"לפי מחקר בארה"ב, אפשר למצוא בישראל יותר גז מבארה"ב"

רוני הלמן ואורי אלדובי, מקימי "הזדמנות ישראלית", בראיון בלעדי: "קנינו אופציות ל-51% מרציו בפרוטות" ■ "התמלוגים - מחטף נוסח רפובליקת בננות; חבל על המשקיעים שיפסידו"

אם יש דבר שאי-אפשר לומר על רוני הלמן ועל אורי אלדובי, זה שהם חושבים בקטן. כבר בגיל 17, כשהיו בתיכון, הם מספרים כי קיבלו מהמורה אישור לצאת מהשיעור כדי לתת פקודות קנייה ומכירה של ניירות ערך בטלפון הציבורי. עוד כשהיו בית השקעות מהקטנים יחסית בשוק, ניסו למנף עצמם במקפצת רפורמת בכר לקדמת השוק באמצעות רכישת ענק שלא הצליחה. אחר כך נודעו בין השאר בקרנות נאמנות אקזוטיות שהשקיעו בכרייה בקוטב, בוייטנאם ובאיסלנד - זו האחרונה חיבלה לא מעט בתדמיתם, ועד היום היא משמשת נשק מושחז לטוקבקיסטים בכל ידיעה המתפרסמת על-אודותיהם.

כל זה קרה תחת הכובע הסולידי של בית השקעות, שהגיע לעשירייה הפותחת אבל סוגר אותה מלמטה. כעת, הגז הטבעי הוא שקוסם להם וגורם ברק בעיניים. קשה לעצור את הלמן כאשר הוא מרצה על הידרוקרבונטים ועל סקרים תלת-ממדיים, וכבית השקעות, הם מחזיקים לעמיתים שלהם יותר השקעות בנפט ובגז מאשר כל הגופים המוסדיים בישראל יחד.

אבל גם זה לא סיפק את התיאבון המוגבר של השניים ליטול סיכונים במטרה לעשות את המכה הגדולה באמת. השנה החליטו הלמן אלדובי לעלות על הגל ו"לעבור צד", ובשוק הרותח ועמוס התקוות של הגז הטבעי - להיות גם אלה שנמצאים בקדמת הסיכויים והסיכונים הגדולים. הם הקימו את שותפות הנפט והגז הזדמנות ישראלית, שהונפקה ביולי השנה - המחזיקה כעת 10% ברישיון הימי גל ואותו שיעור ברישיון היבשתי שרית. לאחר מכן גייסה כמעט 120 מיליון שקלים בקמפיין גימיקי של באנרים באינטרנט, וכבר הודיעה על כוונתה לרכוש חלקים בעוד לא פחות משישה רישיונות. "פתאום ראינו שיש בשוק רישיונות שאפשר לקחת, ולקופות גמל ולקרנות נאמנות אסור על-פי חוק להחזיק נכסי גז ונפט כגון רישיונות", מסבירים השניים את הסיבה להקמת השותפות.

בסוף השבוע שעבר קיבלו הלמן אלדובי בתדהמה את ההודעה על החלטתו של שר התשתיות עוזי לנדאו להקפיא העברת בעלויות ברישיונות חיפוש גז ונפט; מה שמקפיא כעת את העסקה לרכישת חלקים ברישיונות החדשים, ומותיר אותם, כדבריהם, "ללמוד את ההודעה" ולתהות מה יעלה בגורל העסקה. הם גם בלעו את רוקם כאשר המניה של השותפות איבדה כ-17% מערכה ביום אחד בשבוע שעבר.

אבל זה לא גרם להם לאבד את האמון שלהם בגז כהוא זה. בראיון בלעדי ל-G הם מכנים זאת "מהמורות שפוגעות נקודתית וזמנית במחיר המניות", ומוסיפים כי אמנם יש היגיון להתאים את הרגולציה לשינויים בשוק, אבל "ראוי שכל מהלך של הרגולטור ייעשה בהתייעצות עם החברות תוך ניצול הידע הרב שצברו".

