יוצאת מהזבל: רמת-חובב מנסה למתג את עצמה מחדש

ברמת חובב מתכננים לבנות מרכז מבקרים חדש; בית ספר תיכון ללימודי הסביבה; מפעלים שייצרו את החשמל שלהם על טהרת האנרגיה המתחדשת; ובריכות רעלים ייובשו ויהפכו לשדות להפקת אנרגיית שמש. נשמע מבטיח, אך ראש המועצה התעשייתית ברמת חובב, אנדרי אוזן, מבין שצריך יותר כדי לפתור את בעיית התדמית של המקום. שבעה חודשים בתפקיד הספיקו לו כדי ללמוד את החומר, להבין מי הטוב, הרע והמזהם בסיפור הזה, והוא מבקש שיבחנו אותו לקראת סוף 2013 במבחן התוצאה: "אתה מריח כאן משהו רע?", הוא תוהה בשעת בוקר מוקדמת, מסתכל לצדדים, מחפש ענני רעל ולא מוצא. טעות לקבוע שהאוויר של רמת חובב באותה שעת בוקר היה רע, אך המחשבה על מה שזורם בקילומטרים של הצנרת הפרוסה במקום פיתתה לבלוע מנת משככי כאב, ליתר ביטחון.

אבל אוזן לא נותן לכאבי הראש לבלבל אותו. יש לו מטרה וכל שצריך כדי להשיגה הם נחישות, קשרים טובים במשרדי הממשלה הנכונים ואת התעוזה לדפוק על השולחן של האיש המתאים: "תרשום את מה שאני אומר: בתוך 30 שנה המקום הזה יהיה כמו מרכז הארץ, ואיני מגזים. נרצה או לא, אנשים יחיו כאן מסביב כי יש לנו ארץ קטנה. ככה זה גם בעיר בזל - תעשייה בת קיימא בצד אזרחים בני קיימא. כולם חיים שם נהדר, אלה בצד אלה. גם אנחנו יכולים", הצהיר.

שנים של סחבת

אבל לאוזן אין 30 שנה: רמת חובב היא צרה שהיתה צריכה להיפתר לפחות לפני 30 שנה. אלא ששנים של סחבת בחיפוש אחר פתרונות לקטסטרופה הסביבתית שחולל המקום, הפכו אותו, ובצדק, לאחד האתרים המושמצים במדינה והקימו לו תדמית מפוקפקת, שמבטיחה לאוזן ולבאים אחריו בתפקיד עוד שנים של עבודה קשה: "בכל השנים האלה לא היו בנמצא הידע המקצועי והטכנולוגיות המתקדמות כדי לטפל במפגעים. היום הטכנולוגיות כבר כאן ויצאנו לדרך חדשה", אמר.

ניכר שבשנים האחרונות לאנשי רמת חובב לא נותרה ברירה: בעידן בו התקשורת נאבקת על בלעדיות על דו"ח רשם הסרטן של משרד הבריאות; צבא של פעילים סביבתיים דורש הסברים ופתרונות; וצבא אחר, כמו צה"ל, מעתיק את בסיסי ההדרכה שלו אל צומת הנגב - כ-9 ק"מ דרומית לרמת חובב - אין מקום לשאננות ולגרירת רגליים. לדברי אוזן, המרכזית שבבעיות רמת חובב כבר זורמת בצנרת האישורים, כך שבקרוב 13 בריכות האידוי המרכזיות שאליהן שופכים המפעלים המקומיים את רעליהם ייובשו: "תמיד כשיש בעיית ריח, מפעל אחד מגלגל את האחריות אל האחר, ובמצב הזה אי אפשר להמשיך. הבריכות ייסגרו, כל מפעל יקים לעצמו בריכה ויזרים אליה את שפכיו, כך החידה סביב זהות המזהם תבוא על פתרונה. תם עידן התירוצים", אמר.

על השטח שתופסות כיום בריכות האידוי יעלו אחרי ייבושן דחפורים. הם יישרו את הקרקע ומומחים יעמלו שנתיים שלמות על טיהורה. כשהעבודות יושלמו, יכסו את השטח לוחות סולאריים להפקת אנרגיה מקרני השמש: "יותר ממיליארד שקל הושקעו כאן בשלוש השנים האחרונות על שיפור איכות הסביבה. אני יודע שאף אחד לא עשה טובה לאיש: בעידן הזה, כדי לשרוד, צריך להתיידד עם הסביבה", אמר.

הצבא עוקב אחר מצב האוויר

אוזן יבין אם הסביבה תרצה לישון על זה לילה או שניים, טרם תסכים להצעת הידידות ששיגר לעברה זה עתה: ספק אם נשאר כאן מישהו שרוצה להתיידד עם מקום שמעשיר את אנשיו כקורח ושמכליו זורם רעל. כצעד בונה אמון ראשון הוא מציג נתון ולפיו 99% ממחוללי הזיהומים ברמת חובב כבר באו על פתרונם: "עשר תחנות לניטור איכות האוויר פרוסות בכל האזור הזה, פועלות 24 שעות ביממה ומספרות לנו במספרים מדויקים אם היו חריגות. מפעלים יודעים שכל חריגה חושפת אותם לסכנה של סגירת קו ייצור. הם נזהרים ונוהגים בערנות. הם יודעים שאם לא יזהמו, יגיעו משקיעים והמקום הזה יתפתח עוד יותר".

