לא דמוקרטי, לא כלכלי

ביולי 1999 השתתף חבר הכנסת יובל שטייניץ, אז חבר גאה באופוזיציה, בישיבת ועדת החוקה של הכנסת. על הפרק עמדה כוונת הממשלה לתקן את חוק יסוד: הממשלה באמצעות הוראת שעה שתאפשר לראש הממשלה דאז אהוד ברק למנות 24 שרים, במקום 18 כפי שקבע חוק היסוד אז.

"מבקשים לקחת חוק יסוד שמוענק לו מעמד מועדף", אמר אז שטייניץ, "ולדרדר אותו לא לדרגה של חוק, אלא לדרגה של הוראת שעה, שהיא הדרגה הנמוכה ביותר. מדובר פה בפיגוע אמיתי בדמוקרטיה".

צחוק הגורל, אותו שטייניץ בתפקידו כשר אוצר יזם את התיקון לחוק יסוד: משק המדינה, באופן המאפשר לממשלה להגיש תקציב דו-שנתי במקום תקציב שנתי. גם התיקון הזה נעשה בהוראת שעה, כחוק זמני למשך כהונת ממשלת נתניהו בלבד.

התיקון הזה, טוען ח"כ רוני בר-און, שעתר נגדו לבג"ץ, לא רק נוגד עקרונות חוקיים וחוקתיים, אלא שהוא גם פסול מסיבות פוליטיות ואפילו כלכליות.

מבחינה משפטית, לבר-און נימוק פרוצדורלי ונימוק מהותי. הנימוק הפרוצדורלי, שספק אם יאפשר לבג"ץ התערבות שיפוטית, נעוץ בהליכי חקיקת התיקון כהוראת שעה ובמתכונת של חקיקה רגילה ולא של חוק יסוד.

הנימוק המהותי נעוץ בכרסום הנובע מקיומו של תקציב דו-שנתי ביכולת האופוזיציה להביא לפיזור הכנסת באמצעות מניעת העברתו עד 31 בדצמבר בכל שנה. במקום שהכלי הפרלמנטרי רב-העוצמה הזה יעמוד לרשותה פעם בשנה, בתקציב דו-שנתי הוא יהיה זמין רק פעם בכל שנתיים.

מוטיבציה פוליטית

מבחינה פוליטית, יש בכך כמובן להטות את מערכת ה"איזונים והבלמים" שבין הממשלה לכנסת לטובת הרשות המבצעת. אפשר היה לראות בכך מהלך חוקתי עקרוני, אלא שהעובדה שהתיקון התקבל בהוראת שעה מלמדת על המוטיבציה הפוליטית העומדת מאחוריה - להעניק יתרון מובנה לממשלת נתניהו ולא לממשלות שיבואו אחריה.

אפילו מבחינה כלכלית לא ברור אם התקציב הדו-שנתי יצמיח טובה למשק. למעשה, אומר בר-און, לא מדובר על תקציב לשנתיים אלא ל-3 שנים. שתי מערכות הבחירות האחרונות התקיימו בלא שהכנסת היוצאת הצליחה להעביר את תקציב המדינה. אם כך יקרה גם לקראת בחירות 2013, הרי שהתקציב המתוכנן כעת ל-2011-2012 ימשיך ויתקיים עד שהממשלה שתוקם אחרי הבחירות תעביר תקציב משלה.

לפיכך ההנחות המקרו-כלכליות הקיימות כיום, על בסיס המצב הגלובלי נכון להיום, ינחו את השיקולים התקציביים גם לשנת 2013. זה, אומר בר-און, אבסורד. התקציב לשנת 2010, שהוכן רק לפני שנה, הניח גירעון של 5.5%, אלא שהמציאות היתה שונה והגירעון היה נמוך מ-4%. התוצאה היא שבידי הממשלה יש כיום עודף תקציבי של כ-11 מיליארד שקל, בלתי מפוקח ובלתי מבוקר על-ידי הרשות המחוקקת. מה יהיו הפערים בין ההנחות למציאות כשמכינים ב-2010 תקציב ל-2013?

הבעיה היא שהליכים משפטיים אינם בהכרח מתנהלים על-פי השכל הישר, אלא על-פי כללים משפטיים, אם אלה מאפשרים לשופטים להתערב. אפילו בבג"ץ.