מה שכן, זה רק הוסיף בעיניהם דחיפות ליוזמה שלהם, לייסד בתחילת השבוע את איגוד החברות של חיפושי הגז והנפט בישראל - תחת איגוד לשכות המסחר - כדי להילחם על ביצורי התמלוגים בכוחות משותפים. אלדובי מונה ליו"ר הזמני של האיגוד.

למה להקים שותפות גז? רציתם גם להיות ליד שולחן הבלק ג'ק, ולא רק להשקיע בשחקנים?

הלמן: "חשבנו שאנשים פשוט לא מבינים מה קורה, לא מודעים למשמעות של מציאת הגז. כבית השקעות, נכנסנו לחיפושי גז ונפט ברצינות בדצמבר 2008. בשיא, 2% מההשקעות הכוללות היו בתחום, והיו קופות שלנו שהחזיקו הרבה יותר. הייתה לנו אופציה לקנות 51% ברציו, האופציות נמכרו בפרוטות ממש, אנשים משום מה לא תמחרו נכון את האופציות האלה, וקנינו אותן בהשקעה קטנה. אבל כאשר האופציות עלו ב-20 אלף אחוזים, נאלצנו למכור אותן כי אז החלק שלהן בתיק גדל בצורה מסיבית: מ-250 אלף שקל ל-82 מיליון שקל, ואסור לנו להחזיק חלק גדול כל-כך בנייר אחד.

"גם ההשקעה הגדולה שעשינו אז, בדלק אנרגיה, הייתה ניצול של נסיבות. לא רק שהמשבר בעולם ריסק את כל המניות, דלק אנרגיה סבלה מעוד שתי בעיות: האחת - היא הוגדרה אז כמניית יתר, ומוסדיים מוגבלים מאוד ביכולתם להשקיע במניות יתר; והשנייה - בעל הבית יותר מדי האמין בה, עשה לה כמה הצעות רכש וניסה למחוק אותה מהמסחר. בדצמבר 2008 היא התמוטטה, ואנחנו אספנו אחת מכל שש מניות שהיו, והפכנו בבת אחת לבעל המניות הגדול ביותר בדלק אנרגיה חוץ מיצחק תשובה. עד היום לא מכרנו אף מניה. אבל יש גבול לכמה אנחנו יכולים להשקיע מכספי העמיתים בתחום הזה, ולא משנה כמה אנחנו מאמינים בו. תמיד צריך לזכור שזה לא הכסף שלנו, ואולי טעינו".

הצלחתם לארגן רשימה נוצצת למדי של שמות השותפים בהזדמנות ישראלית, כמו איש התקשורת נסים משעל, מנכ"ל הוצאת "ידיעות אחרונות" דובי אייכנוולד, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר משה ליאון.

אלדובי: "הכול נופל תחת הקטגוריה של משפחה וחברים. לא היינו צריכים לקחת בנקאי השקעות או מתווך שישיג לנו שותפים".

ואחר כך הנפקתם דרך קמפיין באינטרנט. סוג של גימיק?

"זאת חדשנות. לא לקחנו חתמים. הסכום מינימום בתחום הזה, על-פי תקנון רשות ניירות ערך והבורסה, הוא 20 מיליון שקל, ולא היה לנו ספק שלפחות למינימום נגיע. כולם אמרו לי, מה אכפת לך לקחת חיתום. לא אתה משלם אלא המשקיעים, ואתה מרוויח ביטחון מלא (החתם מתחייב שאם לא יהיו מספיק הזמנות מהציבור הוא ישלים את השאר, ש' ל'). כן שילמנו דמי הפצה של 7 מיליון שקל, ובסופו של דבר גייסנו לא 20 מיליון, ולא 50 מיליון כפי שציינו בתשקיף, אלא 119 מיליון שקל".

