עידן הסופר-אנג'לים: הכירו את משקיעי ההיי-טק החדשים

הוצאות הפיתוח והשיווק בסטארט-אפים שירדו דרמטית ונטישת הקרנות את שלב ה-Seed, פינו את הבמה ■ הםמספקים כסף גדול, תמיכה מקצועית וקשרים ומצפים להחזר מהיר

עמוס טלמור נראה המשקיע האידיאלי. עם ניסיון נרחב בציוד תקשורת היכרות לעומק של מנטליות שוקי המזרח הרחוק, אינטואיציה עסקית טובה, קשרים, הון עצמי, וגם חוש הומור מפותח, הוא מהווה תרומה מכובדת לכל סטארט-אפ בתחום המחשוב והתקשורת. לטלמור, שכיהן בשנים 1986-2001 כסגן נשיא ומנהל אזור המזרח הרחוק ב-ECI ולאחר-מכן כמנהל השיווק והמכירות בחברה, יש תנאי אחד בסיסי שהוא דורש מהסטארט-אפים שהוא משקיע בהם - הרצון לעשות כסף.

טלמור משתייך לקבוצה הולכת וגדלה בקרב משקיעי ההיי-טק הישראלים שניתן לכנות אותם "אנג'לים מתוחכמים". סופר-אנג'לים אם תרצו - בגרסה הישראלית של המונח - שמספקים כסף חכם, בכמויות גדולות, ומכוון מטרה. משקיעים אלו, שממלאים חלק מהוואקום שהשאירו אחריהן קרנות ההון סיכון מהשקעות חדשות בחברות Seed, יודעים לספק לחברות בהן הם מעורבים הרבה יותר מכסף. השם והקשרים שלהם מסוגלים למנף נקודת פתיחה מוצלחת מאוד עבור החברה בישראל ובעולם, מתוך מטרה ברורה לעשות סיבוב מהיר על הכסף שמושקע.

לא טרנד זמני

מזווית המקרו, טלמור מייצג מגמה נרחבת. ההשקעות בחברות סטארט-אפ עוברות שינוי. בישראל וארה"ב, האנג'לים השתלטו כמעט לגמרי על ההשקעות במיזמים בשלבי ה-Pre-Seed ו-Seed. עלויות הפיתוח והשיווק שירדו בשנים האחרונות באופן משמעותי, הפכו את ההשקעות הנדרשות כדי להעמיד חברה על הרגליים לנמוכות במיוחד - עשרות עד מאות אלפי דולרים ובממוצע כ-100 אלף דולר. סכומים אלו אמורים להביא את החברה לאבטיפוס והוכחת היתכנות ראשונית, בעיקר בחברות אינטרנט ויישומי תוכנה.

הנוכחות הגבוהה של אנג'לים מתוחכמים בזירת השקעות ה-Seed היום, טוענת עו"ד נואימי שמאייר, שותפה וראש מחלקת חברות בינ"ל והיי-טק במשרד עו"ד מ.פירון, קשורה להתבססות דור היזמים של העשור שעבר.

"יש להם כספים והם לוקחים אותם למקומות שונים, להשקעות בנדל"ן אבל גם לתחום ההיי-טק שהם מכירים", היא מציינת. "מעבר לכך, לפחות אצל חלק מהאנג'לים זה גם לחוות מחדש את הריגוש של תחילת הדרך". שמאייר משוכנעת כי לא מדובר בטרנד זמני, "זה לא משהו חולף, כי זה כסף טוב ומתוחכם".

תלות הדדית

סביב הסופר-אנג'לים התעורר לפני שבוע דיון סוער בקהילת ההון סיכון והפיננסים בארה"ב. לפני שבועיים התקיים בפירמת עוה"ד הניו-יורקית Cooley, דיון בנושא בהשתתפות חמישה משקיעים מקרנות הון סיכון אמריקניות. השורה התחתונה היא ששתי האופציות - אנג'לים וקרנות - חייבות האחת את השנייה. בלי שיהיה מי שימלא את מקום הקרנות ברמת ה-Seed, לא יהיו מספיק חברות מוצלחות שהקרנות ישקיעו בהן, ומצד האנג'לים, בלי הקרנות שיביאו את הכסף הגדול שנועד להקפצת החברה קדימה, הם לא יגיעו להחזרים ראויים.

