לעצור את משפחת עופר

עסקת בריטיש-מליסרון בעייתית בהיבטים כה רבים, אסור אסור אסור לה, לצאת אל הפועל

נתחיל באמירה ברורה: עסקת מליסרון-בריטיש ישראל אסור שתצא לפועל. העסקה שתהפוך את מליסרון, שבשליטת יולי עופר, לחברת ניהול הקניונים הגדולה בישראל, צריכה להיתקל בלאו רגולטורי מוחלט. על הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, לאסור על העסקה ולמנוע את התחזקותה של משפחת עופר.

רכישת השליטה בחברת בריטיש ישראל תהפוך את מליסרון בין-לילה לשחקן החשוב ביותר בתחום הקניונים. משפחת עופר תנהל בעקבות השלמת העסקה כפול ממספר הקניונים ושטחי המסחר של קבוצת עזריאלי, ובכך תייצר לעצמה כוח עודף מול השוכרים.

אבל זו לא הבעיה העיקרית. גם לא הקטנת מספר השחקנים הפועל בשוק הקניונים, והפיכתו של שוק זה לדואופול (זו כן בעיה שקן צריכה לתת עליה את הדעת: איך, תוך כמה שנים, שוק מרובה שחקנים נכנס לתהליך קונסולידציה והפך לשוק של שני שחקני ענק). אבל אלו בעיות מיקרו בלבד. הבעיה העיקרית, בעיית המאקרו, היא ההתחזקות היתרה ברמה המשקית של משפחת עופר על פלגיה השונים.

יולי עופר הוא חלק מגרעין השליטה בבנק מזרחי-טפחות, הבנק הרביעי בגודלו בנתח שוק אך המוביל ברווחיות היחסית, אשר שולט בשוק המשכנתאות ומתחזק באופן פרמננטי. יולי עופר נכנס כעת גם לעסקי הגז (גם אם בקטן בינתיים).

משפחת אחיו סמי עופר, אשר שותפה איתו בשליטה בבנק, שולטת בחברה לישראל, ודרכה בכיל, בז"ן, טאואר וצים. המשפחה היא גם הבעלים של מונופול חדש הקורם עור וגידים לנגד עינינו, בטר פלייס - מיזם המכונית החשמלית.

השותף של שני האחים לגרעין השליטה במזרחי טפחות, מוזי ורטהיים, שולט בקוקה קולה ישראל, וגם במחצית מערוץ 2, דרך שידורי קשת. בחצי השני של הערוץ, שידורי רשת, שולט אודי אנג'ל שהיה קשור למשפחת עופר דרך נישואים, וכיום שותף עימה בעסקיה. על רקע זה קן צריכה לשאול את עצמה, האם נכון לחזק עוד את משפחת עופר? האם נכון לאשר לה לשלוט בעוד ענף?

הבעיה רק מחמירה כיוון שמשפחת עופר שולטת בבנק. לבנק אסור לשלוט בגוף ריאלי, אבל לבעלים של בנק מותר. על בנק חלות מגבלות חמורות בהחזקותיו בתאגידים ריאליים. מותר לבנק להחזיק רק 20% מתאגיד ריאלי ולהחזיק רק במניות של קונגלומרט אחד. אבל לבעלים של בנק מותר להחזיק בחברות ריאליות ככל שיחפוץ.

האבסורד צועק לשמים. לא בריא, לא טוב ולא נכון שגוף המשמש כנותן אשראי גדול יהיה חלק מקבוצה הכוללת גופים שהם צרכני אשראי גדולים וממונפים. האם נכון שלווה גדול ומלווה גדול יפעלו תחת אותה בעלות? חד משמעית לא. במשק הישראלי שהוא משק קטן, ובו פועלים רק חמישה בנקים וחמש חברות ביטוח, עשויה להיווצר בעיה ממשית. ואנא, אל תספרו לנו על חומות סיניות, זו בדיחה שנס ליחה כבר לפני עשור.

כך שלתת למשפחת עופר, אחת מהקבוצות החזקות בישראל, על עוצמתה והחזקותיה הרבות - בנק אחד, שותפות עסקית של בנק שני (באמצעות החברה לישראל), שליטה באחת החברות הרווחיות בישראל ושליטה במונופול הזיקוק - היתר להפוך לשחקן המוביל והדומיננטי בעוד ענף משק - קניונים, תהיה שגיאה ברמה המשקית. ולכן על קן להבהיר את עמדתה ולעצור את העסקה.

יוסף מלמד: "כל פעולה שתיעשה צריכה להיות מתואמת אתי"

אורח מפתיע באסיפת מחזיקי האג"ח אתמול היה יוסף מלמד, לשעבר שותפו של מיכאל הירשברג לשליטה במלרג. מלמד, הנתון עד היום בסכסוך עם הירשברג, רכש 18 אלף שקל ערך נקוב אג"ח של מלרג. הוא אמר למשתתפים באסיפה כי "מחצית מהמניות של הירשברג נמצאות כיום בידי נאמן מטעם בורר בינינו כבטוחה לתשלום החוב של הירשברג אלי. לכן, כל פעולה שתיעשה בחברה צריכה להיות מתואמת איתי".

מלרג הנדסה וקבלנות הוקמה בשנת 1990 על ידי הירשברג ומלמד, שני מהנדסים שצירוף שמותיהם העניקו לה את שמה. בשנת 2005 הונפקו כ-25% ממניות החברה בבורסה, ובשיאה היא נסחרה בשווי של כ-270 מיליון שקל.

בסוף 2007 הסתיים סכסוך רווי יצרים בין השניים בהסכם לרכישת החזקותיו של מלמד (37%) על ידי הירשברג תמורת 67 מיליון שקל. מתוך סכום זה שולמו למלמד 27 מיליון שקל בלבד, סכום שככל הנראה מומן בחלקו באמצעות דיבידנד יוצא דופן של כ-20 מיליון שקל שחילקה מלרג בשנת 2008.

מלמד, המיוצג על-ידי עו"ד מיטל בן בסט, דורש כיום מהירשברג 52 מיליון שקל (סכום הכולל את יתרת החוב בתוספת ריבית ופיצוי). הסכסוך בין השניים, שכיהנו בעבר כמנכ"לים משותפים בחברה, הגיע לבוררות אצל השופט בדימוס שלום ברנר, וזה התחייב לתת את החלטתו עד לסוף החודש הבא.