זה יכול לומר שאתם מאוד אטרקטיביים, אבל גם לא מעטים בענף ההשקעות סבורים שההנפקה שלכם ואחרות מעידות על כך שכל מה שמריח מגז נמכר ושיש לנו כאן בועה.

"הענף עצמו כמאקרו איננו בועה, הוא יהיה מאוד משמעותי בעתיד בישראל, גם בעוד עשר ועשרים שנה. הממשל האמריקאי הוציא מחקר שעל-פיו אפשר למצוא פה יותר גז מכל מה שיימצא בכל ארצות הברית, כולל אלסקה. אנחנו מאמינים שהתחום הזה רק בהתחלה".

אז המניות מתומחרות נכון?

"גם היום, 40% מהחשמל בישראל מופק מגז. השאלה היא רק המחיר. לגבי מחירי מניות, אני לא יכול להתייחס למחירי מניות של גופים אחרים בענף, אבל המניה שלנו רוב הזמן נסחרה בשווי שוק מתחת למזומן בקופה, ואין חובות בהגדרה כי זו שותפות. אז קשה לי להבין טענה שמחיר המניה מנופח".

עשו לכם חשבון שהמשקיעים עדיין לא הרוויחו אבל אתם כבר כן - יש דמי ניהול, דמי מפעיל, וחלקים בתגמול העל בבוא היום; שאתם כבר נהניתם מההזדמנות.

"נכון שאנחנו מקבלים דמי ניהול, אבל כמו המקובל בענף, והם בטח בסדר גודל סמלי יחסית למשכורות שמקובל לשלם בחברות ציבוריות. כל דמי הניהול החודשיים, משכורות ושכר בעלי עניין של אורי ושלי מגיעים ל-37 אלף דולר. לחברות בגודל הזה זה כלום. צריך לזכור גם שהכנסנו לשותפות שני נכסים, ולא קיבלנו תמורתם כסף בהנפקה. אז אנחנו מקבלים דמי ניהול, ורק אם תהיה הצלחה בקידוחים עצמם - ולא בבורסה - ניהנה גם מהתמלוג. אבל כל עוד אין גז ונפט, התמלוג שווה לנו אפס".

לפידות נפט אשדוד / צלם: גלובס טי.וי
 לפידות נפט אשדוד / צלם: גלובס טי.וי

"פתאום טורפים לנו את הקלפים"

לאחרונה הודיעה הזדמנות ישראלית כי יש לה הסכם עם חברת פלאג'יק האמריקאית לרכישת זכויות השתתפות בשיעור 10% משישה רישיונות ימיים הצמודים ללוויתן, תמורת 2.5 מיליון דולרים - סכום שמעיד על הפוטנציאל הרב שמייחסת שותפות הזדמנות לרישיונות, שכן המחיר גוזר להם שווי של 25 מיליון דולרים, בשעה שהערכות קודמות דיברו על 20 מיליון דולרים בלבד. "כתבנו בתשקיף מראש שכוונתנו לא לדגור על הכסף, אלא להשיג עוד נכסים", אומרים השניים. "קבוצת ששת הרישיונות היא הטובה היום בישראל לרכישה, מבחינת המיקום והפוטנציאל. לכן גם, בתמיכתנו, פלאג'יק הגישה בקשה לדלג על שלב ולעבור ישר לסקר תלת-ממדי, וקיבלה אישור".

אבל בינתיים בא שר התשתיות עוזי לנדאו ושיבש לכם את המהלך, בכך שעצר לא רק מכירת רישיונות חדשים, אלא גם העברת זכויות ברישיונות קיימים.

"כרגע הרגולטור אמר בסך-הכול שהוא מקפיא את מתן הרישיונות ואת העברת הזכויות לצורך לימוד הנושא. יחד עם זאת, בתחום פועלות חברות ותיקות ומנוסות, וראוי שכל מהלך של הרגולטור ייעשה בהתייעצות עם החברות תוך ניצול הידע הרב שצברו".

