דובוני לא-לא של שוק ההון

אין הורה או ילד שלא מכירים את הסיפור על דובון לא-לא, אותו דובון שסירב לכל מה שביקשו ממנו, ענה "לא" לכל שאלה, עד שבדרך הקשה למד את הלקח. דובוני הלא-לא שלנו הם הגופים המוסדיים: מנהלי קרנות הנאמנות, קופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח. הם, והארגונים המייצגים אותם, מתנגדים כמעט אוטומטית, לכל צעד רגולטורי שננקט כאן בשנים האחרונות.

אכיפה מינהלית, פיקוח של רשות ניירות ערך על מתווכים פיננסים, דרישות הון עצמי מינימלי, מסלקה פנסיונית, דרישות גילוי נאות, דרישות להתמקצעות בניהול ההשקעות, איחוד קופות גמל, מודל צ'יליאני, חוזר ההנמקה - כל צעד רגולטורי פסול מעיקרו בעיני הגופים המפוקחים. תמיד יש מיליון סיבות טכניות ומעשיות מדוע אי אפשר לקיים את החוזר, ומדוע נדרשת דחייה של שנה, שנתיים או שלוש.

נחזור חמש שנים וחצי אחורה. במאי 2005 מפרסם אגף שוק ההון באוצר בסיוע חיים פרייליכמן, לשעבר מנכ"ל טפחות והיום מנכ"ל אגוד, נייר עמדה להסדרת ניהול סיכוני אשראי בחברות ביטוח. הנייר, מקצועי וסדור, מתאים לעולם חברות הביטוח את הכללים הבנקאיים למתן אשראי. בהמשך השנה תובע המפקח על הביטוח, ידין ענתבי, מחברות הביטוח, להפריד את האורגנים המטפלים בהחלטות אשראי מוועדות ההשקעה, וליצור מנגנון נפרד לטיפול באשראי.

בלחץ חברות הביטוח הנייר שכתב פרייליכמן נגנז, ומעולם לא הופך לחוזר מחייב. היוזמה של ענתבי מתפוגגת, ובמשך שנתיים לא קורה כלום. עד שהגיע משבר 2008 והוכיח בדרך הקשה כי משרד האוצר צדק. מה היה קורה אילו האוצר היה מתעקש? אולי בזמן המשבר דברים היו נראים אחרת. אולי כמה הנפקות פקס לא היו קורות, וכמה דיפולטים היו נחסכים מאיתנו.

אבל כמו אצל אותו דובון לא-לא, נדמה שגם אצל הגופים המוסדיים ההתנגדות לרגולציה היא רפלקס מותנה. מבחינתם, הרגולטור הוא בעיה ורצונותיו גחמה, והוא רק מייצר להם עוד עבודה ועוד הוצאות.

לא כמו למכור קוקה קולה

כיום, למשל, מתנגד מיקי ציבייר, מאגוד קרנות הנאמנות, לחוזר גילוי נאות בהשקעות של רשות ניירות ערך, אגוד קופות הגמל כבר הצליח למסמס את כוונת האוצר לאחד קופות גמל זהות בשנת 2011, וחברות הביטוח ולצידן סוכני הביטוח גוררים רגליים בדרך להקמת מסלקה פנסיונית, ומנסים לתקוע מקלות בגלגליה.

כל מדינות העולם כמעט ספגו את המשבר הריאלי של 2008-2009. אך אלו שהתאוששו ראשונות היו המדינות שבהן המערכת הפיננסית לא נפגעה במשבר, אמון הציבור לא נפגע והרגולציה תפקדה כסדרה. לכן, הגיע הזמן שהגופים המוסדיים יפנימו אמת פשוטה: הם מנהלים כספי ציבור וניהול כספי ציבור אינו כמו כל עסק.

רגישות הציבור לכספו גבוהה מאוד. סוכן ביטוח שדוחף לך קופת גמל כושלת ולא מתאימה רק כי הוא מקבל עמלה גבוהה יותר מגוף מסוים, אינו דומה לסוכן של קוקה קולה שמוכר למסעדות או לכל איש מכירות אחר. השקיפות, היושרה, ומידת האמון הנדרשות מהעוסקים במלאכה, בעלי תפקידים וגופים מנהלים, גבוהה משמעותית ממקצועות אחרים. לכן הרגולציה הנדרשת בעניינם מחמירה יותר.

 22