים אנחנו רואים הכול", אומר שליט, "את הדברים היפים והפחות יפים, דברים שכל בן אדם שלא מאובטח יכול לעשות בלי שיש לו איזה צל או אח גדול שרואה אותו. אנחנו רואים ולא רואים, וחשוב לשמור על דיסקרטיות. כשלקוחות מרוצים, חלקם מבקשים מאיתנו אחרי זה כל מיני דברים שנעשה עבורם, שגולשים מעבר לעולם האבטחה".

למשל?

"אם מישהו רוצה להשקיע בנקודה מסוימת תחת איזשהו שם, שלא ידעו שהוא קנה או השקיע שם, דברים כאלה. כשיש אמון אין לו בעיה לתת לי משימות שאעשה עבורו, אם צריך, ב'אנדרקאבר'. ברוב המקרים זה גם בלי שיש הסכם חתום בינינו. אני צינור נוח ודיסקרטי בשבילו לעשות דברים, ועשינו דברים הזויים".