ספינה טרופה: על שם מי יהיה רשום הכישלון של קומברס?

כבר לפני כשנה ניתח מגזין G את קשייה של קומברס, החברה שנחשבה בעבר לספינת הדגל של ההיי-טק הישראלי. מאז המצב רק החמיר

לפני קצת פחות משנה שאלנו כאן, בכתבה נרחבת ב-G, האם ספינת הדגל של ההיי-טק הישראלי, קומברס, טובעת. דיברנו עם בכירים לשעבר בחברה ועם בכירים בהווה, עם עובדים ועם אנליסטים. הנהלת החברה יצאה מגדרה בניסיון לשכנע, באמצעות מקורביה, שהחברה חזקה, שיש לה שווקים איתנים, וכי עוד מעט הרה-ארגון יתחיל לפעול, מלאכת תיקון הדוחות הכספיים שכבר מ-2006 אין מפרסמים תסתיים, והחברה תעלה על דרך המלך. התקשינו להשתכנע: העובדות מהשטח דיברו אחרת.

כולם אוהבים להיות צודקים, אבל כאשר מדובר בסמל ישראלי ובמעסיק של 4,500 אנשי היי-טק, היינו מעדיפים לאכול את הכובע. אלא שבסוף השבוע שעבר נחשפו נתונים כספיים (חלקיים) של קומברס למחצית הראשונה של השנה, והתברר שקופת המזומנים של החברה הצטמקה וצבר ההזמנות ירד. המנכ"ל אנדריי דהן פנה לעובדים במכתב שבו דיבר על "תזרים המזומנים השלילי של קומברס" והסביר כי יהיה עליו לקצץ 45 מיליון דולר באמצעות סבב נוסף של פיטורים ומכירת נכסים.

"אנשים בחברה כבר לא מדוכאים, אלא אפתיים", אמר באותה כתבה בכיר לשעבר בחברה, ומנהלים לשעבר סיפרו כי בעמדותיהם החדשות הם מוצפים קורות חיים של עובדי קומברס הרוצים לעזוב. "מישהו שפנה אליי לאחרונה אמר, 'היום אתה לא שואל את עצמך אם להישאר בקומברס, אלא אם נכון לעזוב עכשיו, מבחינת הרזומה והמצב בשוק, או לחכות קצת ולעזוב אחר כך'. וזו הייתה חברה שמכל המקומות שבהם עבדתי, הכי אהבתי", אמר אחד מהם.

כפי שקרה בכל פעם שהתפרסמו ידיעות קשות על קומברס בשנים האחרונות, ולא חסרו כאלה, גם בשבוע שעבר הפך דהן שוב לאיש השנוא והמבוקר. בשם היושר יש לציין שאי-אפשר לדעת אם הנהגה אחרת הייתה מעלה מהר יותר את החברה החבוטה הזאת על הפסים הנכונים. אבל צריך גם לומר שאישיותו הדומיננטית, חוסר הסבלנות שלו לדיונים, הצעקות וההשפלות הפומביות של בכירים וסגנון הניהול הקשוח - בוודאי לא עזרו. אם החברה לא תבצע מהפך ותתאושש, הכישלון יהיה רשום כולו על שמו.

בעיות סבוכות

לקומברס יש בעיות רבות ומורכבות, שכולן כרוכות זו בזו בקשר מפותל, כואב ומורכב להתרה. האחת היא שהתחום שגידל את החברה ושבו שלטה ביד רמה, התאים הקוליים, איבד חלק משמעותי מהרלבנטיות שלו. החברה ניסתה ומנסה להסיט את המיקוד לעבר שירותי ערך מוסף ברשת ושירותי בילינג, תחום שאליו הצליחה לחדור באוסטרליה, באיטליה, ברוסיה ובהודו. "הבעיה היא", אומר איש בתעשייה, "שבשירותי ערך מוסף אין לקומברס היתרון היחסי שהיה לה בתיבות קוליות. חמור מכך, אנשים נרתעים מלעשות איתם עסקים. בילינג הוא רומן ארוך טווח, וחברה לא רוצה להיכנס לקשר כזה עם גוף שעתידו לוט בערפל".