אחת מתחנות הניטור הוצבה בצומת הנגב, המקום שבו מוקמת קריית ההדרכה של צה"ל. אלפי חיילים ישרתו שם - סיבה מספיק טובה עבור רשויות הצבא לעקוב מקרוב אחר מצב האוויר.

בעין אחת אוזן רואה את המעבר אל צומת הנגב, ובעינו השנייה קולט את ההזדמנות לצמיחה: "אסור לנו להחמיץ את זה. כשבאתי לכאן לפני שבעה חודשים היו מסביב עבודות להרחבת הכביש שבין באר שבע אל צומת הנגב. הכביש יורחב לאוטוסטרדה שעוברת ממש לידנו, ומצאתי שהסדרת הכניסה אלינו לא זוכה לתשומת לב בתוכניות. גייסנו כסף מתקציבי המועצה וממשרדי התחבורה והתמ"ת, ושמנו על השולחן תוכנית להקמת מחלף בכניסה לרמת חובב. לא היה מנוס ממהלך כזה - בכל בוקר יש כאן פקקי ענק. אך לא מהם אני נבהל, אלא מהמחשבה שאם חלילה יקרה כאן אסון, כיצד ייכנסו רכבי החירום?"

25 מיליון שקל יעלה למדינה המחלף החדש, כסף קטן ביחס להשקעות שאוזן רואה ממש מעבר לפינה: בכניסה לאזור התעשייה הוא יבנה מרכז מבקרים, ולא רחוק ממנו מרכז מסחרי, שיאפשר לתעשיינים לשבת ולדבר ביזנס; בית ספר תיכון ללימודי סביבה וטבע; רכבת משא שתגיע עד שערי המפעלים הקיימים ואלה שעוד יקומו; ושביל ארוך ומוקף ירק, שיאפשר לרוכבי אופניים לדווש בנחת ובבטחה עד למרכז באר שבע. בינתיים, הוא מורה לתעשיינים שבאחריותו לצבוע את מכלי הענק והצנרת הגלויים לעין ולשפר הנראות הכללית של המקום. צריך להתחיל במשהו.

"אינטל הגישה בקשה לשטח"

גם הארגונים הירוקים מדווחים על "שיפור מסוים" במצב רמת חובב, ואוזן שולח יד בוטחת אל הפרי: "כבר קיבלנו בקשה לשטח מחמש חברות שרוצות לבנות כאן מפעלים חדשים בהשקעות של מאות מיליונים", סיפר. בין החברות: אינטל, שרוצה לפתוח במקום את המרכז החדש שלה לאחסון חומרים כימיים; חברה אחרת שרוצה להקים אתר למחזור צמיגים; חברת אספלט שרוצה לפתוח מרכז לוגיסטי; ועוד. "כך יתווספו מקומות עבודה רבים לתושבי הנגב. גם כך המקום הזה הוא המעסיק הגדול באזור: כ-8,000 איש", אמר.

אבל את המיליארדים הרבים מרוויחים אחרים: טבע למשל מייצרת במפעלה שברמת חובב את תרופת הדגל שלה, קופקסון; תרכובות ברום - חומרים מעכבי בעירה; מכתשים-אגן מייצרת רעלים וחומרי הדברה; ועובדי כימאגיס עמלים על ייצור של חומרי גלם לתרופות, בין היתר לטיפול באסטמה, סרטן ובעיות לב.

בעוד כשלוש שנים צה"ל יתחיל לאייש את קריית ההדרכה בצומת הנגב, ואוזן ערוך - הוא יודע שאז המפעלים שבאחריותו יצטרכו לעמוד במדדים הסביבתיים הקשיחים ביותר: "כשיתחילו לאכלס את קריית ההדרכה, אני רוצה שכל חייל יעצור כאן, יקבל מאיתנו שתיל וינטע אותו כאן. נעשה יער גדול וירוק. זה החלום שלי", חתם אוזן.

"דברים התחילו לזוז כשהמדינה רצתה את החיילים בנגב"

מנכ"ל עמותת "אדם טבע ודין", עו"ד עמית ברכה, מצביע על שיפור במצב איכות הסביבה ברמת חובב, אך מסייג ואומר כי הדרך למצב האופטימלי, בו האתר יחדל להיות "פצצה מתקתקת", עוד ארוכה: "השיפור מתבטא בכך שהמפעלים והמועצה המקומית השקיעו בצורה יפה בטיפול בשפכים, ושילבו במתקניהם טכנולוגיות חדישות המאפשרות זאת. ועדיין אנחנו לא נמצאים במקום שבו אנחנו צריכים להיות ביחס למקומות אחרים בעולם", אמר בשיחה עם "גלובס".

לדברי ברכה, מגמת השיפור הניכרת באחרונה באזור עתידה להימשך, בין השאר בזכות כניסתן לתוקף בקרוב של תקנות מחמירות במסגרת חוק אוויר נקי: "מדובר בתקנות שיחייבו את המפעלים לעמוד בסטנדרטים קשוחים ומחמירים שנועדו למנוע פליטת רעלים, והעמידה בהם תהיה תנאי בל יעבור לקבלת רישיונות עסק.

מעת לעת הסטנדרטים ייבחנו בהתאם למצב בשטח ויותאמו לטכנולוגיות המובילות בעולם.

עד 2003 היתה אנדרלמוסיה שלמה במה שקרה שם, אך בשנים האחרונות, עם העברת צה"ל לנגב, דברים התחילו להשתנות. מה שלא זז במשך שנים ארוכות, התחיל לזוז כשהמדינה רצתה את החיילים שלה בנגב", אמר.