בעקבות ההודעה הזאת צנח ערך המניות, גם של השותפות שלכם.

"מבלי להתייחס למניה ספציפית, מדובר בתחום ממשי שעומד לשנות לחלוטין את פניה של מדינת ישראל, ובחברות עם פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר בארץ. גם אם במהלך הדרך יהיו שינויים רגולטוריים כאלה ואחרים, תגליות יבשות או מהמורות אחרות שיפגעו נקודתית וזמנית בערך המניות, המשקיעים צריכים לראות בתחום השקעה אסטרטגית".

אתם פעילים מאוד בלובי שימור גובה התמלוגים, וכבית השקעות השתתפתם בתביעה של חברות חיפוש הנפט נגד התהליך, בנימוק שאתם מייצגים את העמיתים בקופות הגמל שלכם.

"אנחנו כבר המון שנים בענף ומכירים את כולם בתחום הזה, וראינו שפתאום באה הממשלה ומאיימת לשנות את כללי המשחק, ואולי בדיעבד. זה חורה לנו, גם בגלל המשקיעים שיפסידו אם יעלו את התמלוגים, וגם החברות שבנו הערכות כספיות על סמך מצב מסוים, ופתאום באים וטורפים לנו את הקלפים".

עדיין לא טרפו כלום; ועדת ששינסקי טרם הגישה את המלצותיה.

"לא יצאנו נגד העלאת התמלוגים עצמה, אלא נגד התהליך, שהוא לא שקוף. שלא באמת הקימו ועדה, שלא ניתן לנו בכלל להגיב, מילה לא נתנו לנו להגיד לפני הוועדה. זה לא רציני. אין שם אפילו מומחה אחד, לא רק בעל שם עולמי אלא אפילו בעל שם מקומי. זה לא דבר שנעשה בשום מדינה מתוקנת, זה נראה כמו מחטף שמתאים לרפובליקת בננות".

הסבירו.

"מה הבעיה במס? שהוא מעוות החלטות השקעה. כיוון שהמס היום הוא לא מהרווח אלא מהמכירות, אז יש עדיפות עצומה לחפש נפט וגז דווקא ביבשה, אפילו שהוא כנראה נמצא בעיקר בים, כי ההוצאות על קידוחים בים יקרות בהרבה. ואז אולי ההכנסות גבוהות, אבל הרווחים פחות, כי היו הוצאות גדולות. פה לא עוצרים לחשוב בהיגיון, ולא בטוח שזה יעזור למדינה".

הנה, גם איש ותיק בתעשייה, כמו יוסי לנגוצקי מגלה "תמר", אומר שצריכים יותר תמלוגים למדינת ישראל.

"השאלה היא מיסויית-כלכלית, וגיאולוג לא יכול להכריע בדיון על מיסוי".

עם כל זעקות השבר של חברות הנפט והגז, לא נראה שהענף חדל מלהיות כדאי; עובדה שממשיכים לבקש רישיונות.

"אולי זאת לא כל-כך הבהלה לנפט ולגז, אלא הבהלה לרישיונות קיימים. אולי העניין בתחום עלה דווקא ברישיונות הישנים מתוך הנחה שלגביהם לא ישנו את הכללים. אני לא יודע כרגע על מישהו שרוצה רישיון חדש מהמדינה".

לא מתרגשים מסיפורי רציו

הלמן ואלדובי מתגאים מאוד בהיותם בית השקעות הנשמר מאוד מניגודי עניינים - הם לא משקיעים בנכסים של עצמם, "אפילו שזה מאוד מקובל בענף, ואפילו בלט מאוד בסוף השנה הנוכחית ובסוף השנה שעברה, כאשר בתי השקעות רצו להגדיל נכסים בדרך זו". הם גם אינם מחזיקים בפעילות חיתום, ואינם חברי בורסה, כך שהם אינם נהנים מעמלות על פעולות הקנייה והמכירה שהם מבצעים עבור העמיתים. "אנחנו לא מספיק חזקים כדי לחיות בניגודי העניינים שכל השאר חיים איתם כל-כך יפה", עוקץ אלדובי את הקולגות.

