עסקנים של בתי-ספר

מורה יקר, טול גיר, או הרם טוש, גש ללוח ורשום 365 פעם, כפול 15 שנה, "רן ארז. רן ארז. רן ארז". כשתסיים, אם אי פעם תסיים, הוצא דף וענה בקצרה על השאלה הבאה: זה הכי טוב שאתה יכול?

אז כן, איך שלא נביט על זה, רן ארז הוא הכי טוב שמורי ישראל יכולים. הוא ויוסי וסרמן, יו"ר הסתדרות המורים. שני עסקנים מהזן המייאש.

האחד הטביע את מורי היסודי בפרויקט השאפתני "אופק חדש", שכשמו כן לא הוא. והשני, מה נאמר, מאיים השבתות סדרתי, שקופץ לו הארז מדי סוף אוגוסט, רק כדי שבית המשפט יגלגל אותו מכל המדרגות.

בסופו של דבר, אנחנו, ההורים, וילדינו, התלמידים, שוב נמצאים בין הפטיש (שר חינוך תאב יחסי ציבור) לסדן (מנהיג מורים, שגם הוא, איזה צירוף מקרים, תאב יחסי ציבור).

ככה זה כשפוליטיקאים מנהלים ביניהם מאבק הרואי, שכולו על גבנו. זה מתחיל בהצהרות חובקות עולם, המנסחות תודעה חדשה של מוסר, תבונה ואכפתיות, ומסתיים בעוד כמה שקלים לברוטו, פרושים על פני 3 שנים לפחות.

 רן ארז / איור: טל אביב

ובמלים אחרות: בשביל זה נאבקנו? לשם כך השבתנו? רק כדי לשוב ולצאת מבוישים ומבוזים?

אפשר גם אחרת. בהחלט אפשר. כל כך הרבה מורים טובים ומסורים עדיין מגיעים למערכת בתחושת שליחות, מוותרים על הכסף הגדול בחוץ ומנסים בכל מאודם לשפר את המצב ולתת מעצמם. אלא שלשם כך, צריך, קודם כל, לנקות את הראש. אם מורי ישראל כמהים לשינוי אמיתי, אם הם שואפים להשתכר כמו אנשי היי-טק, או לפחות כמו בכירים בשירות המדינה, אם הם רוצים כיתות קטנות יותר, עזרים משוכללים יותר, תוכניות לימוד מתקדמות יותר, אם הם נחושים למגר את האלימות ולהכניס את ההורים כשותפים אמיתיים, עליהם למצוא את החזון ואת מי שיוביל אותו.

האיש הזה (או האישה) צריך להיות עם חוט שדרה, אך גם גמיש ובעל נכונות לפשרות. עליו להיות בעל יחסי אנוש מעולים, אך גם מי שיודע לחתוך דברים כשצריך ולהחליט החלטות קשות. ולפני הכל, עליו לגבש כוח משימה מיוחד. למצוא, בכל תחום, בכל מקום, את המורים ואת המנהלים הטובים ביותר, היצירתיים ביותר, המבריקים ביותר, האנושיים ביותר, שישרטטו עבורו תוכנית פעולה. עם דגשים. רעיונות. לוחות זמנים. וגם תקצוב הגיוני ואפשרי לביצוע.

האיש הזה אמור להגיע לפגישותיו עם ראש הממשלה, עם שר החינוך, עם פוליטיקאים, עם לוביסטים, עם התקשורת, מצויד בכל אותם החומרים, מצגת שלמה, עשויה ומנומקת, שתבהיר היטב מה תפיסת עולמו המגובשת. והדרך שבה הוא וחבריו רואים את המצב מהשטח, ומה הם מציעים לעשות. כי הם, ורק הם, יודעים את התשובות.

רן ארז אינו האיש הזה. היו לו מספיק הזדמנויות להראות לנו מאיזה חומר קורץ. והוא, למרבה הצער, אכן הראה. עכשיו, ממש עכשיו, צריך למצוא לו (וגם לוסרמן) מחליף הולם, ענייני, רהוט, קשוב. מנהיג, בקיצור.

הגיע הזמן לצאת לדרך. והדרך ארוכה ומתפלת. ואין לנו זמן. אפילו לא שנייה מיותרת. אנחנו, ההורים, מחזיקים לכם אצבעות. הצלחתכם היא הצלחתנו.