וזה מוביל לבעיה נוספת, מורכבת וקשה הרבה יותר, בעיית הדוחות, אשר החלה לצוף אל פני השטח ב-2006, כאשר רשות ניירות ערך האמריקאית החלה לחשוד שהדוחות של קומברס "מבושלים". האסוציאציה המיידית היא "בקדייטינג" - תארוך לאחור של אופציות כדי שיתגמלו את מי שקיבל אותן בדרך המרבית. אולם זו הייתה הבעיה הפחות חמורה. במשך שנים ארוכות הייתה החברה יקירת שוק ההון בשל הצמיחה בשיעורים אחידים להפליא. בסופו של דבר התברר שבכיריה, ובראשם קובי אלכסנדר, להטטו ברישומים ובתאריכי הכרה בהוצאות כדי להגיע לתוצאה הזאת. כדי לחזור ולפרסם דוחות כסדרם, ולצאת מרשימת ה"פינק שיט", היה על קומברס לחזור אחורה, לבדוק איך נרשמה כל הוצאה והכנסה, ולתקן. אין ספק שמדובר במשימה לא פשוטה, אבל אחרי ארבע שנים וכ-250 מיליוני דולרים ששולמו ליועצי מס ולעורכי דין, בכל זאת מתעוררת תמיהה מדוע לא הסתיימה.

דהן הביא סמנכ"ל כספים אמריקאי מנוסה, שיחד עם היועצת המשפטית סינתיה שרדה היה אמור להביא את הפרק הזה לסיומו. לאחר פחות משנה הוא שלח אותו הביתה. מקורבי הסמנכ"ל, ג'ו צ'יניצ'י, הסבירו כי התקשה להתמודד עם הסגנון של דהן. מקורבים לדהן אמרו אז ש"צ'יניצ'י ושרדה נתקפו חרדה והתקשו לעמוד בגודל האחריות ולחתום על הדוחות". נראה שהאחריות גדולה גם על מחליפו של צ'יניצ'י, סטיב סוואד. כאשר העלינו בפני מקורבי הנהלת החברה את הטענה שיש מי שמרוויח מהמצב הזה, למשל דירקטוריון החברה אשר ממשיך לקבל גמול גבוה בשל ישיבה במועצת מנהלים של "חברה בסיכון", ענו כי שכר הדירקטורים דווקא ירד בהדרגה, אולם לא סיפקו נתונים על גובהו.

קניות בניו יורק

הניהול של דהן גרר גל של פיטורים ועזיבות של בכירים, שבמקום רובם מונו אמריקאים. "זה בדרך כלל ככה", הודה בכיר בחברה, "במקום שיושב המנכ"ל, שם גם יושב המטה". ומה ההיגיון בכך שהמנהל שם והצוות שלו פה? "אין הרבה היגיון", הודה הבכיר. עובד לשעבר תיאר זאת במלים: "כאילו עשו על החברה השתלטות עוינת. אבל לא מבחוץ, אלא על-ידי המנהלים. אתה קם בוקר אחד ומגלה שלקחו את החברה והזיזו אותה לארצות הברית". "בכל פעם שדרג עליון עוזב", המשיך את הקו עוד בכיר לשעבר, "הדרג מתחתיו עוזב כעבור זמן. כי הרי עבור רוב בני האדם, ה'עבודה' היא המנהל הישיר שלהם. לכן הטלטלה לא נגמרת".

מצד ההנהלה, ידעו דווקא לספר על ברדק ניהולי שמצאו ועל חוסר מיקוד. אובדן אותו מיקוד עסקי יצר חברה שנראתה אז לדהן, לפי מקורביו, "כמו סטרט אפ מגודל, או כמו קבוצת סטרט-אפים שכמעט אין ביניהם קשר". לפני שלוש שנים כונס מרתון ישיבות בניו יורק כדי לדון בשינוי הארגוני. מספרים כי דהן הזמין אז שולחן ענקי במסעדה לכל המנהלים, אולם הם העדיפו לנצל את הקפיצה לניו יורק לצורך שופינג. אולי פרט טריוויה, אבל אולי גם הבדל קטן המראה על התהום המנטלית הפעורה בין המנהל התאגידי האמריקאי לבין ההנהלה הישראלית. באותו מרתון הידרדרו הדיונים לרמה אמוציונלית, שעליה הגיב דהן באמוציונליות משלו, ובתוך זמן קצר מצאו את עצמם רבים מהמתנגדים למבנה החדש מחוץ לחברה. הרה-ארגון יצא לדרך לפני שנתיים. בדיווח החלקי שפורסם דווח כי במחצית הראשונה של השנה הנוכחית עלה התהליך 2.5 מיליון דולר, ובכלל זה תוכנית לפיטורי עובדים.

אדם המכיר היטב את החברה סיפר לנו אז שבכירים "לא ישנים בלילה מרוב פחד, מגיעים לעבודה חולים כדי שלא יפטרו אותם, ויש כאלה שנשארים רק כי הם חושבים שכאשר החברה תחזור למסחר הרגיל, האופציות שלהם יהיו סוף-סוף שוות משהו". כרגע, היום הזה נראה רחוק.