ואף על פי כן, הלמן אלדובי נמצא במעמד מוזר מעט, של גוף שמצד אחד הוא בעל בית השקעות בעל השקעות נלהבות ונמרצות בחיפושי גז ונפט, ומצד שני מחזיק בשותפות ששייכת לתחום הזה. כך, בעוד הזדמנות ישראלית שותפה עם רציו של המשפחות לנדאו ורוטלוי, ברישיון גל, למשל, הרי בית ההשקעות משקיע ברציו ("פחות מהמשקל שלהם בתל אביב 100"), ובעבר כאמור אף גזר קופון יפה מאוד מהשקעתו בהם.

שלמה שוקרון, בעל השליטה בגלובוס אינטרנשיונל, שמצוי בסכסוך המתוקשר והעמוס דמויות עולם תחתון עם רציו, השתמש בזה כאשר התנגד בשעתו לכך שימכרו לשותפות ישראלית 10% מגל, וכתב לדירקטוריון רציו כי יש קשרים שראוי לבדוק אותם בין הלמן אלדובי לבין רציו.

"הוא, בשעתו, לא השתתף בהנפקת הזכויות שדיללה את בעלי המניות, אנחנו כן, וגם הוא רוצה עשרים אלף אחוז רווח, אבל בדיעבד", אומרים השניים. "אז הוא מציק להם בכל אסיפה שהם עושים, בכל דבר שהם מעלים לסדר היום, שולח כל מיני מכתבים. אנחנו לא קיבלנו שום מכתב כזה".

מה דעתכם על כך שהשותפה שלכם רציו בכותרות בהקשרים פחות מחמיאים, של קשרים עם עולם תחתון?

"לא התרגשנו. לא ראינו שום דבר חדש. כל הסיפורים ידועים ברמה עובדתית, והתפרסמו בעשר השנים האחרונות. בסך-הכול הפעילו כאן כמה יחצנים. לא רק אנחנו, גם המשקיעים לא מתרגשים, והמניה לא ירדה מעבר לירידה הענפית".

שותפות ישראלית הודיעה לאחרונה על כוונה לגייס עוד כסף. זה דבר שעומד לקרות בקרוב?

"כרגע לא, זו הצהרת כוונות. מכיוון שיש תקנות של הממונה על שוק ההון לגבי הון עצמי שצריך להעמיד בתחום החיפושים, אם נמשיך ונרכוש עוד רישיונות סביר להניח שנצטרך להציג עוד הון עצמי".

האקזוטיקה לא תמיד משתלמת

דרך קרנות הנאמנות שלהם, התחום הצעיר ביותר בבית ההשקעות, הם מביעים אמון חזק בעתיד הביומד, דרך קרן הזדמנות. הקרן הזאת דורגה במקום הראשון בין הקרנות ב-2009, עם תשואה של 244.33%. אבל בשוק, כאשר אומרים הלמן אלדובי וקרנות נאמנות, האסוציאציה הראשונה היא דווקא ההשקעות האקזוטיות שלהם. "זה פחות מעשירית אחוז הנכסים", הם אומרים, "זה קצת מלח לתבל את התיק, וגם לפזר סיכונים בהשקעה בשווקים שלגמרי לא קשורים לישראל".

קרן אחת, וייטנאם, מסתמכת על העובדה שהסגר ארוך השנים שהוטל על המדינה הותיר אותה מאחור, ולכן עם הפשרתו היא תחווה צמיחה מואצת. הקרן השנייה, הנושאת את השם הרומנטי חוג הקוטב הצפוני, מסתמכת על כך שההתחממות הגלובלית מאפשרת לנצל את אוצרות האזור, ומשקיעה בחברות הכורות נפט, גז, אבני חן, ובעיקר עופרות נדירות שהן חיוניות לתעשיות האלקטרוניקה.

