שופטיו של השר לשעבר, חיים רמון, קבעו תקדים במשפט הישראלי: הרשעה בעבירת מין (רמון הורשע, כזכור, בביצוע מעשה מגונה בלא הסכמה) - בלא קלון.
הימנעות שופטים מלקבוע קלון סללה את דרכו של רמון בחזרה לשולחן הממשלה, ואף את שדרוגו בהיררכיה הממשלתית למעמד המשנה לראש הממשלה.
כעת רמון כבר לא לבד: לרשימה המפוקפקת של נבחרי ציבור שהורשעו בעבירת מין ושבעניינם לא נקבע קלון למרות בקשת הפרקליטות, הצטרף בימים האחרונים שמעון לוי, חבר לשעבר במועצת העיר רמלה.
לוי שימש כיו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה בעיר, והוגש נגדו כתב אישום בעבירות של מעשה מגונה ואיומים. התברר כי במסגרת תפקידו של לוי בעיריית רמלה הגיעה המתלוננת - עובדת העירייה - לביתו הפרטי, במסגרת תפקידה ובהתאם לבקשת הממונה עליה, כדי להביא לו חותמת לצורך חתימה על תוכניות בנייה.
לאחר שזו הגיעה לביתו של לוי ומסרה לו את החותמת, הוא "כרך את ידו סביב צווארה", כפי שמתואר בפסק דינו, נשק על לחיה ואמר לה: "את יודעת שאני אוהב אותך".
המתלוננת הגישה נגדו תלונה. לוי, בתגובה, הגיע למשרדיו של מבקר עיריית רמלה שמעון זיסין, וטען באוזניו כי "גורמים פליליים" פנו אליו ושאלו אותו אם ברצונו "להוריד את המתלוננת", וכי הוא חושש שאם יאונה לה רע - האצבע המאשימה תופנה נגדו.
מבקר העירייה הגיש תלונה במשטרה, לוי זומן למשטרה ונחקר באזהרה, ולאחר חקירתו התקשר למבקר העירייה ואמר לו באלה המילים: "אתה בן זבל... אתה תוקע לי סכין בלב... אתה מחפש לקבור אותי... אלוהים יעניש אותך". ימים אחדים אחר כך, כשנתקל במבקר העירייה בפתח בניין העירייה, אמר לו לוי: "אני עוד אראה לך... אני אטפל בך... אתה תצטער על כך... זבל נשאר זבל".
בשל מעשיו אלה הורשע לוי כאמור הן בביצוע מעשה מגונה - אף שהשופטת אסתר נחליאלי-חיאט זיכתה אותו מעבירה של הטרדה מינית - וכן באיומים.
בבקשתה להטיל קלון על הנאשם טענה הפרקליטות כי מאחר שלוי הוא עובד העירייה ואיננו עובד מדינה, לא קיימים הליכים משמעתיים במקביל להליך הפלילי - ולכן יש לקבוע קלון, שתוצאתו תבטא את ההשלכות המעשיות המקבילות לדין משמעתי.
בארץ האוטופיה
אלא שהשופטת נחליאלי-חיאט החליטה להימנע מלהטיל עליו קלון, לא רק בגין הרשעתו במעשה מגונה - אף שאין חולק שמדובר במעשה מגונה במדרג חומרה נמוך ביותר - אלא אף בעקבות איומיו על מבקר העירייה, המוחזק כאחד מ"שומרי הסף" המוצבים במערכות הציבוריות במטרה למנוע השחתה, בדומה ליועץ משפטי ולחשב.
את נימוקיה תלתה השופטת נחליאלי-חיאט דווקא בפרשנות השגויה שהעניקו שופטיו של רמון למושג הקלון. "עבירה שיש עמה קלון", היא ציטטה את הרכב רמון, "היא עבירה שדבק במבצעה פגם מוסרי חמור".
ואולם, זו איננה הפרשנות המקובלת למושג הקלון - לאורך השנים קבעו שופטי העליון כי אין חובה שהפגם המוסרי יהיה בהכרח חמור וקיצוני כדי שיוטל קלון. הפרשנות שהעניקה השופטת למושג הקלון מצמצמת את טווח המקרים שבהם יוטל קלון למקרים נדירים יחסית.
"בארץ אוטופיה", כותבת השופטת הפרגמטיסטית, "יש לקבוע כי כל עבירה פלילית שביצע עובד ציבורי יש עמה קלון, ויש להרחיקו מהשירות הציבורי כדי שהשירות ימשיך להיות צח כשלג. אלא שאוטופיה לחוד ומציאות לחוד".
המציאות הנורמטיבית אליבא דשופטת נחליאלי-חיאט בוודאי משמחת את כל המטרידנים ועברייני המין הפוטנציאליים בשירות הציבורי. כל שנותר להם לוודא הוא שהפגם המוסרי שדבק במעשיהם איננו חמור וקיצוני לפי שיטת נחליאלי-חיאט.
המציאות הנורמטיבית הזו בוודאי משמחת גם את ח"כ צחי הנגבי, הממתין לקביעת בית משפט שלום אחר בעניין הקלון בגין הרשעתו בעדות שקר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
