פיק ברכיים בקרית שלום

אחרי התצוגה העלובה בדרבי, הצמד נמני-מזרחי צריך להפנים שאין לו בעיה עם הסגל. יש לו בעיה יותר גדולה: איך לשכנע את הסגל הזה להפסיק לעשות במכנסיים מול קבוצות גדולות

1. שיחת המוטיבציה של מיטש גולדהאר עם שחקני מכבי ת"א ערב הדרבי התמקדה במתאגרף המיתולוגי ג'ו פרייזר. "הוא דוגמה ללוחם שלא חשש מאף יריב, התרכז ביכולות שלו ותמיד ידע להשיב מנה אחת אפיים", צוטט הקנדי. גולדהאר פגע בול: זו האנלוגיה הטובה ביותר למכבי ת"א הנוכחית. הקריירה של פרייזר היתה מפוארת, וכללה 32 ניצחונות. ארבעת ההפסדים היחידים שלו היו לשני מתאגרפי-על. הראשון ג'ורג' פורמן, השני מוחמד עלי. אם נמשיך את הקו של גולדהאר, אז בדרבי טוטו תמוז ריחף כמו פרפר, וערן זהבי עקץ כמו דבורה. פרייזר נפל לקרשים כבר אחרי 3 דקות.

מכבי ת"א רשמה העונה 4 ניצחונות ליגה רצופים. אבל בשני המשחקים הנוספים, מול "מתאגרפי העל" של הליגה, היא קרסה. מבחינת היכולת המגמה היא שלילית: אם בהפסד הביתי למכבי חיפה במחזור הפתיחה עוד היה רושם של משחק תחרותי, אתמול רק קבוצה אחת הגיעה לבלומפילד.

2. המונח "עשו במכנסיים" עלה אתמול (שבת) בווריאציות כאלו ואחרות בהקשר של מכבי. בהנחה שהסגל המפוטם של מזרחי-נמני אמור להספיק כדי לנצח את רוב הקבוצות בליגה גם בלי יותר מדי אימון והכוונה, ולהיות בעמדת זינוק טובה לאליפות אחרי הקיזוז, הרי שהבעיה היא בראש. מכבי בנתה קבוצה עם סגל של 115 מיליון שקל, ויכולת מנטלית של הפועל פ"ת.

הפועל ת
 הפועל ת

שחקני הפועל בעננים אחרי הדרבי (צילום: שלומי יוסף)

אחרי ההופעה העלובה אתמול בדרבי, נראה שאת רוב הזמן צריכים נמני ומזרחי להקדיש לדבר אחד: לבנות את השחקנים מבחינה מנטאלית. ולהכין אותם למשחקים הגדולים והמכריעים שאחרי הקיזוז. שבירת המחסום הפסיכולוגי היא הזרז הכי גדול של מכבי לזכייה באליפות.

בינתיים הראש עובד הפוך ביחס לכסף שמושקע. "קשה להסביר את זה, אבל רואים שזה משהו בראש אצלם, מכבי מפחדת בכל פעם שהיא מגיעה לדרבי", הסביר אתמול אחרי המשחק דאגלס דה סילבה את הבעיה הגדולה בקרית שלום. לפני שנתיים היה זה שחקן אחר של הפועל (יגאל אנטבי) שקבע כי "מכבי משקשקת כל פעם שהיא פוגשת אותנו".

איך אמר פעם מוחמד עלי על ג'ו פרייזר: "הוא טוב, אבל ממש לא טוב כמוני".

3. מה בכל זאת חסר למכבי על המגרש, אם שמים לרגע בצד את אותו פיק ברכיים? הרי בסופו של יום מכבי בנתה את הסגל הכי טוב שהיא יכלה. היא הביאה את השחקנים הישראלים הכי טובים שהיו בשוק; החזירה לארץ ליגיונרים מוערכים; פגעה עם הזרים היקרים שהביאה. מכבי נבנתה לרוחב, לעומק ולאורך. דברים כאלו אמורים לפתור כל מוקש פסיכולוגי.

פרופסור סטפן סיזמנסקי, כלכלן ספורט מבית הספר הלונדוני לעסקים CASS, שבדק את נתוני הקבוצות בשתי הליגות הבכירות באנגליה בין 1997 ל-2008, מצא קורלציה של 89% בין שכר השחקנים שקבוצות משלמות לבין המיקום הסופי שלהן בליגה בתום העונה.

הסטטיסטיקה עובדת מצוין גם בישראל. בפעם האחרונה שמועדון בלי משאבים זכה בתואר השנה היתה 1990 (בני יהודה). בית"ר ירושלים הוכיחה עליונות מוחלטת ברגע שגאידמק דחף כסף. גם מכבי חיפה נהנתה מאליפויות כל עוד יענקל'ה שחר הוביל את הליגה מבחינה תקציבית.

אם המחקרים, הסטטיסטיקה וההיסטוריה שווים משהו, אז עדיין מוקדם לקבור את פרויקט המיליונים של מיטש גולדהאר.