הקרן השלישית השקיעה, למרבה הצער, באג"ח איסלנדיות; הכלכלה האיסלנדית סבלה ממשבר חריף, המערכת הבנקאית פשטה את הרגל, הבנקים הולאמו. "היו הרבה אנשים, גם ישראלים, שהפסידו שם כסף", מתגוננים השניים. "אנחנו היינו יותר זהירים ממשקיעים אחרים, והשקענו את כל הכסף בפיקדונות שקליים צמודי מטבע איסלנדי או באג"ח איסלנדי שהונפק על-ידי מדינות אירופיות אחרות, או באג"ח של ממשלת איסלנד. בניגוד למה שהמתחרים שלנו שמו בעיתון, ממשלת איסלנד לא פשטה את הרגל. כיוון שהיא לא לקחה עליה את חובות הבנקים, לא היו לה חובות. עד היום הם שילמו כל מה שהיו צריכים באיגרות החוב, ונראה כי גם בעתיד ישלמו".

רק שהם משלמים את זה במטבע איסלנדי, ולאור המצב הגרוע של המטבע ההוא הופסק המסחר הבינלאומי בו, והופסק גם המסחר בקרן איסלנד באוקטובר. לאחר ארבעה חודשים, כאשר התחיל שיפור כלכלי מסוים באיסלנד, והותר מסחר זהיר במטבע, נפתחה הקרן מחדש.

"אלה היו ארבעה חודשים נוראים", משחזר הלמן, "אבל יחסית לקריסות אג"ח שלגמרי אבדו, זה לא יותר גרוע מאחרים. בשל הפרשי המטבע היא הפסידה 17%. אנחנו גאים בזה שהצלחנו לפתוח מחדש את הקרן ולתת נזילות למשקיעים".

מה קרה כשהיא הייתה סגורה? משקיעים פנו אליכם?

"כן. הרבה אנשים פנו ושאלו מה עושים, איך אפשר לקבל את הכסף".

היה כעס?

"בנקודה הזאת פחות. היה יותר כעס לפני כן, כשאיסלנד התחילה להידרדר. אז הרבה אנשים יצאו מהקרן".

את דגל הקרן האיסלנדית הניף תובע ייצוגי שתבע 66 מיליון שקלים מהלמן אלדובי, בטענה שבין אוגוסט 2007 ויוני 2008 היו הפסדי הקופות והקרנות של הלמן אלדובי גבוהים בהרבה מההפסד הממוצע בכלל הקופות, וכי בין היתר נבע הדבר מהשקעתם באיסלנד. "הם השתמשו בזה שעל אף שקופות הגמל החזיקו פחות מאחוז באיסלנד, זה טוב לכותרות", מגיבים השניים. "הם חשבו שזה ילחיץ אותנו, שנרצה לשלם להם דמי שתיקה. אגב, התובע זה לקוח שנשאר אצלנו; הוא נתן את התיק למשרד עורכי דין שמתמחה בתביעות ייצוגיות".

זה עיסוק לגיטימי ומותר, כלי מקובל בשוק ההון.

אלדובי: "אני לא חושב שזה לגיטימי כי בעולם הזה אין גבול, אדם יכול להיטפל אליך סתם, ואת הכותרת הוא קיבל ואף אחד לא ישלם את ההוצאות".

הלמן: "בארצות הברית, על תביעה שנפסלת משלמים קנס. בארץ זה חסר. אנחנו החלטנו שלא ניכנע לסחטנות. זו סתם תביעה קנטרנית. התובע יכול להתיש את עצמו אבל הוא לא יקבל אגורה. אנחנו כבר פועלים יותר מ-15 שנה עם כל-כך הרבה הצלחות. קרן וייטנאם עשתה מעל 100%. קופות הגמל - תשואות של 40%-60%. למה הכול מתנקז לאיסלנד? כי פעם אחת קרה שהפסדנו".