החיים כרכבת הרים

הדברים הטובים בחיים הם לפעמים רב-שכבתיים. כלומר, מהסוג שמספק הנאה גדולה מעצם הקילוף וחשיפת השכבה הבאה: יש אנשים מרתקים, שנחשפים רובד אחר רובד; ספר שמובן לגמרי אחרת בקריאה שנייה; סרט שמתחשק לצפות בו שוב, כדי לא לפספס שום פרט; יין שטעמו משתנה לאחר שהלגימה שוקעת - והרשימה עוד ארוכה. גם סדרות קומיות נמדדות לעיתים באופן כזה: כשאני צופה ב"המשרד" למשל, הילדים שלי תוהים האם אבא התחרפן, שכן אין להם את היכולת להבין מה כאן מצחיק. כשאנו צופים ביחד ב"משפחת סימפסון", גם בתי הקטנה, בת החמש, נהנית בדרכה שלה ממרכיבים שונים מאלו שגורמים לי לחייך.

טל פרידמן ואייל קיציס הם מהזוגות הטלוויזיוניים הוותיקים במקומותינו: יותר מעשור של שיתופי פעולה הפך אותם כצמד לשלם שגדול מסך חלקיו. פרידמן הוא "המופרע" (עוד מהזוגיות המקצועית הקודמת שלו, עם משה פרסטר) הוא מביא איתו למסך חופן של טירוף מבורך. קיציס, לעומתו, מבסס את היכולת הקומית שלו על יכולתו להראות שקול וענייני גם כאשר הוא פולט את הדברים המופרכים ביותר בעולם.

ההצלחה קצת מיתנה את השניים. "ארץ נהדרת", חלון הראווה של "קשת", קניון לכל המשפחה, נמצאת במעמד המחייב גם את הסאטירה המובחרת שלא לבעוט חזק מדי במפשעתו של המיין-סטרים. אין לי היכרות אישית עם פרידמן וקיציס, אבל אני משוכנע שאפילו הם הרגישו קצת כלואים בתוך כלוב של זהב.

ואז הם יצרו את "מעצר בית", יצירת מופת בעיניי.

על מה ולמה התואר הנשגב הזה לסדרה שנראית, על פניה, כעוד סדרת "נונסנס"? אם תקלפו ממנה את השכבה הראשונה, תגלו שהיא מורכבת גם מצחוק מטורף וגם מהחרדות הכי גדולות של השניים: להישאר במעמדם כמלכי-הביצה, פירושו להתבגר ולהזדקן. עבור קומיקאים מדובר בסוג של מוות איטי. לבעוט בכל המוסכמות פירושו לאבד את כל הכבוד והיקר שמהם הם נהנים היום - והפחד להפוך משם-דבר לשום דבר, מזין גם הוא את הסדרה הזאת, שיותר מכל היא משל על משבר גיל ה-40.

תקציר האירועים: קיציס ופרידמן, שרוצים למכסם את הצלחת "ארץ נהדרת" מקימים את "לונה טל ואייל", לונה פארק בהשראת הסדרה, עם בובה מסתובבת של לובה במקום הבלרינה (ואף מילה על דודו טופז). לערב הפתיחה מוזמנים כל ידועני הארץ, אבל תקלה ברכבת ההרים גורמת לאסון שמוחק, באחת, חלק ניכר מה"סלבז".

השניים - אחרי כמה אמירות בוטות במיוחד על תרבות ה"סלבז", מואשמים באחריות אישית למחדל הבטיחותי ונשלחים למעצר בית, כלואים באזיקים אלקטרונים.

מה שנראה בהתחלה כתקלה משפטית שתיפטר במהירה, הופך למציאות הזויה שמתרחשת כולה בתוך דירתו של קיציס. יש כאן קטעים עם מטען סאטירי, גם אם במשקל נוצה, כמו למשל רומן וירטואלי בין קיציס לאגם רודברג. יש כאן הומור חזותי בסיסי, כמו התשוקה של פרידמן לסטייק, שגורמת לו להציב מנגל בפתח הבית, ויש גם (ואלו הקטעים הטובים ביותר לטעמי) רגעים של טירוף אמיתי.

כמו בסצנות שבהן מחליט פרידמן לביים עבור הכיתה של בנו בן העשרה את המחזמר "גריז", כשדווקא דמות הגבר-גבר של דניאל זוקו, גורמת לילד לצאת מן הארון. שני פרקי הפתיחה ישודרו הערב ברצף, ואם זה לא יצחיק אתכם, אני כבר לא יודע מה כן.

כספת עד הבית

"אל תפיל את המיליון", ד' 21:00, ערוץ 2

עוד לפני כן, "יום רביעי הגדול" החדש של "קשת" ייפתח עם ארז טל בקאמבק על כנפי השעשועון החדש שייבא מהולנד. בפעם הקודמת שטל פיתח שעשועון הוא עשה מזה "אקזיט" נאה, כשמכר את פורמט "הכספת" ללא מעט מדינות בעולם. לפיכך הציפיות הפעם בשמיים: האם יצליח טל לא להפיל את המיליון?