יש גם צדדים פחות סימפטיים למגמה הזו. "אני מוטרד מתופעת הסופר-אנג'לים, לא כתפיסה, אלא בעקבות המספר הגבוה שלהם שאנחנו נתקלים בו כיום", טען חביב קיירוז, שותף מנהל בקרן Rho ונצ'רס, שהשתתף בדיון, "זו חרב פיפיות. ראינו את אותה התופעה גם בשנות ה-90 המאוחרות. יותר מדי חברות קיבלו מימון לעשות בדיוק את אותו הדבר. זה בסופו של דבר הרס לכולנו את ההחזרים", הוא קובע.

בלי הדורסנות מהקרנות

אופן העבודה של האנג'לים המתוחכמים, מסביר משקיע ישראלי שהעדיף להישאר בעילום שם, שונה מזה של קרנות ההון סיכון. "אנג'ל אמיתי לא יכול להיות מעורב באופן פעיל ביותר מדי חברות", הוא אומר, ומסביר כי פיזור נרחב מדי של השקעות הופך בהכרח את האנג'ל לפסיבי, מה שיקשה עליו להוביל את החברה להצפת שווי מהירה. כמו-כן, סבב הגיוס בו משתתפים האנג'לים נעשה בתנאים יותר סבירים עבור היזמים והמשקיעים האחרים, טוענת שמאייר, "אין את הדורסנות שלעתים פוגשים בהשקעות של הקרנות".

השאלה האמיתית לגבי אופיו של האנג'ל, מגיעה לנקודת האמת באסטרטגיית האקזיט שלו. "זמן היציאה ההגיוני מבחינתי הוא כאשר יש מכפיל מספיק גדול על ההשקעה, נניח 5-10 על הכסף", מעיד טלמור, שמעורב כאנג'ל בשבעה סטארט-אפים, ביניהם מפתחת שירותי שיווק למנועי חיפוש קנשו והסטארט-אפ Covertix בתחום האבטחה, "אני יושב עם יזם, ואם הוא אומר לי: 'אני לא מחפש אקזיט קרוב, אלא רוצה לבנות חברה לטווח ארוך', אני ברוב המקרים לא אשקיע, אם כי לפעמים המדיניות משתנה תוך כדי התהליך".

למרות שלכאורה מדובר במכפיל הזוי, המתמטיקה בסך-הכל עובדת לטובת המודל. חברה מבצעת את סיבוב ה-Seed לפי שווי נמוך של כמה מאות אלפי דולרים. שנתיים-שלוש לאחר-מכן, כאשר החברה כבר מציגה תוצאות, הרוכשים הפוטנציאלים, או הקרנות שייכנסו, יעשו את זה לפי שווי גבוה בהרבה, ואז האנג'ל המתוחכם ינסה לממש ולצאת.

מכירה זריזה של 20-30 מיליון דולר, היא האידיאל עבור מי שהשקיע בחברה לפני שנתיים כמה מאות אלפי דולרים לפי שווי נמוך בהרבה.

* וקרנות ההון סיכון, שבדרך-כלל מעדיפות שלא לקנות את משקיעי האנג'ל אלא להכניס את הכסף לחברות, מקבלות את זה?

טלמור: "כן. זה מורכב מול הקרנות, אבל זה תלוי באינטרס שלהן. אם הן מאמינות בחברה - והמשקיעים מבחינתה הם אבן ריחיים שיכולים להפריע במהלך העסקים העתידיים.

"רוב הקרנות, לדעתי, היו קונות את המשקיעים הפרטיים אם היו מוכנים לעשות את זה במחיר סביר. הכניסה של הקרנות היא החלון של רוב האנג'לים ולדעתי אם יקבלו פי 5 או 10, הם יצאו. אם יקבלו את זה מהקרנות אחרי מו"מ? זה כבר משהו אחר".