נתתי בית מתנה: איך מתחרטים?

התובע נתן במתנה מגרש ועליו בית לא גמור לבנו ולכלתו. בני הזוג לקחו משכנתא והשלימו את הבית. לימים הבן נפטר והכלה התחתנה בשנית. התובע ביקש לבטל את המתנה, אך התביעה נדחתה

אחד מהנושאים הרגישים בחיי כל משפחה זה הענקת מתנות לילדים, ובמיוחד כשמתנות אלו ניתנות לפני הנישואין או מיד אחריהן. החשש שמא המתנה תיפול לידיים "זרות" מלווה כל נותן מתנה, גם אם המתנה ניתנת בתמימות ובחפץ לב.

העניין מתחדד כשלאחר המתנה מקבל המתנה הולך לעולמו, או כשהוא מתחתן ומתגרש ואז נותן המתנה נשאר במצב שלא חשב ולא חלם, קרי שרכושו יעבור מכוח דיני ירושה או בעקבות גירושין למישהו שנכנס זה עתה למשפחה, וכבר זוכה בנתח מהרכוש המשפחתי.

דיני מתנה קובעים מספר חריגים בהם נותן המתנה יכול חזור בו, וזה כל עוד מקבל המתנה לא שינה מצבו לרעה, וכן אם ומקבל המתנה התנהג בצורה מחפירה וכל זה לפני שמקבל המתנה הפך להיות הבעלים של המתנה.

התנהגות מחפירה

לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריות התמודד עם סוגיה דומה בעניין תמ"ש 11950/07 פלוני נ' פלונית, שנידון בפני השופט ניצן סילמן.

בעניין דנן, אב נתן לבנו ולכלתו בית במתנה. הבן הלך לעולמו, והכלה וילדה משותפת שלהם נשארו כיורשיו הבלעדיים. האב תבע לבטל את המתנה שנתן מלכתחילה בטענה כי זכותו לחזור בו מהמתנה. הכלה בינתיים נישאה בפעם השנייה והתגרשה, אך היא טענה כי עם קבלת המתנה היא והמנוח לקחו משכנתא מהבנק כדי לסיים את הבית, וכי התובע חתום לבנק המלווה על התחייבות לרשום משכנתא, וכי די באלה כדי להקים הגנה בפני חזרה ממתנה, כי היא שינתה מצבה לרעה ואין בהתנהגותה כל דבר מחפיר המצדיק את ביטול המתנה.

הקטינה לא אשמה

השופט סילמן, לאחר דיון ממצה של העקרונות בגין חזרה ממתנה, קבע כי אין להיעתר לתביעה וכי התובע לא רשאי לבטל את המתנה. נקבע כי אין בנישואין של הכלה בפעם השנייה כדי התנהגות מחפירה כלפי התובע, באשר אין כאן פגיעה אישית בכבודו של התובע.

סילמן קובע כי כדי שהתנהגות תהיה מחפירה, היא צריכה להיות מופנית כלפי נותן המתנה, ולא שההתנהגות אינה לפי כללי התנהגות של אותה חברה שהצדדים חיים בתוכה.

כמו כן נקבע כי עצם ההלוואה שבני הזוג לקחו פרושו שנוי מצב לרעה של בני זוג אלה. המדובר בהתחייבות כלכלית שבני זוג נטלו על סמך המתנה, וכעת התובע קשור בטבורו בהתחייבות כלפי צד ג' (שזה הבנק), והתנערות מהתחייבות כלפי הבנק פרושה גם להכניס את הכלה למצב קשה.

יתרה מזו: הכלה אינה היורשת היחידה של המנוח, וישנה גם קטינה שהיא בוודאי לא אשמה ביצירת המצב ואין מצידה כל התנהגות מחפירה. אשר על כן, אין לבטל את המתנה כלפיה כי היא בוודאי תשנה מצבה לרעה לו המתנה תבוטל.