המטרה: 4 נקודות. מינימום

ההצלחה של הפועל ת"א בשלב הבתים של האלופות תימדד רק לפי כמות הנקודות שתשיג

1. ב-7 בדצמבר 2010, כשמוני הראל ואלי טביב ירדו ממדרגות יציע הכבוד ב"סטאד דה ז'רלאן" בליון, אחרי שהפועל ת"א תקיים את המשחק האחרון שלה בשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג, צמד הבעלים של המועדון יתחיל לעשות את החישובים הרגילים. קודם כל, כמה כסף הכניס הטיול באירופה לקופת הקבוצה. אחר כך, השניים בוודאי ינסו לסכם את מה שראו מבחינה מקצועית. הצלחנו? נכשלנו? הושפלנו? התקדמנו?

כדי למדוד את עצמה במונחים של הצלחה או כישלון, הפועל צריכה לשים את עצמה מול הקבוצות הישראליות הקודמות שהעפילו לליגת האלופות. קבוצות שהיו להן באותן שנים, פלוס מינוס, את אותם סדרי גודל של תקציבים ושאיפות שיש כיום להפועל.

מכבי חיפה של ז'וטאוטאס, רוסו, פראליה ויעקובו השיגה 7 נקודות ומקום שלישי ב-‏‏‎2002/03‎‏. מכבי ת"א, עם סגל חלש בהרבה, סיימה אחרונה בבית שלה ב-‏‎2004/05‎‏ ולקחה 4 נקודות. שתיהן סבלו מהגרלות קשות יותר ביחס לזאת שהועידה להפועל את בנפיקה, שאלקה וליון.

כך שהגדרת המטרות של הפועל לפני קמפיין כזה צריכה להיות ברורה: 4 נקודות - מינימום; 7 - הישג משמעותי; על קמפיין דומה לזה שעשתה חיפה אשתקד (0 שערים ו-0 נקודות) אין כמובן מה לדבר. אף אחד לא רוצה להיזכר כמועדון הכי גרוע בתולדות הצ'מפיונס ליג.

‏‏הצלחת הקמפיין האירופי של הפועל תיקבע אך ורק על בסיס כמות הנקודות שתשיג. נגמרו הימים של "לבוא ולשחק שווים מול שווים" וכאלה, או "שכר לימוד" על פעם ראשונה באלופות.

2. יש בהפועל כאלו שמעזים לפנטז על העפלה לשמינית גמר. פנטזיה שנוצרה בעקבות העונה הקודמת שבה הפועל סיימה ראשונה את הבית שלה בליגה האירופית, ששיחקו בו סלטיק והמבורג; היא המשיכה להתפשט בגלל "אפקט בלומפילד", שאמור לתת יתרון ביתיות שלא היה לחיפה ומכבי ת"א באצטדיון ר"ג; והיא נמצאת עכשיו בכל מקום - כולל אצל אנשי מקצוע ופרשנים - גם בגלל העובדה שהיריבות של הפועל בבית שלה נראות רע: ליון עשתה בשבת תיקו עם ולנסיין הקטנה; ביום שישי הפסידה בנפיקה לגימראייש; שלא לדבר על שאלקה שפתחה את העונה עם שלושה הפסדים רצופים, האחרון להופנהיים.

‏רק תזכורת קטנה לפנטזיונרים: הפועל סחטה בשבת 2-2 מהפועל עכו.

3. הפנטזיונרים מזכירים כמובן גם את החיזוק העצום שקיבלה הפועל עם ההצטרפות של בן סהר לקבוצה. רק שבינתיים סהר לא ממש מצדיק את ההייפ הגדול שנבנה סביבו. באירופה הוא אמנם כבש שני שערים שהעלו את הפועל לצ'מפיונס ליג, אבל בארץ הוא עדיין לא מצא את הרשת בשלושה משחקי ליגה שבהם הפסידה הקבוצה 5 נקודות (ולא לאריות הליגה). גם בשני משחקי הנבחרת האחרונים, נגד מלטה וגיאורגיה (גם הן לא בדיוק מאריות הכדורגל) הוא שוב נראה אבוד.

‏הפועל היא הקבוצה השביעית בקריירה של החלוץ "המבטיח". קצת יותר מדי תחנות עבור ילד בן 21 (ובגלל הגיל הוא עדיין נחשב מבטיח). אחרי מסע כזה ארוך בגיל כזה צעיר, שכלל שישה שערים בלבד בשנתיים האחרונות, סהר מתקשה לנחות בליגה הישראלית. היהודי הנודד של הפועל ת"א לא התבייש להודות הקיץ שהמעבר לוולפסון הוא עניין של שנה אחת בלבד. שנה אחת הוא ישתכשך עם הילידים. יחזור לכושר. ומיד אחר כך אספניול תקבל אותו בחזרה בזרועות פתוחות.

‏גולים באירופה זה נחמד. האמת, בשביל הפועל זה יספיק: בליגה יש לה הרבה שחקנים אחרים שיכולים לכבוש שערים. אבל בן סהר צריך לזכור שאף אחד לא ייקח לליגה הספרדית שחקן שמתקשה להכניע את דודו גורש.